צילום: ישראל ברדוגו "מובן שיש עצב וכאב על המוות של הנכדה, אבל אנחנו מסתמכים על דברי הגמרא שקובעת שתינוקות הולכים בגלל עבירות של הדור. הקב"ה מוריד כל נשמה וכבר מראש קוצב את חייה. כל ישראל ערבים זה לזה וכעת בחרו בנו. וכשיודעים את זה, אפילו את הדברים הללו אפשר לקחת בשמחה", אומר הרב שלום ארוש.

מפחיד: שיחת הסחיטה של זלמן אלפרון
פרסום בבית שמש: בלי אינטרנט, צבא או ילדות
בית שמש: הספר שינציח את ראש העירייה

אחרי שנים רבות שבהן הטיף בדרשותיו איך להתמודד עם ניסיון, ניצב בימים אלה הרב ארוש, מגדולי הרבנים של חסידות ברסלב, מול הניסיון הגדול של חייו. לפני שלושה שבועות נהרגה נכדתו, פייגא חנה ארוש בת השנה וחצי, בדרך להילולה של הבבא סאלי. מאז הרב ארוש, שכל ספריו ודרשותיו עוסקים באמונה, מרגיש שהוא צריך להסביר לעצמו ולחסידיו מדוע ילדה זכה שטרם הספיקה לחטוא נקטפה בדמי ימיה.
"אנחנו מודים לבורא עולם גם על זה. ודאי שיש שאלות, אבל בורא עולם שאל את השאלות הללו עוד לפנינו. אלו בדיוק השאלות שאני מלמד איך להתמודד איתן בספרי 'בגן האמונה'", אומר הרב.

די בשיחה קצרה עם הרב ארוש כדי להבין דבר אחד בוודאות - הוא אינו מתכוון להניח לשום אסון להכתיב את חייו או את אמונותיו. הוא אמנם מודה שבימים אלה הוא נדרש לעבוד קשה כדי לשמור על האושר המפורסם והתמידי שלו, שהעניק לו את הכינוי 'שר החיוך', אך באותה נשימה חשוב לו להבהיר שיום אחרי ההלוויה של נכדתו האהובה הוא כבר חזר לשגרה.

"החלטתי לא לבטל את ההרצאות שתוכננו לי ולזכות את הרבים. מאז מה שקרה ועד היום הופעתי בכל יום ודיברתי בנושאי היום ובנושאי אמונה", הוא מדגיש.



ממרוקו באהבה
עוד לפני האסון, סיפור חייו של הרב ארוש (62) היה מרתק ופתלתל במיוחד. עד גיל 13 הוא גדל במרוקו במשפחה מסורתית. "למדתי בבית הספר אליאנס ובצהריים למדנו לשון הקודש ותורה. לא היה במרוקו מושג כזה שנקרא חילוניות - כולם היו מאמינים ושומרי תורה ומצוות. הזיכרונות שנשארו לי משם הם בעיקר המימונה והעלייה לקברי צדיקים", סיפר בעבר. "דווקא כילד אני זוכר איך היתה לי אמונה חזקה. איך קראתי בדבקות את קריאת שמע עם דמעות בעיניים".

העלייה לארץ הביאה איתה הלם תרבותי ותורני עבור המשפחה. "בשבת הראשונה שלנו בארץ", נזכר הרב ארוש, "אבא שלי חשב שמכיוון שיש בארץ רק יהודים, שבוודאי אינם נוסעים בשבת, אפשר ללכת באמצע הכביש. כשראה מכוניות נוסעות ומסעדה פתוחה בשבת הוא שאל, 'הביאו אותנו למקום של גויים?'" כשמישהו הסביר לעולה החדש שמדובר ביהודים מחללי שבת הוא כל כך כעס עד שעמד לזרוק עליהם אבנים".

עם בואו ארצה נשלח ארוש לבית הספר הממלכתי־דתי בעמישב שליד פתח תקווה. "למדו שם בנים ובנות ואני אפילו זוכר שהמורה לחש לי באוזן ושאל אותי מי הילדה הכי יפה בכיתה. בתיכון כבר למדתי בבית ספר חילוני לחלוטין. בשלב הזה, חוץ מאחי הגדול שכבר היה נשוי עם ילדים כשהגיע לארץ, כל שאר האחים התנתקו מהדת. אבא שלי היה בוכה בשבת כי לא היינו הולכים איתו לבית הכנסת, אלא נוסעים לים", סיפר.

ארוש הצעיר נטש בימים ההם לחלוטין את עולם המצוות. הוא התגייס לצבא כחובש מוטס ביחידת החילוץ 386, שהפכה לימים ליחידה היוקרתית 669, ושכח את מקורותיו. "עד היום אני לא מבין איך לא פחדתי כשהיינו נכנסים לחלץ מישהו במקומות הכי מסוכנים. ברגעים האלה היתה לי אמונה חזקה, אבל מיד כשיצאתי משם חזרתי לשגרה ולתאוות", תיאר בדרשותיו.



עם בורא עולם
אחרי שהשתחרר מהצבא החל ארוש להאריך את שערו והלך ללמוד ראיית חשבון באוניברסיטה. כבר אז, באמצע שנות ה־70, הפכו החיוך והמרץ לסמלו המסחרי. "כל היום הייתי שמח ורוקד, עד שאחת הסטודנטיות שאלה אותי מה לקחתי שאני כל היום כל כך מאושר".
המשבר הגדול בחייו הגיע בעקבות האסון בג'בל חלאל שבסיני, שבו מטוס הרקולס של חיל האוויר התרסק וכל עשרים החיילים שהיו בו נהרגו. "קיבלתי מברק שבו היה כתוב 'מטוס התרסק'. ידעתי שחברים שלי, הרופא והחובש המוטס, היו על המטוס. זה היה יום קשה של לוויות. הלכתי מהלוויה להלוויה", סיפר בדרשותיו.

בלילה ההוא, כשארוש חזר מניחום האבלים למעונות האוניברסיטה, החלו ההרהורים. "הייתי לבד בחדר שלי ולפתע פתאום התעוררו בי מחשבות על המוות. לא ידעתי מה זה מוות, ואם כן מה זה אומר עלי? מה שווה להיות פרופסור באוניברסיטה אם בסוף אני אמות? והמחשבה הזאת, שגם אני אמות פעם, היתה הנקודה המכרעת ששינתה את כל מהלך חיי", המשיך.

"אמרתי לבורא עולם, אני רוצה להאמין בך, אני יודע שאני לא יכול לראות אותך, אבל אני יכול לראות את המעשים שלך. כך אראה שאתה מנהיג את העולם. ביקשתי ממנו שאחי יבוא לבקר אותי או שאצליח במבחנים לחשבונאות, וראיתי שהוא תמיד מקשיב לי. זו הסיבה שקיבלתי ציונים כמו 97 במבוא לכלכלה,