סגן גונדר סוזי סעדון. צילום: יואב דודקביץ'

האישה שתפקד על העצורים הירושלמים: סגן גונדר סוזי סעדון נכנסה לאחרונה לאחד התפקידים המאתגרים שיש בעיר – המפקדת של בית המעצר במגרש הרוסים.

סג"ד סעדון (47) סוגרת השנה שני עשורים בשירות בתי הסוהר ונכנסת לפקד על בית המעצר הכי מפורסם בעיר. המקום משמש את איזור ירושלים והסביבה ומגיעים ממנו לבתי המשפט מדי יום עשרות עצורים.

סג"ד סעדון שימשה כבר בעברה כסגנית מפקדת בית המעצר. לאחר תפקיד זה שימשה כסגנית מפקדת בבתי הסוהר גבעון ואיילון וכעת היא חוזרת אל מגרש הרוסים, הפעם כמפקדת.

"אני מאוד מתרגשת מהכניסה לתפקיד. אני חושבת שהכנסת נשים לבתי מעצר ובתי סוהר, לעבודה עם גברים, מביאה איתה איזשהו רוך. אין משחקי אגו, אין הוא אמר לי והוא קילל אותי. אני חושבת שיש משהו אחר. יש כבוד, אסירים כן מכבדים נשים", היא טוענת. "אם יש אסירים שיושבים על אלימות כלפי נשים, פתאום עומדת מולם אישה חזקה ומראה להם משהו אחר".

שמו של בית המעצר במגרש הרוסים מוזכר לא פעם בהקשרים שליליים: התנאים הפיזיים שמספק המבנה שהוקם עוד בימי המנדט הבריטי, הצפיפות בתאים, כל אלה מוזכרים שנה אחרי שנה בתור מרכיבים שהופכים את בית המעצר לקשה במיוחד עבור עצורים.

אמנם את התנאים הפיזיים סג"ד סעדון לא תצליח לשנות, אך היא כן מציגה חזית ברורה באשר ליחס כלפיי העצורים ומסבירה שעליו להיות הומני ומכבד. "עצור שמגיע לבית המעצר צריך לקבל תחושת בטחון, אוזן קשבת וטיפול", אומרת המפקדת החדשה. "נכון שזה טיפול לטווח קצר, אבל אני חושבת ש־48 שעות ראשונות בהן עצור נכנס לבתי הכלא הן מאוד משמעותיות, אפילו אקוטיות. הרבה פעמים הוא נכנס למחשבות אובדניות ולתחושה של חוסר מסוגלות. מבן אדם עצמאי, שעושה ביום יום מה שהוא רוצה, הוא מוצא עצמו לפתע בתא מעצר, מחליטים בשבילו מתי הוא יקום, מה הוא יעשה. במצב הזה אני רוצה שלפחות אנחנו נדע להכיל או לתת את המענים לאותו עצור".

התפקיד האחרון אותו מילאה סג"ד סעדון היה כסגנית מפקד בית הסוהר איילון – בית סוהר ברמת אבטחה גבוהה, בו אסירים המרצים שבע שנות מעצר ומעלה.

"מדובר באתגרים שונים. באיילון התמודדתי עם אסירים לתקופות מאסר ארוכות, בהן האסיר כבר עבר את השלב של אם אני מודה או לא בעבירה. הוא כבר נשפט והורשע. עכשיו הוא רק צריך להחליט האם הוא פה לחמם את המיטה שלו או שהוא פה לעבור תהליך של שיקום, חינוך וטיפול".

לסג"ד סעדון חשוב להבהיר משהו נוסף. "חשוב שנסתכל על העצורים כבני אדם. הם עדיין חפים מפשע, בית המשפט לא הוכיח אחרת. אנחנו ניתן להם את כל מה שצריך, את כל הדברים הבסיסיים, נקלוט אותם כמו שצריך. אותי לא מעניין אם הוא אשם או לא אשם. אותי מעניין שהחוויה שלו במעצר לא תהיה קשה. אני חושבת שהיום, עבור אנשים נורמטיביים, מעצר פתאומי וכניסה לבית מעצר הוא שינוי קשה מאוד. הרבה פעמים יש כאלה שיוצאים בסופו של דבר זכאים והתיק שלהם נסגר. לכן מאוד חשוב לי שהטיפול בכל עצור יהיה ערכי, מקצועי, ושנדע להכיל אותו".