באחד מימי השבוע שעבר. עידן טל נכנס לאחת החנויות בקניון מלחה. המוכר שמעניק לו שירות מתאפק, אבל רגע לפני שטל עובר לקופה הוא שואל את השחקן: "אני אמיר שוויקי, אתה אולי זוכר אותי?" טל נדהם. "אתה שיחקתי נגדי כשהייתי בבית"ר במסגרת משחקי האימון של הבוגרים מול קבוצת הנוער", הוא אומר למוכר. "היית חלוץ, שחקן מאוד מוכשר. מה קורה איתך עכשיו?" שוויקי משפיל מבט. "לא הסתדר בבית"ר, אז היום אני בקבוצת הבת של בית"ר ירושלים, בית"ר מעלה אדומים".

עוד על בית"ר:
מבט מבפנים על חמ"ל האוהדים
מדוע האוהדים הדתיים הכריזו על מרד
בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות ירושלים" בפייסבוק

אמיר שוויקי, בן 19.5, השני בין ארבעה ילדים (שתי אחיות ושני אחים), נולד ומתגורר עד היום ברחוב רשב"ג בקטמון. כשהיה בן שש רשם אותו אביו לבית הספר לכדורגל של בית"ר. "כל מי שניסה להטיל ספק במהלך שמע מאבא שלי שהוא לא מערבב פוליטיקה וספורט", אומר שוויקי. "בית"ר זו הקבוצה הבכירה של העיר, אימפריה, זה בשבילי סוג של חוג. אמנם אנחנו ערבים פלסטינים ומוסלמים, אבל זה כדורגל ולאום זה לא הסיפור כאן. החלום היה שאהיה הכדורגלן הערבי הראשון שמגיע לבוגרים של בית"ר ועושה היסטוריה".



הוא גדל בכל קבוצות הנוער, התאמן תחת עמית ברבש וסימי כהן, כאלה שהוציאו פס ייצור בלתי נגמר של שחקנים, כמו עמית בן־שושן, אבירם ברוכיאן, אריאל הרוש, חן עזריאל, אבי ריקן, קובי מויאל ושי חדד. שוויקי סומן מהרגע הראשון כמי שצפו לו גדולות. ברבש זוכר חלוץ חזק, מספר 9 קלאסי. "אני לא יודע אם היה יוצא ממנו כוכב, אבל זה בהחלט שחקן שהיה צפוי להגיע לבוגרים. אני לא יודע מה המצב הבריאותי שלו אבל היחס אליו במחלקה היה פנטסטי. פספסו אותו. ילד מחונך שאני יכול להעיד שמעולם לא הופלה לרעה בגלל מוצאו. אם כבר אז בדיוק להיפך". בין היתר היה שוויקי קפטן בחלק מקבוצות הילדים בהן שיחק וגם הגיע עד לנבחרת הנערים של אלון חזן. התפקיד הקלאסי שלו הוא קשר כנף שמשמש גם חלוץ.

כמעט בכל שנה שנייה היה שוויקי מסיים כמלך השערים של הקבוצה. בעונה שעברה במעלה אדומים כבש 27 שערים, שעזרו לקבוצה לעלות ליגה. במחזור הסיום, כשכל השחקנים עשו הקפת אליפות עם דגל ישראל רץ איתם והחזיק בדגל. "אני לא יהודי ולדגל הזה אין משמעות מיוחדת בעיניי, אבל הרגשתי חובה קבוצתית לרוץ עם כולם. עלינו ליגה כקבוצה, ואם אנחנו מקיפים את המגרש עם הדגל אני חייב להיות חלק מזה".



בתוך כל הסיבות למה, מתי ואיך יהיה שחקן ערבי בבית"ר, היתה כאן למועדון הזדמנות פז לגדל מישהו מבית ולהפוך אותו לעובדה קיימת עבור הלה־פמיליה. הדברים האלה לא היו נאמרים אילו מישהו מקצועי מתוך המערכת היה מודיע ששוויקי פשוט אינו מוכשר מספיק, בדיוק כמו במקרה של אינספור כדורגלנים אחרים שבשלב כזה או אחר נפלטו מבית וגן. "שוויקי זה שחקן שאני הזמנתי לנבחרת הנערים והנוער ונתתי לו צ'אנס", אומר חנן אזולאי. "אין ויכוח על הכישרון שלו, מה גם שאם היינו עובדים איתו צמוד היינו יכולים להפיק ממנו את מה שצריך. אני לא מציע לך להיתפס לנושא הגזענות במקרה הזה, כי בבית"ר ירושלים יש היום שלושה שחקנים בילדים שהם ממוצא ערבי והם התקבלו אצלנו בזרועות פתוחות".

זה בדיוק העניין: עד שלב הנוער אתם מחזיקים אותם, ואז מסיבה כלשהי הם לא מגיעים לבוגרים.
"אני אגיד לך משהו לא פופולרי, אבל אני מאמין בו בכל לבי: הדלת של בית"ר ירושלים פתוחה בפני כל שחקן מוכשר, גם בפני שחקן ערבי, וזו בפירוש המדיניות של מחלקת הנוער שאני עומד בראשה. בתחילת העונה רציתי ששוויקי יצטרף לנוער, אבל בגלל שהוא בן 19.5 הוא נחשב לחריג גיל. קבוצת נוער יכולה לשתף רק שלושה שחקנים מעל גיל 19, ויש לנו כבר שישה כאלה בקבוצה, כולל השוער ועומר נחמני, שהוא כבר שחקן בוגרים, ותומר ירוחם, שמתאמן לעתים אצל אלי כהן. שוויקי נמצא היום במעלה אדומים, הוא במעקב, ואם בסיום העונה הוא יימצא מתאים הוא יגיע לנוער שלנו. אם לא שחררנו אותו למרות שהוא ביקש זה סימן שהוא בתוכניות שלנו".

מפחדים מפאדיחה
שוויקי בטוח שהוא לא רץ היום לצד נחמני ואופיר קריאף, שכנו בקטמון שגם היה מסיע אותו לאימונים, רק בגלל מוצאו. "כשהתחלתי בבית"ר ב־1998, הקבוצה הבוגרת זכתה באליפות, וכמו כל ילד ירושלמי בגן שלי ובבית הספר שלי, כולם היו אוהדים שרופים וגם אני. בגיל נערים התחלתי לבלוט. מהרגע הראשון הייתי סקורר עם ממוצעים של 30-20 גולים. זכיתי בגביע המדינה בנערים וכולם ניבאו לי שאגיע רחוק. אבל תראה, השקיעו בי אבל יש לבית"ר בעיה. הם מפחדים שתהיה להם פאדיחה ויום אחד אני אגיע לבוגרים ואז הם יצטרכו לתת תשובות לכל אלה שלא רוצים ערבי במועדון. זה לא קשור לכדורגל. בגדול, בית"ר ירושלים לא רוצה שחקן ערבי. השקיעו בי את כל החיים. אזולאי, ותשאל