שמונה בערב. לתחנת מוריה מגיעה קריאה על גבר בשנות החמישים לחייו שנעדר מהבית ובני משפחתו חוששים לחייו. הג'יפ של רס"ר אלון קירשברג, מפקד יחידת הג'יפים של מחוז ירושלים, יוצא לכיוון צור הדסה. תוך פחות משעה הוא מגיע אל מגדל המים הסמוך ליישוב ומגלה מכונית שבתוכה יושב אדם. קירשברג שואל את האיש אם הכל בסדר ונענה בחיוב. אבל חשדותיו של מפקד היחידה לא נרגעים, וכשהוא מקיף את כלי הרכב הוא מגלה צינור שיוצא מהאגזוז ומוביל אל המושב האחורי.

כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

"זו דוגמה קלאסית לחשיבות של הג'יפים", הוא מסביר. "הגענו דקות לפני שהנעדר הצליח להתאבד. ניידת רגילה לא היתה מספיקה להגיע לפה בזמן".



רק בג'יפ או ברגל
יחידת המתנדבים על ג'יפים הוקמה בשנת 1998 בעקבות פרשת מותה הטרגי של נועה אייל בת ה־17 משכונת רמות, שנאנסה ונרצחה ביער רמות אחרי שעלתה על טרמפ. החיפושים אחרי הנערה הובילו את כוחות המשטרה למקומות שאפשר להגיע אליהם רק ברגל או בג'יפ. "שם למעשה הבנו את החשיבות של הכלים הללו, בייחוד במקומות המיוערים שסביב ירושלים", מסביר רס"ר קירשברג.

כיום מונה היחידה כעשרים ג'יפים, כולם של מתנדבים שמקבלים החזרים על הדלק שהם צורכים. היחידה יוצאת לפעילות כמה פעמים בשבוע והמתנדבים עצמם הם אלה מחליטים מתי להתחיל את המשמרת ומתי לסיימה. בעלי הג'יפים מסייעים בעיקר בחיפוש אחרי נעדרים, כשצריך להגיע למקומות מיוערים ולסייע בחילוץ.

כל המתנדבים ביחידת הג'יפים של מחוז ירושלים הם בעלי מקצועות חופשיים. הם חוזרים הביתה, מורידים את בגדי העבודה, לובשים מדים, מתניעים את רכבי השטח ויוצאים להרים. "יש כאן סופרת, עורכי דין, מנהל מעבדה בבית חולים, מזכיר יישוב ואפילו בני זוג", מספר קצין המתנדבים של מרחב מוריה רפ"ק רונן פרסי. "מדובר באנשים ממעמד סוציו־אקונומי גבוה, אנשי שיחה עם ראש על הכתפיים שאפשר לסמוך עליהם בשטח. כל פעם שיש לי נעדר אני מזעיק אותם והם באים עם הג'יפים שלהם ומשמשים לי מכפיל כוח מאוד משמעותי, בייחוד במקרים שבהם כל דקה מרגע הקריאה קריטית".

שטח הפעילות של היחידה כולל בעיקר את סביבות ירושלים, בגזרה ענקית המשתרעת על עשרת אלפים דונם. בין היתר היא פועלת ביער גילה, עין לבן, נחל רפאים, צור הדסה, נס הרים ובית שמש. המתנדבים מגיעים לתחנת מרחב מוריה, מקבלים שם תדריך, מתחמשים, עולים על ציוד ויוצאים לדרך. לא פעם כמות המתנדבים גדלה, וחלקם מתפנים לתרום גם במשימות אחרות.

השארתי פתק: "אני רוצה להתנדב"
כששומעים על אנשים שאחרי יום עבודה בוחרים לצאת ולהתנדב, לעתים תוך כדי סיכון חייהם – זה לא מובן מאליו. "תמיד מנסים לשאול מה יוצא לנו מזה", מספר המתנדב אייל. "אני מסביר בצורה הכי פשוטה שאנחנו רוצים לתרום לקהילה ולהגביר את תחושת הביטחון".



"כל אחד ביחידת המתנדבים הגיע בדרך אחרת ומרגיש שמדובר בלא פחות משליחות", מוסיף ליאור אילן, מדריך תיירות ירושלמי. "אנחנו יושבים בבית ומתלוננים על הפשע והאלימות ברחובות, ולא תמיד יודעים למגר אותה. אז במקום לקטר החלטתי להגיע ולתרום מזמני בשביל הקהילה, כדי שנוכל לחיות ברחובות בטוחים יותר".

המתנדבים ביחידת הג'יפים הם בני כל הגילאים, ומגיעים מכל השכבות האוכלוסייה ומכל אזורי העיר. בין היתר נמצאים ביניהם חרדי צעיר, עורך דין מבוגר וגם נשים בעלות ג'יפים.

"יום אחד נסעתי בעיר ופתאום ראיתי על גב של ג'יפ את הכיתוב של יחידת הגיפים", מספר מרטין פדר, עורך דין לענייני תעבורה. "החלטתי שזו הדרך הטובה ביותר בשבילי לתרום והשארתי פתק עם מספר הטלפון שלי שבו כתבתי, 'אני רוצה להתנדב, אנא חיזרו אלי'. הם התקשרו ומאז אני כאן".

המתנדבים, כאמור, לא תמיד מוצאים את עצמם על הג'יפים. לעתים מעביר רפ"ק פרסי את חלקן לפעילויות סיור אחרות.

משה דעבול, נהג הסעות ממעלה אדומים, מספר שלכל אחד מהמתנדבים יש שריטה משלו. "לא באמת מובן מה אנחנו עושים פה בלילות", הוא אומר. "אנחנו נוסעים, מחפשים ומבזבזים את הזמן. אבל עם השנים למדנו להכיר זה את זה ולהעביר את המשמרת בנועם. כשאנחנו רואים ששקט אנחנו עולים לגבעה קטנה, פותחים פק"ל קפה ומדברים על הכל. זו חוויה מיוחדת וחסרת תחליף".

המפגש הראשון של המתנדבים עם האזרחים אינו פשוט. "בהתחלה כשאזרח שומע מתנדב הוא ישר מזלזל", אומר קירשברג. "לא פעם אמרו לי, 'מי אתה בכלל?' אבל אני לא נרתע. אני מנסה להבין את הצד השני ולתת מענה ופתרון קונקרטי לאזרח".

בשנותיה הראשונות של היחידה פעלו אנשיה בלי מדים והציגו את עצמם תמיד כמתנדבים. כיום לכל מתנדב יש מדים שהוא מקבל ולובש עם יציאתו למשמרת.


"התרומה נותנת כוח"
בגלל ריבוי השטחים המיוערים המקיפים את ירושלים ואת היישובים הסובבים אותה, י