צילום: שלומי כהן ממגנים את עצמנו למוות? לאחרונה, בעקבות פיגוע הדריסה השני שהתרחש בתוך זמן קצר בתחנה של הרכבת הקלה, צצו בנוף הירושלמי קוביות בטון חדשות: מחסומי ענק - 'בטונדות' - הוצבו בתחנות הרכבת ברחבי העיר, בשכונות קו התפר, במזרח העיר ואפילו בבית הכרם. המטרה: לעצור פיגועי דריסה. התוצאה היא גושי בטון, שרבים מפקפקים ביעילותם או לחלופין מתנגדים למה שהם מסמלים. "הבטונדות האלה פוגעות בכבוד העצמי שלי כיהודי גאה. איזה ערך יש להן?" תוהה ארקדי, תושב פסגת זאב. "הרי המפגע הבא יכול להגיע מכל מקום ובפעם הבא הוא פשוט יבוא עם סכין. הן לא יעצרו אותו".

מי הבכיר שבטוח שאנחנו כבר במלחמה?
יוזמה: מסלול עוקף שועפט
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

רגע לפני שהוא עולה על הרכבת בתחנת גבעת המבתר הוא מוסיף, "עליתי לישראל מאוזבקיסטן, חלמתי על הארץ הזו, גדלתי על סיפורי גבורה ופתאום אני בא לארץ החלומות ומגלה בטונדות. לדעתי זה מעיד על חולשה ועל פאניקה".



הכל כתוב למעלה
שעת צהריים, תחנת הרכבת הקלה בגבעת התחמושת. התחנה כמעט ריקה, פרט לעשרה נוסעים שממתינים לרכבת. רחל, אישה חרדית מחזיקה ספר תהילים ומתפללת. "מה אכפת לי מהבטונדות האלה כשיש לי את ספר התהילים ביד?" היא אומרת.

לודמילה, שכנתה לספסל, מוסיפה, "במילא הכל כתוב למעלה. הבטונדות האלה לא יעזרו".



גם תחנת שמעון הצדיק הסמוכה כמעט ריקה מאדם. שני תיירים מתעקשים להמתין לרכבת המגיעה מכיוון שועפאט. "בטח ששמענו על הפיגוע, אבל אנחנו נוצרים אוונגליסטים - לא ניכנע לטרור", אומר ג'ון, אוסטרלי בעל חזות אסיאתית. "עשיתי דרך ארוכה כדי להגיע לעיר הקודש. אותי המחבלים הפלסטינים לא יכריעו".
ידידתו ג'יין מהנהנת. "אתם העם הנבחר", היא מוסיפה.

ומה עם הבטונדות?
"זה מיותר", טוען ג'ון, "והייתי אומר שהן גם מכערות את התחנה היפה הזאת ואת העיר היפה שלכם. יש לכם צבא חזק - אז בשביל מה אתם צריכים את גושי הבטון?"

ההחלטה להציב את הבטונדות התקבלה בעקבות פיגוע הדריסה השני בעיר, שבו הגיע המחבל איברהים אל־עקארי לתחנת שמעון הצדיק במכונית טרנזיט ודרס למוות את קצין משמר הגבול רב־פקד ג'דעאן אסעד ואת הנער שלום בעדני (17) שרכב לתומו על אופניו.

שלושה שבועות קודם לכן דרס למוות מחבל מסילוואן את התינוקת חיה זיסל בת השלושה חודשים ואת קארן ימימה מוסקרה (22). במשטרה הבינו שהרכבת הקלה הפכה ליעד חדש ואטרקטיבי עבור המחבלים והציבו את קוביות הבטון בפתחי התחנות בניסיון להקשות על המפגעים. בינתיים נראה שגם למתווה ההגנה החדש הזה הירושלמים ממהרים להסתגל. "יש לנו עכשיו הכל בעיר", אומר אחד התושבים, "גם בטונדות, גם מחסומים, גם גדרות".

חסרי שליטה
הבטונדות הפכו השבוע לנושא החם בירושלים. אם עד עכשיו ניסו התושבים להדחיק כמיטב יכולתם את המציאות הביטחונית המאיימת לשבש את שגרת חייהם, הנה הגיעו לתחנות הרכבת גושי הבטון הבולטים וטפחו על פניהם. אבל לא רק התחנות מתהדרות בבלוקים האפורים - גם בכניסה לשכונה הערבית צור באהר בדרום העיר הוצבו קוביות בטון גדולות. במקרה הזה הבטונדות לא מונחות על המדרכה כמו בתחנות הרכבת, אלא מונעות ממכוניות להיכנס או לצאת.

גם בכניסה לג'בל מוכבר, סמוך לרחוב ברזני, מונחות "בטונדות של יום כיפור", כפי שמגדיר אותן טארק, בעל המכולת השכונתית, ומתכוון בזה למחסומים שמוצבים על הכביש ביום כיפור כדי למנוע מערבים להיכנס לשכונות היהודיות ביום הקדוש. אליהן הצטרפו השבוע המחסומים שהוצבו בלב הכפר בעקבות אירועי האלימות האחרונים. הרחוב המרכזי של ג'בל מוכבר, אבו־רביע, הפך לזירת קרבות. בשבוע שעבר הוצבו בו בטונדות אחרי יידויי אבנים וירי זיקוקי דינור לעבר בתי יהודים בשכונת ארמון הנציב.

"הבטונדות האלה נועדו כנראה להקשות על חיי התושבים", אומר טארק. "אם לפני הצבתן לקח לי דקה להגיע הביתה, עכשיו אני צריך להקיף במכונית את כל הכפר. כמעט כל לילה שלושים ילדים זורקים אבנים, אבל לא הילדים שלי. אם הילד שלי היה זורק אבנים הייתי שובר לו את הידיים והרגליים".

"הרסו לנו את החיים"
בטונדות חדשות הוצבו גם בכניסה לכפר עיסאוויה, הגובל בשכונת הגבעה הצרפתית והפך בשבועות האחרונים למוקד אלימות לוהט. אבנים מושלכות לסירוגין לעבר בתי השכונה היהודית כל שעות היום והלילה, והבתים ברחוב נהגי הפרדות, הגובל בכפר, הפכו יעד למתקפה מתמשכת.

בשבוע שעבר הגיעו המהומות לשיא חסר תקדים כשאנשי המינהל הקהילתי הזעיקו את המשטרה כמעט כל רבע שעה. לפני למעלה מחודש הגיחו מהכפר עשרות רעולי פנים, הסתערו על תחנת הדלק ברחוב החי"ל, השחיתו אותה והציתו חלקים ממנה. מאז חוששים התושבים שהיעד הבא של המתפרעים יהיה בתיהם.

בגבעה הצרפתית דורשים כבר זמן רב לסגור את הכני