צילום: גיל יוחנן "אין פתרון לסכסוך בינינו, ומי שאומר שהפתרון הוא שתי מדינות לשני עמים לא יודע על מה הוא מדבר. זה לא פתרון. הארץ הזו קטנה מדי מכדי שנחלק אותה בין שני העמים, לכן לצערי הרב אני פסימי לגבי מה שיקרה בירושלים - ובארץ בכלל".

האם אפשר לעקוף את שועפט ברכבת הקלה?
כיצד המשטרה מפריעה לתושבי שועפט להתייחד עם האשה?
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

את הדברים האלה אמר בשבוע שעבר האימאם של המסגד הגדול בשועפאט, מחמוד פאלח אבו־חדיר, יום אחרי הפיגוע הרצחני בבית הכנסת בשכונת הר נוף שגבה את חייהם של חמישה אנשים. "הסכסוך בין היהודים לערבים יימשך לנצח. זה או אנחנו או אתם. החזק ישרוד ומי שאומר אחרת פשוט מטעה".



אבו־חדיר (58), נשוי ואב לשישה, התמנה לפני כשלושים שנה לאימאם בידי הווקף אחרי שסיים את לימודי הקודש שלו. במסגד הגדול בשועפאט הוא מכהן זה 22 שנה. הוא נחשב בין האנשים האהודים בשכונה, אף שלעתים מאשימים אותו במתינות יתר.

במהלך הראיון אבו־חדיר אכן הביע בפנינו דעות שונות ומקוריות. הוא טען שהוא מתנגד לאלימות ושבדרשות יום השישי, לצד הטפות נגד שימוש בסמים ובעד עזרה לחלשים, הוא מטיף גם למתינות. לטענתו הסיבה היא שהוא יודע לקרוא את המפה הפוליטית. "האלימות רק הזיקה לנו, הפלסטינים", הוא אומר. "האלימות היא לא הדרך. באינתיפאדה הראשונה שילמנו מחיר, גם בשנייה שילמנו מחיר ובשלישית, אני אומר לכל אחיי, נפסיד את כל פלסטין".

אבו־חדיר הוא דור חמישי בשועפאט ומקווה גם למות ולהיקבר בה. בשנת 1975 נשלח לכלא דמון וריצה שם מאסר של שש שנים על חברות באש"ף, שהיה אז מחוץ לחוק. בכלא הוא לא בזבז את זמנו. "כל הזמן קראתי והתעמקתי בהמון נושאים: קראתי את כתבי הקודש ומאז אני יודע את כל הקוראן בעל פה, קראתי ביוגרפיות ולמדתי עברית, כולל קרוא וכתוב", הוא מספר. מאז שחרורו, לטענתו, הוא אינו חבר בשום ארגון ומתמקד בעבודתו הדתית בלבד.

האימאם הוא אחד מראשי חמולת אבו־חדיר, שבנה מוחמד נרצח בידי יהודים לפני כחמישה חודשים. הוא גם בן המשפחה היחיד שראה את גופת הנער. "כבר ראיתי הרבה גופות, אבל דבר כזה מזעזע לא ראיתי מעולם", הוא אומר. "אמו רצתה לראות את גופת בנה. אמרתי לה, 'מוטב שתזכרי את הבן החמוד שלך כפי שהיה".

לדבריו, אין פלא שהמהומות בירושלים החלו מאז רצח מוחמד. "רצח הילד הזה הוא עד היום פצע בלב השכונה. מאז והלאה הכל הלך והסלים".

"אתם התחלתם"
כשם שהוא מתקשה לדבר על אחיינו מוחמד, האימאם מתקשה להרבות במילים על הטבח שנעשה השבוע בבית הכנסת בהר נוף. "הייתי בהלם מוחלט", הוא אומר. "כאיש דת אני לא יכול לסבול את זה שמוסלמים רוצחים אנשים בזמן התפילה במקום הקדוש להם. הפיגוע הזה הוא חצייה של קו אדום ומשחיר את פניהם של המוסלמים. זו בושה וחרפה שנפלה על הראש של כולנו".

למרות ההוקעה, יש לאימאם הסבר למניע שהוביל לטבח: "זו מלחמת דת, ואתם היהודים התחלתם אותה בפרובוקציות שעשיתם בהר הבית. צריך להרגיע את הרוחות של הקיצוניים היהודים - והמצב יירגע".

האימאם לא מסתיר את סלידתו גם מפיגועי הדריסה שנעשו בתחנות הרכבת הקלה, ופוסק שבניגוד לטענות המשפחות של המחבלים מדובר בפיגועים שנועדו להרוג יהודים. לגבי פיגוע הטרקטור שאירע קצת קודם לכן, לעומת זאת, הוא משוכנע שמדובר בתאונה.

בנוסף מגנה אבו־חדיר את ההתנהגות של משפחות המחבלים ואת תושבי ג'בל מוכבר שאחרי הפיגוע הרצחני בבית הכנסת יצאו לחלק סוכריות לילדי השכונה. "במה הם מתגאים?" הוא תוהה. "שחררתם את פלסטין שאתם מחלקים סוכריות? בסך הכל שפכתם עוד דלק על המדורה".

תופעה נוספת שאיתה הוא מנסה להתמודד היא תופעת יידויי האבנים על קרונות הרכבת הקלה בשכונתו. "בכל דרשה שנשאתי ביום שישי גיניתי את התופעה", הוא מכריז, אך לטענתו, קשה להתמודד עם מיידי האבנים שכן מדובר בנערים שנשרו ממסגרות הלימודים. "את חוסר המעש שלהם והשעמום מנצלים גורמים קיצוניים בשכונה, שמשלמים לכל נער 1,500 שקל בחודש כדי שיידו אבנים על הרכבת. עם זה קשה לי להתמודד".

ואם הרכבת לא תעבור בשועפאט?"
"אז יעברו אוטובוסים והם יהיו אלה שיחטפו את האבנים".