צילום: shutterstock יודעים מה? צודקים, עליתם עלינו. אנחנו באמת פרזיטים, טפילים, משתמטים, סחטנים, שודדי הקופה הציבורית, חולבי עטיני השלטון, מעלימי מיסים, סכין בגב האומה, חיים על גב הציבור – היי, איך בדיוק? לא תקענו שם סכין לפני רגע? לא משנה.

אישור למגדל? תנו בית כנסת כל 8 קומות
הבגידה חשפה: סקס והימורים במגזר החרדי

אנחנו גם סרטן מפושט בלב המולדת, אולקוס במעי האנושות, פרימיטיבים, בורים, חשוכים, עובדי אלילים, איראן זה כאן, אפגניסטן זה שם, מדירי נשים, יורקים על ילדות, משריצים ללא הבחנה, משליכי אבנים, שורפי דגלים, לא עומדים בצפירה, לא דופקים חשבון לחוק, לא לומדים לימודי ליב"ה, לא מתקלחים, לא שומרים על שקט בין שתיים לארבע, ובאופן כללי נודניקים מטריפי שכל וחסרי חוש אופנתי שפשוט אין דרך לתאר.

מה לעשות? מסתבר שכאלה אנחנו, וכדאי שנפסיק להתחמק. ניסינו כבר הרבה דברים מאז ימי הביניים, וכלום. פשוט לא הולך. הדיסק לא מתחלף, את המנגינה החסידית הזו אי אפשר להפסיק, הגיע הזמן שנדע לקבל את עצמנו ונכיר בחסרונותינו.



אבל היי, מה אתכם, המאוד לא פרזיטים, טפילים, סרטנים וכדומה? למה שגם אתם לא תלמדו לקבל את עצמכם?
כלומר, חייבים להודות שבגדול אתם בסדר גמור. עובדים, מתגייסים, משלמים מיסים, מנופפים בדגל. אבל, איך ננסח זאת בעדינות, עדיין יש לכם בעיה קטנה. לא מאוד רצינית, אבל חבל אם כבר אתם כאלה מושלמים. הבעיה היא תפיסת הדמוקרטיה שלכם.

וסליחה באמת שנבער חשוך כמוני שמימיו לא למד לימודי ליב"ה מעז בכלל לעלות על דל שפתיו את שם הדמוקרטיה, שלא לדבר על להביע דעה כלשהי אודותיה. אך רק בשביל בורים כמוני המציאו את הויקיפדיה והתעורר בי צורך עז לשתף גם אתכם בתגלית. ואני מצטט: דמוקרטיה היא שיטת ממשל בה יש לאזרחים יכולת וזכות להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם, באופן חוקי וממוסד.

עכשיו בואו תסבירו לי לאט, מה בדיוק פספסתי כאן בהבנת המילים: "באופן חוקי וממוסד"?

היו בחירות? היו. רצון העם נעשה? נעשה. האם לא הגיע אפוא הזמן שתנסו להתמודד עם המציאות הדמוקרטית, או לחלופין להגר לאתונה שנת 500 לפנה"ס ולשכנע אותם שהרעיון הזה פשוט לא עובד?

אנסה להתעלות ולהציע עוד כיוון חשיבה שכנראה לא מאוד אופייני ומקובל במחוזותינו.
דמוקרטיה, למעשה, היא המקבילה השלטונית לגישת השוק החופשי בכלכלה, בה הכללים המרכזיים השולטים הם: א. היצע וביקוש ב. תחרות.
כאשר שני אלו מתקיימים הם אמורים להוביל לתוצאה סופית של שיווי משקל בו השוק מאזן את עצמו.

כך גם בממשל דמוקרטי, היצע וביקוש אזרחי-אידיאולוגי בתנאי תחרות הוגנים, אמורים להביא לכך שאחרי הכל, "שוק" משאבי המדינה יאזן את עצמו.

כן, תאמינו או לא, אפילו במציאות שלטונית כמו זו שלנו, בה קבוצות מיעוט הופכות לעיתים לשון מאזניים שכוחן התיאורטי גדול לכאורה משיעורם היחסי באוכלוסייה, זו עדיין דמוקרטיה.

בעצם, רק זו דמוקרטיה אמיתית, כאשר אתמול יש עתיד שברה שוויון, והיום יהדות התורה.

כך שאם תשאלו את עצמכם פעם ברצינות, הכיצד מזה שנות דור, מימין ומשמאל, נכנעים ל"סחטנות החרדית", תגיעו לתשובה פשוטה; זו אינה סחטנות. זו דמוקרטיה.

או שזו אמנם סחטנות, אך כולם כולל כולם סחטנים. והסחטנות הנבחרת היא זו הכדאית לכלל הציבור. כן, בסופו של דבר, גם לכם.

אז חשוב אמנם להזכיר את צ'רצ'יל שקבע שהטיעון הכי טוב נגד דמוקרטיה הוא שיחה בת 5 דקות עם המצביע הממוצע, אך אפילו הוא נאלץ להכריע לבסוף שזו צורת הממשל הגרועה פחות מבין כל השאר שכבר נוסו.

כך שכל עוד אין לכם אלטרנטיבה שאינה דיקטטורה, או לחלופין אנרכיה מוחלטת להציע, תנו לעם - כל העם, כן?- ובעיקר לנציגיו שנבחרו באופן דמוקרטי, את הקרדיט. ולפחות אל תהלכו אימים.

לכו תדעו, אולי בפעם הבאה, השוק יאזן את עצמו לכיוונכם ואז אנחנו נהיה אלו שניילל. ואתם? אתם תזכירו לי לקרוא שוב את הערך "דמוקרטיה" בויקיפדיה.

נתנאל בן ארי, ירושלמי, בן 36, נשוי באושר פלוס חמישה ילדים, פעיל חברתי ויזם פרויקטים בנושאי זהות יהודית וגישור בין מגזרי ושותף בפרוייקט 'דוסים'.