בירושלים כמו בירושלים, גם קריאת שמות רחובות בעיר הוא הליך מסובך. כך למשל, כשמדובר ברחוב על שמה של 'הבתולה מלודמיר', שמכיל בתוכו מונח רגיש עבור אוכלוסיות מסוימות.

יוזמה: לשנות את רחוב עזה ל'צוק איתן'
רחוב הקבלן על שם הרב עובדיה?
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

ועדת האישים בעירייה התלבטה ארוכות האם לקרוא לאחד מרחובות העיר בשם 'הבתולה מלודמיר', על שמה של חנה רחל מלודמיר, פמיניסטית דתייה שחיה בירושלים במאה ה-19. אלא שאז טענו נציגי החרדים כי מדובר בשם בעייתי, לאור השימוש במונח 'בתולה'. בסופו של דבר הוחלט לקרוא לרחוב 'הבתולה מלודמיר' כמתוכנן, אך להדגיש כי הוא נקרא על שמה של חנה רחל מלודמיר.



חנה רחל הייתה בת יחידה להוריה ונולדה בעיירה לודמיר שבאוקראינה. הוריה מתו כשהייתה צעירה והיא ירשה ממון רב מאביה הסוחר, מה שהעניק לה עצמאות כלכלית. בשלב מסוים החלה חנה רחל לדבוק בתנועת החסידות, ללמוד תורה ולקבל בקשות מאנשים שפנו אליה. ההנהגה הדתית בעיירה לא ראתה זאת בעין יפה, והאדמו"ר מרדכי מצ'רנוביל הורה לה לחדול ממנהגיה ולהתחתן. לפי חלק מהמסורות חנה רחל אכן התארסה ואולי אף התחתנה, אך הקשר לא עלה יפה והיא נפרדה עד מהרה מבן זוגה.

בשנת 1860 היא עלתה לארץ ישראל על רקע עליות החסידים באותה תקופה, התמקמה בירושלים וכאן המשיכה לנהוג במנהגי אדמו"ר חסידי. היא נהגה להתעטף בטלית, הניחה תפילין, ערכה מדי שבת סעודה שלישית לחסידיה בביתה שבמאה שערים, לימדה תורה והעניקה ברכות.

חנה רחל נהגה להתפלל עם נשים אחרות בכותל המערבי ובקבר רחל, ולפי חלק מהעדויות אף עסקה בקבלה. היא נפטרה בשנת 1888 ונקברה בבית הקברות בהר הזיתים.

כצפוי, דמותה הססגונית והפמיניסטית של מי שהייתה מוכרת כ"בתולה מלודמיר" עוררה מחלוקת בוועדת האישים העירונית. חברת הועדה מיכל ברגמן הבהירה לחברי הועדה כי המילה בתולה היא למעשה "שם נרדף לבחורה צעירה, ובאותם ימים בתולה היה מעין כינוי עממי".

דבריה של ברגמן ככל הנראה סייעו לשכנע את חברי הועדה לקרוא לרחוב על שם הבתולה, אך כאמור, כדי למנוע ויכוחים הוחלט להוסיף את השם "חנה רחל מלודמיר".

סגנית ראש העירייה רחל עזריה (ירושלמים): "ההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר נכונה ומכבדת את האישה".

העירייה: "ועדת השמות אימצה את המלצותיה של ועדת האישים החיצונית בנושא".