צילום: שלומי כהן הנציחה את חברה הטוב שנפל ב'צוק איתן': במסגרת פרויקט הגמר שלה במגמת אמנות, קורל סרצ'י, תלמידת כיתה י"ב בתיכון מקיף גילה, החליטה להנציח את סמל דור דרעי ז"ל, בוגר בית הספר שנהרג ביולי האחרון בחילופי אש מול מחבלים במהלך מבצע צוק איתן.

אלמנת המאבטח: "מזועזעת ממצב כיכר ההנצחה"
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

מטרת עבודתה של סרצ'י היתה להמחיש דרך האמנות לאנשים שלא חוו את האובדן מה קרובי הנופלים מרגישים.


סמל דרעי ז"ל היה החבר הטוב ביותר של חברה של סרצ'י, ומתוך הכאב העמוק היא החליטה להנציח אותו בדרך ייחודית וכך להתמודד עם השכול.

"דור היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. היינו יוצאים ומבלים המון", נזכרת סרצ'י. "היה לו אופי עקשן. הוא היה פייטר, רציני ומלא שמחת חיים. כולם הרגישו שמחים להיות לידו. עברתי תקופה מאוד קשה אחרי המוות שלו".
בפרויקט האמנותי מציגה סרצ'י עיר רגילה ובה בניינים וכבישים - אך ללא אנשים, ובמרכזה באחת הפינות דמות המייצגת את סמל דרעי כצופה אל העיר.

העבודה בנויה כך שהיא מעמידה את העיר (המסמלת את החיים) בניגוד לסמל דרעי (המת). הבניינים מייצגים את שגרת החיים והם קטנים מול דמותו הגבוהה של החייל המת. גם מבחינת הצבע בעבודה - דמותו של סמל דרעי צבעונית. הוא לובש את מדי צה"ל, על גופו האפוד של חברו הטוב שלחם במבצע צוק איתן, והוא עומד על גבעת חול המסמלת את מקום נפילתו. לעומתו העיר צבועה בשחור ולבן. באמצעות אותם ניגודים סרצ'י מנסה לבטא, כך היא מסבירה, את התחושות הקשות של החברים הקרובים של סמל דרעי. בנוסף הציגה דמותו כשהיא צופה לכיוון שעון שנעצר בשעה שבה התבשרה על נפילתו.

"כל הפרויקט הוא סערת רגשות אחת גדולה", היא אומרת. "נפילתו של דור היתה אירוע שפלש לחיינו ושינה את המחשבות והרגשות באופן כואב וקשה".

לתערוכה, שהוקמה לפני שבועיים ועדיין מוצגת בבית הספר, הזמינה סרצ'י את הוריו של סמל דרעי. עבודתה לא השאירה לחי יבשה. "רציתי שהפרויקט יהיה בשביל ההורים של דור. לא חשבתי על הבגרות ולא על אף אדם אחר אלא רק על ההורים שלו. זאת הדרך שלי להנציח ולעשות משהו בשבילם", הסבירה.

דוד דרעי, אביו של דור: "הגעתי יחד עם אשתי והילדים לתערוכה, הבטנו על דור והתחלנו לבכות ולהתרגש יחד.

"מצד אחד התצוגה היתה יפה ומצד שני נורא קשה להביט בה. בבת אחת זה הציף בי געגועים עזים לדור, אבל זו הרגשה טובה לדעת שיש המשכיות לבני, לדעת שלא שוכחים אותו".