תארו לכם שתי משפחות עם סכסוך ממושך שבסופו של תהליך בלית ברירה פונות לבית המשפט, המטרה של כל משפחה מול השופט זה לעשות הכל כדי לצאת זכאית. עכשיו, תדמיינו שבעיצומו של הדיון פורצת שריפה גדולה בבניין וכולם לכודים. לפתע, המשפחות היריבות מתאחדות במטרה להינצל ולנסות להיחלץ מהבניין, כל אחד מבני המשפחות סייע לשני והצליחו להיחלץ בשלום.

החרדים מתכנסים, ירושלים נצורה
בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות ירושלים" בפייסבוק

בדומה למשל המשפחות, הפלגים ברחוב החרדי שילבו ידיים אמש בעצרת תפילה וזעקה שהתקיימה בירושלים. אני, כאחד שמשתייך לאותו משפחת המגזר החרדי, הרגשתי את החובה להגיע ולהשתתף בעצרת, כי משפחה לא עוזבים.

ועתה, לפי כמות האנשים שהשתתפו בעצרת, נוכל לאמוד את הכמות האמיתית של ציבור שומרי התורה, ציבור ענק של אזרחים שווי זכויות ששואלים לאן נעלמה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון? כי לא תתקיים דמוקרטיה בלי הזכות הבסיסית לחופש דת.



בעת העצרת, סיירתי ברוב חלקי האזור בו עמדו מתפללים ופגשתי לא מעט אנשים שאינם משתייכים לציבור חובשי הכיפה שהשתתפו ואפילו קראו יחד פסוקי תהילים, היה זה רגע מרגש מאוד, להרגיש את הביחד האמיתי של העם היהודי. הייתה במקום תחושה עילאית של אחווה ואהבה בין כולם, אשכנזים- חסידים וליטאים, ספרדים ואנשי עמך. לקרוא יחד בקול רם "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

חשוב שהציבור הכללי ידע, איך זה נראה בעיניי חובשי הכיפות; בתקופת 'חוק טל', התגייסו כמה רבבות של חרדים לשירות צבאי, רובם אחרי הנישואין, כי לא מקובל להתגייס כרווקים אלא במקרים חריגים שלכל אחד עם סיבותיו, במסגרת פרויקטים שונים ומיוחדים (הנח"ל החרדי, שח"ר כחול ועוד), ומדי שנה גדל מספר המתגייסים מהמגזר החרדי, כל עוד זה נעשה בלי רעש וכפייה, הרחוב החרדי קיבל זאת בהבנה וסבל והפנים בשקט את המראה החדש ברחוב של חרדי לובש מדים.



כל ההקצנה החלה מהרגע שמפלגות חדשות בפוליטיקה הישראלית צצו עם סיסמאות של "שוויון בנטל", חקיקה של חוק גיוס חובה וסנקציות פליליות – חוקי המשחק השתנו וגם התייחסות הרחוב החרדי לגיוס חרדים לצה"ל נדחקו יותר הצידה ונעשו קיצוניים יותר, ניתן לפגוש לא מעט חרדים שעד לפני ההתעסקות לעומק על החוק גיוס חובה החדש, היו יותר ליברליים, הם אלו שנהפכו לקיצוניים יותר.
כן, אותו חוק גיוס חובה, לקח את כלל הציבור החרדי עוד דור אחד אחורה.

אין לי ספק שיגיע היום שבו צה"ל יהפוך לצבא מקצועי כפי שניתן לשמוע על כך מפעם לפעם בכלי התקשורת, וכשזה יקרה נתח נכבד מהמגזר החרדי יראו זאת כעבודה לכל דבר, לפי קצב הגידול הדמוגרפי בקהילה החרדית, יש מקום ממשי של דאגה למפלגות הפופוליסטיות ומשתמשות בפער שבין החילונים לחובשי הכיפות במדינה, בשביל לקבל עוד מנדט בבחירות. אך, כמו שלמדנו מההיסטוריה – מפלגות הן כמו עונות, חולפות וחוזרות חלילה. יום יבא ובצה"ל יהיו רוב חובשי כיפות ואכן יש לאותם המפלגות ממה לדאוג.

אני, כמו אלפי חרדים, מתנדב במספר ארגונים, מתוכם קרוב לעשור בזק"א-תל אביב וכחמש שנים במד"א. אז נכון, מעולם לא התגייסתי לצה"ל ובמקום ללבוש את מדי הזית למדתי בישיבה. אבל אני ועוד רבים כמוני משרתים את המדינה ואת הציבור שלה בארגונים השונים – וההתנדבות הזאת לא מסתכמת בשלוש שנים, היא לכל החיים. אני מכיר אנשי הצלה מבוגרים עם רקורד עשיר של שלושים שנות התנדבות, אתם יכולים לבטל את זה? זה פחות ראוי משירות צבאי של שלוש שנים?

גם בתקופת השבטים היו חיילים, אבל היו רוב שישבו ולמדו לזכות אותם החיילים הלוחמים בחזית, כיום אנו לא בתקופת השבטים, אבל אם ניקח את כלל העם היהודי היושב בציון, ונחלק את האחוזים היושבים ולומדים לעומת החיילים הלוחמים בחזית, אז נבין שדרושים לנו בעם היושב בציון, בדחיפות עוד לומדי תורה.

אנחנו, בני העם היהודי, שונים מכל העמים, רק אנו לובשים כיפה, רק לנו יש
פאות, רק אנחנו מניחים תפילין בתפילה ורק אנו שובתים יום אחד בשבוע לגמרי. וכמו כך, רק לנו יש חיילים בחזית וחיילים המגנים עליהם באמצעות הספר.

בסיום העצרת זכינו לברך ברכה מאוד נדירה כאשר אדם הרואה שישים ריבוא (600,000 איש): "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, חכם הרזים".