בחמש השנים האחרונות הורגלו תושבי העיר לעובדה שגל המאבקים בין חרדים לחילונים הוא נחלתם הבלעדית של קרית יובל והשכונות הצפוניות, אך בשבועות האחרונים נראה כי מרכז המאבק עובר לגילה.

בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות ירושלים" בפייסבוק

ההתחלה או הטריגר כמעט זהה: בקרית יובל, כזכור, הכל התחיל עם הקמתה של תנועת 'קריית יובל החופשית', המבוססת על עשרות מתנדבים מתושבי השכונה. בתקופת ראש העירייה דאז אורי לופוליאנסקי, התושבים מנעו בגופם את כניסת הטרקטורים והדחפורים אותם שלחה העירייה למתחם ורבורג בחמש בבוקר, כדי ליישר את השטח ולהקים עליו ארבעה תלמודי תורה.

בשלהי סוף הקדנציה הראשונה של ניר ברקת הובאה לאישור מועצת העירייה תוכנית להקמת ישיבה חילונית על מתחם ורבורג, ניסיון שכשל בינתיים בגלל רוב חרדי במועצת העירייה. כיום הנושא עומד ותלוי להחלטתה של הוועדה המחוזית, ונראה כי במתחם אכן תקום בסופו של דבר הישיבה החילונית, בה מעוניינים תושבי השכונה.

בגילה מתרחש סיפור דומה: הגפרור שהצית את השכונה השקטה בשנים האחרונות מקורו בתוכנית העירייה להקמתו של בית ספר חרדי לבנות של מוסדות 'יד אשר' ברחוב שלמה דוגה, רחובה הראשי של שכונה בשם 'אחוזה', בה מתגוררים 440 בתי אב, מרביתם חילוניים ואחרים מסורתיים. התושבים, שלטענתם לא יכלו לסבול את הרעיון של הקמת בית ספר חרדי בלב השכונה הפלורליסטי, יצאו למאבק חסר פשרות.

עכשיו הם גם מתכננים להיפגש עם אנשי קרית יובל החופשית, "כדי לקבל מהם טיפים וללמוד מהם כיצד מנהלים מאבק נגד גוף חזק כמו עיריית ירושלים", כפי שמסביר אחד מאנשי ועד הפעולה.

"נתנגד גם לבית ספר חילוני"
"יום אחד, זמן קצר מאוד אחרי הבחירות, גילינו דחפורים שעולים על המגרש ומתחילים לצקת את היסודות לבנייתו של בית ספר לבנות חרדיות", מסביר אחד התושבים.

"לא מדובר בבית ספר קטן אלא בבית ספר ענקי המיועד ל-300 בנות. העובדה הזו קוממה אותנו והתנהגותו של בכירי העירייה פשוט העליבה אותנו", מספרת לינוי, צעירה בשנות העשרים לחייה ואחת מראשי ועד הפעולה בשכונה. "זה היה הרגע שבו החל המאבק".

כדי להנמיך את הלהבות וכדי לא לשוות למאבק צביון אנטי-חרדי הוחלט בשכונה לאמץ את הקו אותו גיבש יו"ר המינהל הקהילתי עופר איובי. "אמרתי לתושבים: אל תנקטו בקו של התנגדות לבית ספר חרדי", אומר איובי. תצאו נגד התוכנית לבניית בית ספר. נקודה".

בשכונה הבינו שמבחינה תדמיתית יהיה נכון יותר לאמץ את הקו הזה, זאת לאור העובדה כי חלקים רבים בגילה כבר התחרדו, וגם באזור 'אחוזה' מתגוררים תושבים מסורתיים.
"אנחנו נגד כל תוכנית להקמתו של בית ספר בשכונה", מתעקש חיים מנצור, אחד מהפעילים. "גם אם יגידו לנו שייבנה פה בית ספר חילוני נתנגד. כאן בשלמה דוגה אין מקום למוסד חינוכי גדול. מדובר ברחוב קטן, אינטימי ושקט, אי אפשר להעמיס על הרחוב מכוניות, נוספות, רכבי הסעה וכל מה שקשור במוסד חינוכי".

על פי הקו אותו התווה איובי, אין תוקפים או יוצאים נגד חרדים, אלא מתמקדים בנושאי איכות חיים, צפיפות, כבישים צרים, מחסור במקומות חנייה ובצרכים האמיתיים של השכונה. שכן, למרות הקו הדוגל בשמירה על איכות החיים - זוגות צעירים רבים גרים בשכונה רוצים שבמגרש שאותו מייעדת העירייה לבית ספר חרדי, יוקמו גני ילדים וכן מגרש כדורגל, שיוכלו לשמש את התושבים. "הילדים משחקים על הכביש ובנס לא נדרס ברחוב אף ילד", מסביר מנצור.

"אני לא מבינה למה 'תוקעים' לנו בית ספר ברחוב צפוף, כאשר בסמוך אלינו ברחוב האחלמה מצוי שטח בגודל 6.3 דונם, שם ניתן להקים את המוסד", אומרת תמי, אחת מהפעילות. כך או כך, מנצור מודה שרעיון הקמתו של המוסד החרדי כבר הביא חלק מתושבי הרחוב לבדוק איך עוברים מהשכונה לפני שיהיה מאוחר מדי, וערך הדירות אולי ירד.

מתגייסים למאבק
ההתגייסות למאבק על צביון השכונה הייתה מיידית ומקיפה רבים מהם. יש חלוקת עבודה בין התושבים, יש דוברים, יש מגייסי כספים ויש צוות העוסק בגיבוש תוכנית אסטרטגית להמשך המאבק. ברחוב שלמה דוגה הבינו כי יש צורך במאבק משפטי כדי להתמודד מול העירייה, ועל כן צוות מיוחד עבר מבית לבית כדי לאסוף כספים מכל אחת מהמשפחות, כדי לשכור שירותיו של עורך דין. "היה צורך בעשרים אלף שקלים כדי להגיש עתירה נגד העירייה", מספרת לינוי. "עברנו מבית לבית ואספנו מאתיים שקלים מכל משפחה".

לפני כשלושה שבועות הגישו התושבים עתירה לבית המשפט המחוזי בבקשה להפסיק לאלתר את עבודות הבנייה של בית הספר החרדי. את העתירה נגד העירייה ו"יד אשר" הגיש עו"ד יוסי חביליו. בין היתר נכתב שם כי לא בוצע נוהל הקצאות באופן המתבקש במקרה הזה, וכי תושבי השכונה כלל לא ידעו על הבנייה הצפויה במקום

בית המשפט אכן אסר בצו ביניים על העירייה להמשיך בעבודות לבנ