מחנה הפליטים שועפאט. צילום: דוברות המשטרה

לפני כמה ימים הרסה עיריית ירושלים כ-20 חנויות באזור מחנה הפליטים שועפאט. באופן מפתיע עיקר התגובות ברשתות החברתיות של המחנה היו מפרגנות. כוחות האבטחה, שהיו רגילים להתנגדות, לא נתקלו במטר אבנים ולא בבקבוקי תבערה. למחרת נכנסה העירייה, בלי שום אבטחה, ובנתה מעברים להולכי רגל וגם זה עבר בשלום.

הסיבה פשוטה: מדובר בחנויות שהשתלטו על שטח ציבורי באופן שהצר את המעבר למכוניות ולהולכי רגל. הזנחה ממסדית וחוסר אכיפה גרמו לכך שהתושבים המיואשים סבלו ולא יכלו לעשות דבר. כוחות השיטור שהתושבים הכירו הגיעו רק כדי לעצור מבוקשים ביטחוניים והעירייה לא נכנסה לאזור כמעט בכלל. 

בשנה וחצי האחרונה, בתהליך איטי אך משמעותי, יוזמה משטרתית ראשונה מסוגה יצרה נקודת משטרה קטנה שעסקה אך ורק במתן שירותים לתושבים – הסדרת תנועה, מעצר סוחרי סמים, פתרון בעיות של אלימות במשפחה וכדומה. השוטרים שאלו את התושבים "איך אפשר לעזור לכם" וניסו לתת מענה לבעיות. אחת הבקשות של התושבים היתה לטפל בשדרת החנויות המטרידות. אחרי לא מעט תיאומים, כשההריסה בוצעה, התושבים הגיבו בצורה חיובית.

מבחינת התושבים הם קיבלו כאן שירות מהעירייה ומהמשטרה שמגיע להם כתושבים, בלי קשר לפוליטיקה גלובלית שעוסקת בסוגיות ריבונות. אבל היו מי שהשתמשו בפרשה הזו למטרות פוליטיות. אש"ף פרסם הצהרה שהרס החנויות מהווה "טיהור אתני". האיחוד האירופי פרסם גינוי להרס החנויות כחלק מ"מדיניות ההתנחלות הישראלית". וגם ראש העירייה היוצא, שפניו לפוליטיקה לאומית, בחר לנצל את הפרשה כדי לטעון שהרס החנויות מחזק את הריבונות הישראלית והדגיש את דעתו בקשר למעמד הפליטים של התושבים. זה היה מיותר ומזיק.

האמנה הירושלמית, עליה חתמו ראש העירייה החדש משה ליאון, שאר המועמדים לראשות העירייה ורבים מחברי מועצת העיר הנכנסת, מתייחסת לכך בעיקרון השלישי שלה: "לירושלים משמעות לאומית ובין לאומית המייצרת רגישות חברתית בין תושביה - ועל כן, ירושלים תהיה מנוהלת מתוך מקצועיות, שירותיות והתמקדות בטובת תושבי העיר, ולא מתוך אג'נדות פוליטיות או מתוך פוליטיקה של זהויות".

ובהקשר שלנו: בואו נדאג לירושלמים כי מגיע להם שירות מצוין ומגיע להם שידאגו להם כתושבי העיר. אנחנו לא צריכים להיות קורבנות של פוליטיקה אזורית.

בעבר, 'המחנה הציוני' קידם את "תוכנית חיים רמון" להעברת חלקים ממזרח ירושלים לרשות הפלסטינית והליכוד קידם את הרעיון להעביר את השטחים מעבר לגדר ההפרדה לרשות מקומית נפרדת. בשני המקרים האלה פוליטיקה גלובלית התעלמה מהנזק שהתוכניות האלו יגרמו לתושבים, ממזרח וממערב כאחד.

וכעת, במקרה הנוכחי, הקולות של אש"ף, האיחוד האירופאי ושל ראש העירייה היוצא, מעמיסים את הפוליטיקה שלהם על סוגיה שתכליתה מתן שירותים. בכך הם פוגעים בתושבים עצמם, שדרישתם למתן שירות מהממסד הופכת לבגידה בעיני אש"פ, ללא לגיטימית בעיני האיחוד האירופאי, וכשיתוף פעולה עם ישראל בעיני ניר ברקת.

האמנה הירושלמית מבקשת להגיד דבר פשוט - העיר והעירייה צריכים לדאוג לכולם באופן שירותי ומותאם ביותר, פשוט כי הם תושבי העיר. גישה נקיה כזו תפתח את ירושלים באופן הטוב ביותר לכולם.

הכותב הוא מנהל המרכז הבין-תרבותי לירושלים