צילום: שלומי כהן קריאות הצהלה של הגופים הירוקים ושוחרי הטבע נשמעו כמעט בכל רחבי ירושלים: אחרי מאבק ממושך הוחלט לא לאפשר את בנייתה של שכונת מגורים בעמק הצבאים. ואכן לפני קרוב לעשור הכל נראה ורוד, או יותר נכון - ירוק. בעמק חי אז עדר של 26 צבאים. את הכמות שנותרה כיום ניתן לספור על אצבעות יד אחת. רק לפני כשנה הוכנס לעמק צבי חדש, הראשון בעדר שלם שהיה אמור להגיע למקום. אבל לפני חודשים ספורים נפח גם הוא את נשמתו.

מה קרה לשני צבאים בשנה שעברה?
מדוע לא מתאפשרת כניסה לכלבים?
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

בעוד שלושה שבועות אמורה החברה להגנת הטבע לצאת מהמתחם ולהחזירו לאחריות העירייה. כמו כן עליה לעבות את להקת הצבאים במקום ב־15 פרטים. כעת היעד הזה נראה רחוק מביצוע ולא ייצא אל הפועל בזמן הנראה לעין.



איך הפך העמק המפורסם מאחת מפנינות הטבע הפראי המרהיבות בעיר לשדה קטל של הצבאים שהעניקו לו את שמו? מדוע המחלקה הווטרינרית של העירייה לא עורבה בנושא? ולמה התושבים, ששמחו כשהחברה להגנת הטבע קיבלה את האחריות על השטח במקום דחפורי הקבלנים, תובעים אותה היום בבתי המשפט?

עמק המריבה
עמק הצבאים עלה לכותרות לפני כעשרים שנה על רקע מאבקים בין שוחרי סביבה ותושבים שנלחמו נגד הניסיון לבנות בו שכונת מגורים חדשה. המתחם ידוע גם בשם עמק פרי הר - שטח פתוח של 227 דונם הגובל בשכונת גבעת מרדכי מצפון, כביש הרצוג/גולומב ושכונת קטמון ח' מדרום מזרח וכביש 4 (כביש בגין) ממערב. את כינויו הוא קיבל, כאמור, על שם עדר הצבאים שחי בו בשנים ההן - ושכאמור נמחק מאז כמעט כולו.

הקרקע במתחם אמנם שייכת למדינה, אך היא החכירה אותה בעבר לקיבוצים קרית ענבים ומעלה החמישה. בסוף שנות ה־90 גובשה תוכנית שייעדה את השטח למגדלי מגורים, מסחר, תעשייה ושטחי ציבור.

כשנודע על תוכנית הבנייה קמה קואליציה כמעט חסרת תקדים של גופים וארגונים ירוקים שפעלו בשיתוף עם תושבי הקטמונים. לפני 13 שנה, במרץ 2001, הוגשו התנגדויות לבנייה. הערעור העיקרי היה נגד טענת היזמים שבפרויקט המתוכנן יישאר רוב המתחם שטח ציבורי פתוח (שצ"פ).

בפועל, טענו המתנגדים, פרויקט הבנייה והתשתיות הנלוות לו ישתרעו על פי התוכנית המוצעת על מאה דונם, ויתרת השטח תשרת רק את דיירי הפרויקט ולא את כלל הציבור.

לפני חמש שנים, אחרי קרוב לעשור של מאבקים נגד הכוונות של הקיבוצים לבנות בעמק, התקבלה אחת ההחלטות הסביבתיות החשובות ביותר בעיר מאז ביטולה של תוכנית ספדי: הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה החליטה לאשר את התוכנית להקים במקום פארק טבע עירוני וביטלה סופית את תוכניות הבנייה.

התוכנית: עיבוי הצבאים
בשנת 2012, כשלוש שנים מאז הניצחון המשפטי, החל למעשה הפרויקט הבא - הקמת פארק עירוני. ועדת הכספים העירונית אישרה את חידושו של העמק והפיכתו לפארק הטבע העירוני הראשון בישראל. גודל הפארק המתוכנן נועד להיות 250 דונם ועלות הפרויקט 18 מיליון שקל.

גולת הכותרת היתה אמורה להיות עדר הצבאים שימשוך לעמק עשרות אלפי מבקרים בשנה. במסגרת חידוש העמק תכננו הרשויות להביא לפארק צבאים חדשים, לסלול שבילי אופניים, לבנות טיילת ציפורים, מרפסות תצפית ולהציב מתקני משחקים. לפי התוכנית, המתחם כולו יוקף גדר וכמו כן הובטח שיוקם במקום מאגר מים.

ובפועל: הצבאים מתים
ביולי 2013, זמן קצר אחרי שהחלו העבודות להקמת הפארק העירוני, נחתם הסכם עם החברה להגנת הטבע. עיקרי ההסכם כללו התייחסות ספציפית לאופן שבו יש לשמור את הצבאים ולטפח אותם.

בין היתר צוין בהסכם שיש לשקם את עדר הצבאים, שכן רבים מהם מתו כבר לפני כמה שנים, לסלק טורפים אפשריים ולפקח על העבודות להכשרת הפארק כדי שלא יפגעו בצבאים.

למרות ההתייחסות המפורשת לשימורו של עדר הצבאים, סמוך מאוד למועד חתימת ההסכם נמצאו פגריהם של שני צבאים צמוד לגדר החדשה במתחם. לקראת 2014 הוכנס צבי חדש למתחם כדי לשקם את העדר, שמנה אז צבאים בודדים בלבד. זמן לא רב אחרי שנכנס למתחם נמצא גם הוא ללא רוח חיים.

אלה מצטרפים לשרשרת ארוכה של מיתות של צבאים שהחלה עוד לפני תשע שנים. ב־2006 חיו בעמק 26 צבאים. שנתיים לאחר מכן הידלדל מספרם ל־19 ומאז מספרם המשיך להצטמצם. כיום, כאמור, נשארו בודדים בלבד.

מאבק התושבים מתחדש. אחרי שהתושבים, ובראשם הווטרינר יהונתן כהן המתגורר בסמוך, הבחינו שהצבאים הולכים ונקטלים והעמק מאבד את ייחודו, החליטו לצאת במאבק נגד העירייה והחברה להגנת הטבע - בין השאר בזירה המשפטית. טענותיהם העיקריות הופנו כלפי הניהול הלא מקצועי לכאורה של האזור בכל הנוגע לבעלי חיים.

לטענת התושבים, הם ראו בדמיונם איך מול ביתם יקום פארק עירוני עם מגוון אטרקציות, ובראשן עדר הצבאים, אך כיום הצבאים בעמק לא מצלי