צילום: דינה וינר לאסוף את השברים: משלחת 'הגדעונים' של הבוגרים והתלמידים של תיכון 'רעות' בעיר יצאה למסע יוצא דופן: איתור קברים של יהודים שנרצחו בשואה. המשלחת הצליחה להעביר את הממצאים המרגשים לקרוביהם בישראל, שחלקם גילו לראשונה היכן קבורים יקיריהם. "בהתחלה לא ידעתי למה לצפות", מספרת רשל קקון, בוגרת התיכון שלקחה חלק במסע.

ניצולי שואה כותבים שירה
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

"אמרו לנו שזו המון עבודה פיזית ושהמקום נראה כמו יער סבוך, שלא רואים בו כלום חוץ מירוק על גבי ירוק. רק כשהגענו לשם הבנתי במה מדובר. עבדנו שעות רק כדי לפנות צמחייה וברגע שהכל היה פנוי וברור - לא האמנתי כמה מצבות חבויות מתחת לאדמה. אחרי שהיהודים נרצחו פה, מה שנשאר מהם ומפועלם הם הזיכרונות שלהם אצל אחרים והמצבה היא העדות. לפי המצבה אפשר לדעת אם האדם היה עשיר, נשוי ומה היה מקצועו".



מלאכת האיתור מתבצעת בעבודה פיזית קשה ובצעדים מדוקדקים. חברי המשלחת תוקעים לום ברזל באדמה ומנסים לאתר אבנים. לפי הצליל שבוקע מהאבן מזהים אם מדובר במצבה, באבן פשוטה או בשברי קבר. לאחר איתור האבן מתחילה מלאכת החפירה לאיתור המצבה. "היו מצבות שהיינו צריכים להפוך וחלקן היו מנופצות, כך שהיינו צריכים להרכיב פאזל מהשברים כדי לזהות את שם הנרצח שרשום על המצבה. לעתים המצבות היו שקועות בבוץ והיה צריך לחלץ אותן ולנקות", מספרים התלמידים. לאחר מסע של עשרה ימים איתרה המשלחת כ־900 קברים עם שמותיהם.

לאחר סיום החלק הראשון של העבודה בבית העלמין מתבצע בימים אלה החלק השני, שכולל הקלדה, הצלבת שמות עם התמונות של כל מצבה ובדיקה פרטנית של כל תמונה בהתאמה לרישום. המידע עולה לאתר 'הגדעונים', שכולל מנוע חיפוש לשמות ואת תמונות הנספים.

דוד בראונר בן 95, ניצול שואה שקברו של סבו אותר בחיפושים: "הגיעו אלי לבית אבות והביאו לי את התמונות של הקבר של סבא שלי שנפטר בשנת 1931. אמנם המצבה היתה שבורה, אבל זה כל כך הפתיע אותי וריגש אותי אחרי שבמשך שנים לא היתה שום נקודת ציון או אזכור לסבי".

"תחושת הסיפוק גוברת על הקושי לעסוק בקברים ובאנשים מתים", מסבירה קקון. "בחיים לא הייתי מאמינה שאני מסוגלת לעבוד בקצב, בעוצמה ובמסירות כמו שעבדתי. זוהי תחושת שליחות לדעת שמשפחות בארץ יכולות לפקוד כעת את קברי יקיריהן".