צילום: מהאלבום הפרטי לרגל חג הפורים מתחפשים השבוע רחובות ירושלים לסמטאות ריו דה־ז'נרו, והפעילות הגופנית של חלק מחוגגיה השיכורים מסביאת החג מסתכמת בהליכת זיגזג מבולבלת. אך בעוד שבוע מהיום תהפוך הבירה את עורה, ובמקום נסיכות, מלאכים ופרוצות ינסו הירושלמים להתחפש לכמה שעות לגיבורים, כשירוצו במקצים השונים של מרתון ירושלים החמישי שייערך ביום שישי הבא.

ליין חדש: מסיבה עם בליינים נכים
היציאה לנכים נחסמה, הנכה נתקעה במתחם
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

אחד מהגיבורים הללו הוא ללא ספק, ניסים אפנדרי (41) מנהל 'בית חם' – מסגרת ביתית שפועלת בתוך בית החולים השיקומי אלי"ן, שהחליט לרוץ עם חניכו מוחמד, המרותק לכסא גלגלים.



המחלקה של אפנדרי מיועדת לילדים שסובלים מבעיות כרוניות ואין להם מסגרת אחרת לחיות בה. "'בית חם' משמשת מחלקה פנימית לילדים שלא סיימו תהליך שיקום", מסביר אפנדרי. "מדובר ביחידה ביתית, עם אחיות, כוחות עזר ומדריכים צמודים, שמעניקים לילדים ולנערים במקום מענה רפואי ורגשי של חום, אהבה ובית, שכל ילד זקוק להם".

אפנדרי מקדיש את חייו לילדים של 'בית חם', אך עד לא מזמן גם הוא היה לדבריו 'חריג'. "עד לפני כמה שנים שקלתי בערך 170-160 קילוגרם", הוא מספר. "לפני כשש שנים, כשהייתי כבר ב'בית חם', חלחלה בי ההכרה שהמשקל העודף מונע ממני לתפקד כמו שצריך. הייתי כבד, הגוף שלי היה קשה, הגב התנקם בי ונשמתי בכבדות. הייתי בן 35 אבל הרגשתי זקן. זה הפריע לי בחיים האישיים וגם בעבודה עם הילדים ב'בית חם'".

אפנדרי החליט לשנות את חייו. הוא פתח בדיאטה אגרסיבית שבמסגרתה גמע אינספור קילומטרים בהליכה נמרצת, יום יום, שבעה ימים בשבוע. "זה עבד", הוא מספר, "ותוך שנתיים־שלוש השלתי מעצמי 77 ק"ג בשיאי. באותה תקופה, לקראת סוף הדיאטה, נערך מרתון 2013 בירושלים ונפתח בו לראשונה מקצה של מסלול עממי לארבעה קילומטר. עד אז לא רצתי מטר כל החיים שלי, אבל התקבצה יחד חבורה של אנשי אלי"ן שהחליטו להשתתף במקצה עם הילדים, וגם אני קפצתי על העגלה".

אפנדרי לא סתם רץ ארבעה קילומטר, אלא עשה זאת כשהוא מסיע את מוחמד - נער בן 15 המתגורר ב'בית חם' וסובל ממחלת שריר עצב מולדת שבגללה הוא מונשם ומתנייד רק בכיסא גלגלים. "זו היתה חוויה מדהימה", משחזר מנהל 'בית חם'. "רצנו בתוך קהל עצום של אנשים שלא הפסיקו לתת לנו חיזוקים ולעודד את מוחמד. הוא היה ממש בעננים. הכל כמובן התנהל בפיקוח ותחת מעקב רפואי צמוד".

מאז אותו יום אפנדרי נדבק בחיידק הריצה. שעות ספורות אחרי שסיים את ריצת ארבעת הקילומטרים עם מוחמד הוא כבר רץ עצמאית חמישה קילומטרים נוספים, ומאז לא עצר. "אני רץ כל יום", הוא מספר. "גם אחרי שאתה מרזה, פסיכולוגית אתה מרגיש כמו מישהו גדול וכל הזמן מקנן בך החשש שתחזור אחורה למשקל הקודם שלך. אז אתה חייב לשמור על הקיים, והרגשתי שהדרך המהירה, היעילה והמהנה ביותר לשרוף קלוריות, לפחות מבחינתי, היא הריצה. זה הפך להיות משהו אדיר מבחינתי - אתה כל הזמן מנצח את עצמך. שחרור האנדרופינים אחרי המאמץ הגופני וההתרגשות שכרוכה בזה הם חוויה מרוממת. התחברתי לזה מאוד".

אפנדרי הרים את רף הקילומטרים שלו ולפני כחצי שנה אף רץ עצמאית 42 קילומטר - מרחק של מרתון מלא. "אני אוהב לרוץ לבד, לא במירוצים", הוא אומר.
במקביל לטיפול בילדים ולשיקומם ב'בית חם', הוא מציין, "אנחנו שמים דגש גם על המודעות הספורטיבית שלהם, כמו ב'גלגלי אהבה' - מסע אופניים שנתי של חמישה ימים לגיוס תרומות למען ילדי אלי"ן. משתתפים בו מאות רוכבים ומתנדבים מהארץ ומהעולם. עכשיו החלטנו להיכנס גם לנושא הריצה. לפני כמה שבועות שמעתי שכחלק מהמרתון תוקם אצלנו קבוצת 'אדרנלין' של אלי"ן, וכחלק מסגירת המעגל אמרתי שארוץ שוב עם מוחמד, כמו במרתון הראשון שלנו לפני שנתיים".

מוחמד מתגורר ב'בית חם' כמעט כל חייו, יחד עם עוד שבעה ילדים בני 15-6. "לשמחתי יש רק שמונה ילדים בירושלים שזקוקים לשירות הזה", אומר אפנדרי. "רוב הילדים באלי"ן שבים שמחים ומאושרים למשפחותיהם בסיום תהליך השיקום. הילדים ב'בית חם' סיימו שיקום, אך משפחותיהם אינן ערוכות לטפל בילד מסיבות כלכליות, רגשיות או סוציאליות, אז אנחנו מספקים להם בית רפואי ורגשי".

ילדי 'בית חם' משתתפים בפעילויות כמו יציאה לסרטים ולטיולים, וכאמור גם ספורט. "מלבד הצורך בהנשמה, היכולות הפיזיות של כל אחד מהילדים שונות. אחדים סובלים משריר עצב משותק, אחרים מחולשת שרירים ולאחרים השרירים כלל לא עובדים. יש כאלו שצריכים הנשמה צמודה ואחרים רק בלילה. מוחמד, למשל, הוא ילד נבון מאוד ולומד בבית הספר אילנות לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים".

בעוד שלפני שנתיים אפנדרי ומוחמד רצו ארבעה קילומטרים, הפעם מצפה להם מרחק גדול פי חמישה