החודש הראשון של הסטודנטים בהר הצופים: יידויי אבנים ובקבוקי תבערה, השחתת מכוניות ואפילו שוד לאור היום.

בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות ירושלים" בפייסבוק

בקמפוס שוררת בימים אלה תחושת חוסר ביטחון. שיחות המסדרון עוסקות בעיקר במצב הביטחוני באזור, שמותיר את הסטודנטים בחרדה מתמדת. בעקבות ההסלמה כינס השבוע אגף הביטחון של האוניברסיטה פגישה דחופה בהשתתפות מוכתר עיסאוויה דרוויש דרוויש, נציגי הסטודנטים וגורמי משטרה, כדי לדון במציאת פתרונות לאירועים האלימים. התוצאה: תוכנית גישור עם תושבי עיסאוויה, שבמסגרתה יאורגנו שיעורי עברית לאמהות בכפר, ובתמורה יפעלו למיגור האלימות מצד הצעירים.



הסטודנטים, שמתלוננים על אזלת יד קשה של הרשויות, לא נותרו פסיביים. הם הקימו סיירת ביטחון שמפטרלת באזור הקמפוס, וגם פתחו חוג הגנה עצמית לסטודנטים.

30 מטר מהמאבטחים
רק בשבוע שעבר אירע מקרה אלימות נוסף, הפעם בתוך הקמפוס ולא הרחק מעמדת אבטחה של האוניברסיטה. ביום חמישי שעבר, דקות אחדות אחרי שהסתיימה הרצאה שהעביר זוכה פרס נובל בכלכלה פרופ' ישראל אומן, צעדה הסטודנטית יהודית מילצקי עם תינוקה בן החודשיים לכיוון מכוניתה בחניון הסמוך לבניין מדעי הרוח, כ־30 מטר בלבד מעמדות המאבטחים. לטענת מילצקי, בזמן שחגרה את תינוקה הגיח צעיר ושדד אותה.

"החניון היה חשוך באותה עת ולא היו אנשים בקרבתו", היא משחזרת. "פתאום הבחנתי בגבר צעיר מתקרב לעברי. מיהרתי למכונית, קשרתי את התינוק לכיסא הבטיחות ונכנסתי. לפני שהספקתי להכניס את המפתחות לסוויץ', הצעיר פתח בחוזקה את הדלת ודרש בתקיפות שאתן לו את התיק שלי. נבהלתי אבל נתתי לו את התיק. התינוק מאחור נבהל גם הוא מהרעש הפתאומי. הגנב ברח בריצה ושניות לאחר מכן אזרתי אומץ, יצאתי מהרכב וצעקתי ששדדו אותי, אבל אף אחד לא ניגש אלי מפני שהאזור היה ריק מאדם. מאחר שהוא גנב לי גם את הטלפון הנייד, לא יכולתי להתקשר לאף אחד ולהודיע על הגניבה".

בלילה הגישה מילצקי תלונה בתחנת המשטרה בנווה יעקב. "השוטרים היו נחמדים וסימפטיים, אך גם הם הבינו שאין הרבה מה לעשות", היא אומרת. "ניגשתי גם למחלקת הביטחון של האוניברסיטה, שם אמרו לי שהאחריות היא של המשטרה ולא שלהם - למרות שאני משלמת כסף מלא עבור השימוש בחניון וגם תשלומים לחברת הביטחון שהאוניברסיטה דואגת לגבות.



"בעקבות האירוע החלטתי להחנות להבא את המכונית בחניון הסגור של האוניברסיטה העברית. עכשיו אני משלמת פי שלושה רק בשביל הביטחון שלי ושל התינוק שלי. חבל שכמעט כל יום יש אירוע ביטחוני כזה או אחר באוניברסיטה ואף אחד לא שם לזה סוף. הייתי 30 מטר בלבד מהשומרים והתוקף בכל זאת העז לעשות את מה שעשה. זה לא נתפס".

מילצקי אינה היחידה. זמן קצר לפני השוד הושלכו שני בקבוקי תבערה לעבר חיילות שעשו את דרכן הביתה מבסיס פיקוד העורף הסמוך לאוניברסיטה.

סטודנטית נוספת מספרת שהיא הותקפה ליד מעונות רזניק בצהרי יום שני האחרון. "הגעתי לאוניברסיטה במכונית שלי בשעה 13:30 בצהריים, חניתי ליד המעונות וראיתי מולי שלושה צעירים כבני 15. כשהם הבחינו בי הם החלו ליידות לעברי אבנים, מיד נכנסתי למכונית ונסעתי לכניסה למעונות, שם נמצאו המאבטחים. דיווחתי להם את האירוע, אבל כשהם הגיעו בחזרה לחניה הנערים כבר לא היו שם".

לסיפור הזה מצטרפים אירועים נוספים שקרו מאז תחילת השנה. סטודנטית שהחלה השנה ללמוד באוניברסיטה העברית מספרת כי שבוע אחרי פתיחת הלימודים יידו אלמונים אבנים עליה ועל אחד מחבריה. "באחד הסיבובים בציר החשוך שליד האוניברסיטה ראינו קבוצת אנשים מהבהבים בפנס ולא הבנו במה מדובר", היא מספרת. "האטנו את קצב הנסיעה ואז שמענו מכות חזקות על הפח והבנו שזורקים עלינו אבנים. לחצנו על הגז וברחנו. למזלנו לא נפגענו, וגם הנזק לרכב לא היה רב, אבל ההרגשה היתה קשה מאוד. אף אחד לא אמר לנו שזאת תהיה קבלת הפנים שנקבל בעיר".
כמו רוב המותקפים, גם הסטודנטית הזו ויתרה על הגשת תלונה במשטרה.

אין ביטחון - אין לימודים
גם ברשת מתרבות התלונות על המצב הביטחוני העגום בקמפוס. בדף הפייסבוק 'אין ביטחון, אין לימודים', שחברים בו יותר מ־600 סטודנטים, עולה לפחות פעם ביום פוסט חדש שמדבר על תקיפת סטודנטים.
אחת מחברות הקבוצה, תלמידת תואר שני ניצן סניור: "יש תחושה של תסכול. במשך שנים אנשים מתלוננים ומתריעים, אבל אין שיפור אלא ההיפך - נרשמת החמרה. האם המוטרדים והמוטרדות מקבלים סיוע כלשהו? מזעזע אותי לחשוב שסטודנטית תזכור מהאוניברסיטה את ההטרדות יותר מאשר את הלימודים. המשטרה והעירייה חייבות לפעול במלוא המרץ להפסקת התופעה".

הפתרון: לימודי עברית
ומה עם פתרונות? הסטודנטים, שמדברים על אזלת יד של הרשויות, החליטו לקחת את גורלם בידם ויצאו לאחרונה בסדרה ש