עד לפני כמה שנים היתה יועצת בית הספר הכתובת הבלעדית עבור תלמידים לפריקת רגשות ובעיות אישיות, בתיכון מקיף גילה התמונה שונה לגמרי.

ידיעות נוספות על תלמידים וסקס:
התלמידים שעשו מופע סטרפטיז
מי מתלוננים על צמצום בחינוך המיני?
בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות ירושלים" בפייסבוק

בבית הספר פועל מרכז לתמיכה רגשית, שלפני כשבועיים נפתח במתכונתו החדשה. השנה מדווחים שם על יותר מ־25 אחוז מתלמידי המקום שלוקחים חלק בפעילות ולומדים לתקשר מחדש, בניסיון לשנות ולו במעט את מה שעולל הפייסבוק למושג חברים.



"הכלל הוא שאין כללים. אין אסור ומותר. זה לא שאסור לאכול במפגשים או להיכנס עם טלפון. אין הגבלה על השפה שמשתמשים בה, אלא אם כן הקבוצה מחליטה על כך לאחר דיון", מסביר המנהל החדש של המרכז, אוהד הופמן. "השנה הגדלנו מאוד את מספר התלמידים שפועלים כאן. ראיינו יותר מ־250 תלמידים. 200 מהם משתתפים כיום בפעילות, במסגרת 23 קבוצות שאותן מדריכות מטפלות מוסמכות לטיפול בהבעה".

תשתף, גבר
המרכז הייחודי הוקם בבית הספר לפני כשמונה שנים, אז הבינו שבעקבות השינויים שהוחלו על תפקיד היועצת קשה מאוד לתת מענה לצורך של תלמידים לדבר, לשתף ולקבל סיוע במציאת מקומם בחברה.
"תפקידה של יועצת בית הספר השתנה מאוד בשנים האחרונות. פעם היועצת היתה מקום שאליו הולכים לדבר, בדרך כלל בנות יותר מבנים, שתפסו שיחה עם היועצת כמשהו לא גברי, ואילו היום תפקיד היועצת הוא לטפל בבעיות קונקרטיות בקשת רחבה של נושאים - מביקור סדיר, דרך אבחונים ובעיות לימודיות ועד חשש להתעללות בבית. גם אילו ליועצות בית ספר היו 300 שעות בשבוע הן לא היו מספיקות לעשות הכל", מסביר הופמן.

לדבריו, מה שמייחד את המרכז הוא העובדה שמי שמגיע אליו נבחר בקפידה ולא מתויג מיד כ'בעייתי'. הוא מוסיף כי הבנים מוצאים במרכז את מקומם, הן בקבוצות נפרדות - שם עולים נושאים המעניינים אותם - והן בקבוצות מעורבות.

"במרכז יש קבוצות המשך משנים קודמות וקבוצות חדשות שנפתחו לפני כשבועיים, לאחר פעילות ממושכת מתחילת השנה של איתור וריאיון שעברו המועמדים. תלמיד אינו חייב להגיע לכאן. הוא מגיע לכאן רק אם הוא רוצה. הוא נבחר מבין תלמידים אחרים ואחרי מפגש־שניים של חשש או חוסר הבנה של מה שעושים כאן יש פתיחות גדולה יותר. המפגשים השבועיים הופכים למשהו שמחכים לו", אומר הופמן.

בשנים האחרונות, בעיקר בעקבות השתלטות הרשתות החברתיות, חוקרים ואנשי חינוך מצביעים על המהפך באופן שבו אנחנו מתקשרים זה עם זה ועל פגיעה בכישורים החברתיים שלנו. לכן עיקר העבודה שלנו במרכז היא על נושא הקשר החברתי", מסביר הופמן.

כך, למשל, באחת הקבוצות ערכו תרגיל שימחיש לתלמידים איך בעצם עובדת התקשורת ברשתות החברתיות. התלמידים ישבו בזוגות, גב אל גב, וכתבו אחד לשני דברים שהוקראו מאוחר יותר בקול. "זה עורר בהתחלה הרבה צחוק, אבל זה הבהיר להם שככה הם מתקשרים בחיים האמיתיים", הופמן נזכר.

נושא נוסף שעלה בקבוצה אחרת הוא אופן עיצוב דף הפייסבוק. "הראינו איך מעצבים את הדף באופן שהוא כל כך שונה מהאדם עצמו, שהתמונות שבוחרים הן הכי טובות ובכל מיני פוזות מלאכותיות. זה מגיע מההשפעה העצומה שיש לפרסום ולתרבות הסלבס שרווחת היום".

ע', תלמיד כתה ט': "הפגישה במרכז היא משהו אחר. גם אם ניפגשים בהפסקה או אחרי הלימודים זה לא מגיע לשיחות כאלה שיש כאן. אני לא יודע אם זה בגלל שיש מנחים או בגלל חבר'ה שמגיעים. אולי זה הכל ביחד. זה עוזר שמישהו מסדר אותנו לשיחה אמיתית".

ס', תלמידת כתה ח', מוסיפה: "זה כיף שיש משהו אחר בבית ספר. זו ממש לא פדיחה להגיע לכאן. להיפך, המקום הזה נותן אפשרות להתאוורר מהלימודים, לדבר על דברים שמעניינים אותנו ושלפעמים לא נעים לדבר עליהם עם אחרים".

פורנו זה רע?
אחת הבעיות כיום במערכת החינוך, לדברי הופמן, היא שאין בנמצא תוכנית לימודים מסודרת ומוגדרת בנושא חינוך מיני. "בית הספר הוא מקום שרק מחכה להתפוצץ מהורמונים", הוא אומר. "נושא המיניות הוא משהו שנמצא תמיד וצריך לנתב אותו. בקבוצות שבהן חברים רק תלמידים בנים זה עולה הרבה ומאוד מעסיק. אחרי כמה מפגשים הנושא צף, החל מאוננות ודרך צפייה בפורנו, שזה משהו מאוד נגיש ומסקרן. 80 אחוז מבני הנוער בכלל לא מבינים שזו פיקציה, שיחסי מין בחיים הם לא כמו שרואים בסרט ושחמישה גברים עם אישה אחת זה לא דבר שאיזו בחורה רוצה בדרך כלל. מהמקום הזה מגיעים לשיחה יותר עמוקה על איך לקרוא סיטואציה חברתית, אם מישהי זורמת ורוצה או לא.

" אני חושב שאילו היה יותר דגש על עבודה ושיחה בנושא הזה בבתי הספר לא היינו שומעים על כל המקרים שעליהם שמענו בשנה האחרונה".

בקבוצות של הבנות, מפרט הופמן, העניין המיני עולה בעיקר בהקשר הרגשי של רצ