הטלפון של מנשה נאווי (44), האיש שהשליך ביום שני שעבר את המצת על ראשו של הקוון עמיחי מוזס, אינו מפסיק לצלצל. כולם מנסים להבין מה עבר לו בראש כשעשה מעשה כל כך טיפשי, כשבמהלך המשחק מול מכבי חיפה זרק את המצת. המעשה הזה עלה לבית"ר ביוקר, וזה עוד אחרי שבית הדין של ההתאחדות לכדורגל נהג במועדון במידת הרחמים.

בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות ירושלים" בפייסבוק

נאווי הוא לא הטיפוס שהייתם מצפים שיזרוק מצת במשחק כדורגל. הוא נשוי פלוס ארבעה ילדים, אוהד בית"ר משחר ילדותו, תושב בני ברק. להצטלם הוא לא הסכים בשום פנים ואופן, אבל לא היתה לו בעיה שנפרסם את שמו. "יש לי כמה קרובי משפחה בעלי אותו שם שהם אוהדי בית"ר ותיקים ובעלי מינויים ולא נעים לי שמצביעים עליהם וטוענים שהם אלה שזרקו את המצית", הוא אומר. ?



"אני לא רגיל לזה שאני יושב בבית כי המשטרה ובית המשפט הטילו עלי מעצר בית מלא של חמישה ימים. אני בנאדם נורמטיבי, נשוי ובעל פיצוצייה ושומר חוק, לא אחד שיש לו עבר פלילי. זו היתה הפעם הראשונה והפעם האחרונה שדבר כזה קורה לי. זה היה טמטום של שנייה, כאילו מישהו אחר נכנס לי לגוף. הפכתי פתאום מבנאדם בן 44 לבנאדם בן 18, טיפשות אחת גדולה שסיבכה אותי בצרות. אני מנסה להבין מה קרה פה ולא מצליח. אני לא מעשן אפילו.

"במהלך המשחק עמד לידי בנאדם שהניח על אחד הכיסאות את קופסת הסיגריות שלו, ואת המצת על הכיסא שעליו רציתי להניח את הרגל. ראיתי את הקופסה ואת המצת ושמתי אותם בתוך הקפוצ'ון שלי, כאילו הקדוש ברוך הוא רצה שהדבר הזה יקרה. לא יודע איזה טמטום אחז בי. התיישבתי על הכיסא ואז בית"ר ספגה את השער השני של חן עזרא. שמעתי שאומרים שכיוונתי את המצת ליניב קטן, שבדיוק הרים קרן, או אל הקוון, אבל המטרה שלי היתה לזרוק את זה לכיוון היציע הצפוני, וגם זה מתוך עצבים וטמטום. לא יודע, אולי רוצים להעניש אותי. בחיים לא האמנתי שזה יפגע במישהו. בדרך כלל אני עולה למשחקים בירושלים עם ארבעת הילדים שלי ושומר שהם יתנהגו כמו שצריך ומשמש להם דוגמה, ודווקא במשחק הזה אמרתי להם שיישארו בבית כי קר מדי. אני לא מגיע לכל משחק אלא רק למשחקים הגדולים נגד הפועל תל אביב, מכבי תל אביב ומכבי חיפה".

באותו רגע שהבנת שהמצת פגע בקוון ואתה בצרות, מה עשית? ברחת? הסתתרת? קלטת שמישהו שם לב אליך?
"זה היה מסובך שם. ישבתי בשקט עד שתגיע המחצית ואז עברתי מקום. חשבתי לצאת מהמגרש, אבל הבנתי שישר יזהו אותי. ראיתי הרבה סרטים בטלוויזיה. אסור לברוח מזירת הפשע. חיפשתי לא להתבלט ועברתי לקצה השני של היציע. כשנכנסתי למכונית בדרך הביתה התחלתי לאכול את עצמי מבפנים. אמרתי לעצמי: 'מה עשיתי, למה עשיתי את זה'. זו תחושה נוראית של מועקה ובושה. גם העובדה שבכל מקום אפשרי בכלי התקשורת דיברו על זה לא הוסיפה. לא האמנתי שזה יעשה כזה רעש. הגעתי הביתה וסחבתי את הסיפור הזה עד שבת בצהריים.

"במשך כל סוף לא ישנתי, עד שבשבת ניגשתי לאשתי ואמרתי לה: 'אני זה שזרק את המצת בטדי'. היא דווקא גילתה הבנה. היא אמרה: 'אני מאחוריך. לא משנה מה יהיה ומה יעשו לך, נקבל הכל באהבה'. אמרתי לה שאני חייב לעלות ביום ראשון למשטרת ירושלים ולספר להם. ביום חמישי הגיעו שוטרים אלי לפיצוצייה וחיפשו אוהד אחר שפעם עבד באזור סמוך לפיצוצייה ושכנראה בגלל מידע שהיה להם באו לחקור אותו. אין לי מושג איך הם הגיעו לפיצוצייה. היו איתי חמישה אנשים ברכב כשחזרנו מטדי ויכול להיות שאחד מהם הלשין או ראה אותי.

"כשהשוטרים הגיעו הבנתי שזה בגלל מידע שהגיע אליהם מתחנה במרכז הארץ. יכולתי להמשיך להסתתר כי הם לא היו בכיוון שלי, לדעתי, אבל אז הגיעה התפנית. קראתי באינטרנט שילד בן 17 לקח על עצמו את התיק. לזה לא יכולתי להישאר אדיש. שאלתי את עצמי, 'למה ילד בן 17 שכל החיים לפניו יהרוס לעצמו את העתיד כשהוא לא אשם בכלום', ואני כבר אדם בוגר שצריך לקחת אחריות על מעשיו. אין סיבה שילד יסבול בגלל זה.

"ביום ראשון הגעתי לתחנת מוריה בירושלים. החוקר שהיה אמור לקבל אותי בדיוק היה בהפסקת צהריים, אבל בשום שלב לא חשבתי לקום וללכת. השוטרים אמרו לי שאני לא נראה כמו אחד שיזרוק מצת במגרש כדורגל, אבל זה קרה. אין מה לעשות. הכל מכתוב".

אוהדי בית"ר, ההנהלה, השחקנים, המאמן, כולם כעסו עליך מאוד. גרמת נזק כלכלי, תדמיתי. מדע עשית זאת?
"אולי זו הדרך שלי להתרחק מכדורגל, לא להיות יותר במגרשים. אני גמרתי עם כדורגל. אמנם הרחיקו אותי לשלוש שנים אבל לא אגיע יותר. אני כבר לא בן 14 ולא בן 18 שהייתי מגיע לכל מקום ומשתולל במגרשים. גדלנו בימק"א והאהדה לבית"ר היא מדור לדור, מסורת, עד שבשלב מסוים חזרנו בתשובה. אולי התיקון שלי זה להתחיל לראות משחקים רק בטלוויזיה".

אתה יודע מי הפיל אותך? מי הלשין עליך?