עדויות מגמתיות, מתחמקות, לא אמינות ולא עקביות. כך תיאר בית הדין הארצי לעבודה בירושלים חלק מהעדויות של בכירים במטה הארצי, במה שהתחיל כתביעה והסתיים במבוכה גדולה למשטרה.

בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות ירושלים" בפייסבוק

דברים נאמרו במסגרת תביעת לשון הרע בה נקבע לאחרונה כי חשב משטרת ישראל, תנ"צ יעקב שושנה, יפצה שוטר לאחר שטען כי הוא סובל מבעיה נפשית, וזאת בפני פורום של קצינים.



את החלטתה נימקה שופטת בית הדין שרה ברוינר ישרזדה בדברים הבאים: "שושנה נתכוון על ידי הפרסום לפגוע בשוטר במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים, וזאת עשה נוכח הגשת התלונה... לא מצאנו לקבוע כי בחירתו של שושנה לומר את הדברים שנאמרו במסגרת הישיבה הייתה בתום לב".


נקמה או מקריות?
בכתב התביעה טוען השוטר כי זומן לישיבה פתאומית שכינס תנ"צ שושנה, בהשתתפות קצינת כוח האדם במחלקה רפ"ק ליאורה רחימה, ראש מדור משכורות סנ"צ יעקב עמר, ראש מחלקת שכר במשטרת ישראל נצ"מ דרורה רדליך וקצין הרפואה הראשי של משטרת ישראל נצ"מ ד"ר צבי לנקובסקי. במעמד זה, לטענת התובע, פנה תנ"צ שושנה אל הרופא ואמר לו: "לשוטר יש בעיה נפשית קשה, ואנו מבקשים לשלוח אותו לפסיכולוג המשטרתי".

השוטר טוען בתביעה כי בכך תנ"צ שושנה נקם בו על תלונה שהגיש יום קודם לכן במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) במשרד המשפטים נגד אחד מהקצינים שנכחו בפגישה. לעומתו טען תנ"צ שושנה כי מדובר ב"צירוף מקרים בלבד".

אך בית הדין חשב אחרת. לדברי השופטת ברוינר ישרזדה, אין פסול בניהול הישיבה בעניין התנהגותו של השוטר בפני הפורום שבו היא נוהלה. אולם, השופטת התקשתה לקבל את טענתו של תנ"צ שושנה כי סמיכות הישיבה לתלונת השוטר היא מקרית.

"גרסתו של שושנה לעניין התלונות נגד השוטר אינה עקבית וגם לא אמינה", קבעה. לקושי הבסיסי לקבל את גרסתו של שושנה מצטרפים גם הנתונים הבאים שעלו מתוך הראיות: השוטר הוזמן לפגישה בו ביום וללא התראה מוקדמת, וכמו כן הישיבה נוהלה על ידי תנ"צ שושנה בלבד ולא נערכה אליה כל הכנה מוקדמת מצד המוזמנים, כפי שעולה מעדותה של נצ"מ רדליך (כאמור ראש מחלקת שכר בתקופה המקרה).

"כפי שהעידה עדה זו", הוסיפה השופטת, "עולה כי למעשה שושנה הוא היחיד מבין המוזמנים, למעט הרופא שדיבר בישיבה, ולא נדרשה כל הבעת דעה או הוספת מידע מצד איזה מן הנוכחים האחרים. למרות זאת ולמרות שלרדליך ועמר לא היה מה לתרום, זומנו כולם... לרופא לא היתה כל הכנה לפגישה, והוא הגיע אליה רק כי כך ביקש שושנה. לאורך עדותו לא נתן הרופא כל טעם מדוע הוא נדרש להיות נוכח דווקא בישיבה זו, למעט בקשתו של שושנה. זאת כאשר בחינת האפשרות להפניית השוטר לקב"ן, לא דרש קיום ישיבה שכזו, אלא דווקא את הסכמתו של השוטר והתרשמותו של הרופא כי יש מקום לכך... אם המטרה היתה התרשמות הרופא לשם הכרעה בשאלת הפנייתו לפסיכולוג, מה צורך היה בהשתתפות שאר הקצינים?".


קצינים ושוכחים
עדויות הקצינים שנכחו בפגישה הותירו סימני שאלה בנוגע לנסיבות שהובילו לזימון הישיבה. קצין הרפואה הראשי נצ"מ ד"ר לנקובסקי העיד בית הדין כי אינו זוכר דבר מהפגישה, אך ציין כי הוא "זוכר שלא נאמר לשוטר שיש לו בעיה נפשית". את עדותו של ד"ר לנקובסקי הגדירה השופטת ברוינר ישרזדה כ"מגמתית".

אך הוא לא היה היחיד שספג ביקורת מבית הדין. גם נצ"מ רדליך טענה שאינה זוכרת את תוכן הפגישה. לדבריה של רדליך, "הישיבה היתה לפני כל כך הרבה זמן". השופטת קבעה כי לגביה "התרשמנו כי היא מתחמקת מלציין את הידוע והזכור לה".

"הרקע (של תלונות העובדים נגד השוטר; א"ח) שימש יותר 'כתירוץ' לאמירת הדברים מאשר כטען האמיתי לאמירתם", קבעה השופטת ברוינר ישרזדה בהתייחס למועד הפגישה. "בנסיבות אלה אנו מגיעים לכלל מסקנה כי שושנה נתכוון על ידי הפרסום לפגוע בשוטר במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים, וזאת עשה נוכח האירוע שארע יום קודם לכן - הגשת התלונה למח"ש... לא מצאנו לקבוע כי בחירתו של שושנה לומר את הדברים שנאמרו במסגרת הישיבה היתה בתום לב... אין לתת יד לפגיעה בשמו הטוב של עובד".

בית הדין התרשם בסופו של דבר כי הפרסום המדובר היה מצומצם, בקרב מספר עובדים מועט, ואף על המאורעות התובע קודם בעבודתו. לתנ"צ שושנה נפסק חיוב אישי במסגרתו עליו לשלם לשוטר פיצוי בסך של ארבעת אלפים שקלים

המשטרה בתגובה: "מדובר באירוע שאירע לפני כ-7 שנים ומטבע הדברים, חלק מהקצינים הנזכרים בפסק הדין, אינם משרתים עוד במשטרה זה מספר שנים. מכל מקום, פסק הדין אינו חלוט ובימים אלה אנו שוקלים הגשת ערעור".