צילום: שלומי כהן זעקתם של דיירי מרכז הקליטה בגילה: עשרות המשפחות המתגוררות במרכז הקליטה בשכונה טוענות כי המקום הפך למשכנות עוני ואיש אינו מסייע להם. המתחם המאולתר, שהוקם בתחילת שנות ה־90 וכולל 288 דירות חדר וחצי קטנות, שימש בעבר מקלט זמני לגל העולים שהגיע מברית המועצות שהתפרקה. במרוצת השנים התפזרו העולים למקומות אחרים, והמתחם הועבר בחלקו לשימושה של חברת עמידר. כיום מתגוררים במרכז הקליטה ההיסטורי דיירים שאינם יכולים להרשות לעצמם תנאי מחיה סבירים ובחסות הרשויות הם סובלים מדירות ישנות ומתשתיות מוזנחות.

הקשישה פונתה מדירתה לדירה מוצפת
ועדת הכספים: ירושלים הפכה עוד יותר ענייה
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

דור שלישי לעוני
כשנכנסים למתחם הצפוף ההזנחה וריחות הטחב מורגשים בכל מקום, המדרגות שבורות והדירות הרבות ראויות בקושי למגורי אדם. לטענת התושבים, שמשלמים שכירות שנעה בין מאות שקלים לכ־1,800 שקל בחודש, איש אינו לוקח אחריות על המבנה והם נאלצים פעם אחר פעם לבצע תיקונים נקודתיים על חשבונם. ר', אם חד־הורית, מתגוררת עם ששת ילדיה בדירת חדר וחצי במתחם. הדירה מוצפת מים, ופעם אחר פעם היא מפסידה במלחמה המייאשת נגד העובש בתקרות ובקירות. כעת מאיימים עליה בפינוי עקב אי־תשלום שכר הדירה לחברת עמידר, שאחראית על יותר ממחצית הדירות במתחם.



לפני פחות מחודש היא צבעה את הדירה בעקבות נזקי השלג, אך היום התקרה שוב שחורה וארונות המטבח רטובים. החלונות באמבטיה ובחדר הילדים לא נסגרים, ואחת הילדות חולה בשפעת כבר חודש. "אני לא צריכה שיעבירו לי נדבות, אבל אני צריכה שיתייחסו אלינו עם טיפה של כבוד", היא אומרת. "כשאני ניגשת למשרדים של עמידר הם לא רוצים לדבר איתי. נכון שכרגע אני לא משלמת את השכירות, אבל זה בגלל שאני משלמת פה את כל התיקונים שהם לא באים לסדר. הילדים שלי הם דור שלישי לעוני, והילדות שלי מתביישות להביא לפה חברות. לקחו את כל האוכלוסייה הכי קשה, ריכזו אותה במקום אחד ועשו פה מעין גטו. זה עדיף על להיות ברחוב, אבל הילדים שלי סובלים פה מאוד".

תולעים, טחב ומחלות
במהלך סופת השלג האחרונה פונו דיירים רבים מהמקום בידי גורמי הרווחה בגלל התנאים הקשים בדירות ובגלל סכנה של התחשמלות. אחת הדיירות מספרת שחזרה משבוע של אשפוז בבית חולים וגילתה שקירות ביתה מלאים תולעים. אחרת מצאה בביתה נחש. חברת עמידר גובה מהדיירים תשלום עבור גינון ותחזוקה, אך העבודות לא נראות בשטח. במקום זאת, חלק מהדיירים מארגנים מדי פעם מבצעי ניקיון אזוריים כדי להיפטר מהריחות הרעים שמחוץ לחלונם.

כשנכנסים לדירה של עליזה לוי, שמתגוררת שם עם בנה בן החמש כבר 11 שנה, מתקשים לנשום מרוב טחב. לוי ובנה חולים שניהם באסתמה כרונית, מחלה שהתפתחה בעקבות מגוריהם במתחם. הצנרת הישנה בדירתה של לוי מתפוצצת תדיר, כך שרוב קירות הבית רטובים במהלך החורף ולוי נודדת עם בנה בין דירות של חברים בתקופות הגשומות של השנה. לא רק קשיי הנשימה מפריעים להם אלא גם סכנת ההתחשמלות וההצפות, שמאיימות על הבית בכל פעם שיורד גשם. התשלום החודשי של עליזה עומד על 1,400 שקל.

רותי שרביט היתה עד לא מזמן מטפלת סיעודית בבית אבות, עד שלקתה בפריצת דיסק והפכה לנכה שמתנייעת בעזרת הליכון. מדי פעם, בגלל הרטיבות, החשמל קופץ בביתה והיא לא יכולה אפילו להרים את השאלטר. האמבטיה בביתה לא מותאמת לנכים, אז היא מתקלחת על הצד מחשש ליפול. גם הכיור יצא מהמקום ומעליו נפער חור שמגיע כמעט עד השכנים בקומה העליונה.

השבילים הישנים והמשובשים, המדרגות השבורות והעובדה שאין תאורה בחלק מהמתחם מחריפים את הבעיה בלילה. לעתים קרובות הדיירים נופלים במדרגות. כך, למשל, לפני כשלושה חודשים מעד אחד הדיירים המבוגרים במתחם על אחת המדרגות, נחבל בראשו וכעבור יומיים נפטר בבית החולים. הבעיות בצנרת הובילו לכך שחלק מהדיירים במתחם החלו לקבל חשבונות מים מנופחים שאינם משקפים את הצריכה בפועל. "יש במתחם בעיות חשמל, בעיות במבנים, פיצוצי צינורות - לא ייתכן שבעלת הדירות לא לוקחת אחריות על הנזקים שם", אומר עופר איובי, יו"ר המינהל הקהילתי בשכונה.

עמידר: "במתחם קיימות 300 דירות ומתוכן רק 200 בניהול עמידר. אף על פי כן השקיעה החברה בשנים האחרונות מאות אלפי שקלים לשיפור רווחת התושבים. עדות חיה לכך היא השביל שנבנה לא מכבר על ידי החברה בסמוך לבניין 88 במתחם, בעלות של יותר מ־80,000 שקל, הנותן מענה גם לבעיית הניקוז.

"בנוגע לתקלות בצנרת, במקרה המובא בכתבה מדובר בבניין מס' 87 אשר אינו בניהולה של חברת עמידר. אולם ראוי לציין כי במענה לפניית התושבים עמידר הציעה לבנות קו מים חדש בתנאי שיאושר באסיפת דיירים חוקית ולשלם את החלק היחסי עבור דירות עמידר. כמו כן נאמר לדיירים