סכנת חיים בתחנה המרכזית בירושלים: צפיפות, דוחק, סכנה ביטחונית לנוסעים מאיומי פח"ע ובעיקר המון סבל ואי נוחות לעשרות אלפי אנשים, בתחנה המרכזית החדשה. בדיקת "ידיעות ירושלים" ו-mynet מעלה כי הנתונים והסכנות ידועים גם לאנשי האבטחה וגורמים נוספים, אך דבר לא נעשה בכדי לטפל בליקויים והסכנות.

בעירייה מפנים את האצבע המאשימה לגורמי התחבורה ואגד, ואילו הקונצרן טוען כי התחנה אינה בבעלותם והם שוכרים רק חלק ממנה.

שמונה שנים חלפו מאז שנחנכה התחנה המרכזית החדשה בירושלים, אשר הבטיחה עידן חדש של נגישות ונוחות בתחום התחבורה הציבורית בישראל. לאחרונה נראה כי החזון שאליו שאפו מתכנניה מתרחק והולך מהמציאות. עשרות אלפי הנוסעים החולפים מדי יום בתחנה נתקעים מדי יום בעמדות הבידוק הביטחוני – הליך פשוט ומהיר שהפך לארוך ומסוכן.


הדוחק בתחנה המרכזית צילום: שלומי כהן

בכניסה הראשית לתחנה המרכזית ניצבות למען הנכנסים שש דלתות ועמדות בידוק, אך נדיר שכולן מאוישות. נוסע שמגיע לתחנה נדרש לעבור בדיקה של מגנומטר אלקטרוני ומאבטח ולהעביר לאחר מכן את תיקו או מזוודתו במכונת שיקוף. ברחבת הכניסה ניצבות שתי מכונות כאלה, אך רק אחת מאוישת. אם מוסיפים את העובדה שבדרך כלל פתוחות שלוש דלתות בלבד, מקבלים מתכון לצפיפות בלתי נסבלת.

"הכניסה לתחנה המרכזית תמיד מלווה אצלי בחששות", מספרת רבקה שבתאי, תושבת גוש עציון. "לחשש לאחר לאוטובוס בעקבות זמן ההמתנה הרב מצטרף הפחד מדחיפות ואלימות". שירי, צעירה תושבת העיר, הגיעה לתחנה ביום שישי בשעה אחת בצהריים, ומספרת שהצליחה להיכנס רק כעבור רבע שעה. "מצאתי את עצמי בכניסה בין עשרות ואולי מאות בני אדם שניסו לפלס דרכם אל הדלתות. אנשים ממש נלחמים אחד עם השני. יש פה מסה אדירה של בני אדם באמצע הרחוב, ותמיד רצה בראש המחשבה מה עוד עלול לקרות כאן, במציאות הביטחונית שבה אנו חיים כיום".

במערך האבטחה של התחנה המרכזית מודעים לבעיה, אך לא מוצאים לה פתרון. "זו כמו פרצה שקוראת לגנב", אומר אחד מהמעורבים באבטחת המתחם. "המצב מדאיג, והוא חייב להשתנות. העומס שנוצר יוצר איום בטחוני על ציבור הנוסעים המבקשים להיכנס למתחם. אנו עושים את המרב כדי להקל את המצב, אך תלויים בתקציב ובתקנים שמעניקה לנו הנהלת התחנה", הוא מוסיף.

"התחנה המרכזית, כמו כל מקום הומה אדם בירושלים, הייתה תמיד מטרה ראויה ונחשקת לארגוני הטרור", אומר ניצב משנה בדימוס ראובן ברקו ששימש בעשור האחרון כיועץ למפקדי מחוז ירושלים במשטרה. "עובדה זו לא משאירה ספק בצורך בבידוק הביטחוני בכניסה לתחנה. מצד שני, חייבים לחשוב איך מארגנים את הליך הבידוק בצורה חכמה יותר. לשם כך יש להוסיף פתחי כניסה נוספים, להגדיל את כמות המאבטחים וציוד הבידוק, ולארגן את התור אחרת, כך שלא תיווצר התקהלות המונית", הוא מסביר.

מלבד האיום הביטחוני, העומס הרב שנוצר מחוץ לתחנה יוצר גם סכנה בטיחותית חמורה, דווקא עבור כל אותם אזרחים שאינם מבקשים להיכנס פנימה אלא רק להמשיך בדרכם על המדרכה. בעקבות העומס, חברת האבטחה תחמה את שטח המדרכה הסמוך לכניסה ומחייבת כל אדם העובר בה להיבדק על ידי מאבטח, גם אם אינו מעוניין להיכנס לתחנה. בשל העומס, רבים מהולכי הרגל העוברים במקום ונאלצים לרדת לשולי הכביש הסואן ולפלס את דרכם בין האוטובוסים הרבים, כדי לעקוף את ההתקהלות בדרכם למחוז חפצם.

בחברת אגד מסבירים כי התחנה המרכזית בירושלים אינה נמצאת בבעלותם, אלא הם רק שוכרים חלק ממנה לשם הפעלת התחבורה ציבורית. לדבריהם, הסדרי הביטחון והגישה לתחנה המרכזית נתונים בידי הנהלת המתחם, והיא האחראית היחידה בנושא זה.

מנכ"ל התחנה המרכזית, אורי שכטר, מציין כי הנהלת התחנה פועלת על פי הנחיות האבטחה שהציבה לה משטרת ישראל. "הבעיות העיקריות החלו ביולי 2005, לאחר ששני חיילים הצליחו להחדיר למבנה התחנה מטען דמוי בלון גז במחאה נגד תוכנית ההתנתקות. בעקבות זאת הוחמרה מדיניות האבטחה והוצבו במקום מכונות השיקוף".

עוד מציין שכטר, כי אין אפשרות להפעיל את שתי המכונות במקביל, והמכונה השנייה ניצבת במקום רק למקרה שהראשית שבהן תתקלקל. "אנו עושים את מרב המאמצים על מנת להקל על הנוסעים בשעות העומס, אני אישית מקפיד להכנס לתחנה מהכניסות הרגילות כדי לבחון את הבעיות ולפתור אותן. התחנה המרכזית בירושלים מציבה סטנדרטים גבוהים לבאים אליה, ונבחרה לתחנה האהובה ביותר בקרב ציבור נוסעי התחבורה".

לאחרונה הוקמה עמותה שתפקידה לטפל בתלונות על התחבורה הציבורית בירושלים, ונראה כי היא תידרש גם לנושא זה.