צילום: אלכס קולומויסקי בכל בוקר הן נמצאות שם, בכותל המערבי. ארבעים דקות - עד שעה לפני זריחת השמש, הן מתייצבות במקומן ומתחילות להתפלל. אחת מהן דואגת תמיד לשתיה, תה וקפה, לציבור המתפללות והיא מגיעה אף יותר מוקדם, כדי להכין את הכיבוד עבורן. אלה שהגיעו מוקדם, תשבנה ותאמרנה פרקי תהלים בנחת, עד שיגיע הזמן להתחיל להתפלל. לא תמיד קל להן, אבל תמיד הן שם. לחלק מהן תמיד לא קל – כמו זו שהרגל שלה פגועה כבר שנים, אבל היא לא מוותרת.

מאבק נשות הכותל: "היריקות העיבו על הכל"

בשבת, יש נשים רבות יותר. דווקא בשבת, שמצריכה דרך ארוכה יותר והליכה ברגל. עבורי, הדרך הלוך וחזור מסתכמת ב-9.5 ק"מ של הליכה, כשבימות הקיץ בדרך חזרה השמש כבר קופחת על הראש בעוז, אבל זה לא ירתיע אותי. וגם לא את הנשים האחרות שנחלקות בין 3 עזרות הנשים השונות של הכותל המערבי. כן, למקרה שלא ידעתם, יש בכותל המערבי שלושה אזורים לתפילת נשים ואיזור רביעי, בתוך המנהרות, שפתוח לסירוגין. בתוך הרחבה מתפללות הנשים בנוסח ספרד-חסידי. מאחורי עזרת הגברים מצטרפות הנשים למניין ספרדי. בעזרת הנשים שלשמאל עזרת הגברים תצטרפנה הנשים למניין בנוסח אשכנז, ולמניין חסידי. בתוך המערה אפשר להצטרף למניין ספרדי נוסף.



בכל יום ובכל שבת הן שם, גם אם תנאי מזג האוויר מרתיעים. הן, נשות הכותל האמתיות. הן מגיעות לשם בכל יום כי הכותל המערבי הוא שריד בית מקדשנו, המקום שמחבר את עם ישראל לבורא עולם. הן מתפללות בכל יום מחדש "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", מבקשות שתוחזר למקום עבודת בית המקדש. שעבודת הקורבנות במקום תתחדש. שכל המצוות עליהן אנו קוראים בקריאת התורה ורבות מהן אנו לא זוכים לקיים כיום בהעדר בית מקדש, תתקיימנה.

ואז, פעם בחודש, הן מגיעות בסערה, מעוררות מהומה ומפריעות למתפללות הותיקות. הטענה שלהן היא שהמקום מפלה נשים, רק משום שהוא מחלק בתפילה בין נשים וגברים. זאת, כאשר בית המקדש שהכותל מהווה שריד לו – חלק אף הוא בין גברים לבין נשים, כפי שכתוב במסכת סוכה, כדי למנוע קלות ראש ופריצות - בדיוק ה"ערכים" שהן מביאות עמן לכותל: קלות ראש ופריצות.

רובן לא מגיעות לשם כדי להתחבר לקדוש ברוך הוא. רובן המוחלט לא מתעניינות בכתוב בספר התורה, להפך. אורחות חייהן הנם התרסה לנכתב בספר התורה. הן מובלות על ידי אחת ממנהיגות התנועה הרפורמית, אותה תנועה שניתקה את עצמה מן הכתוב בתורה. אני מאמינה שמי שהולך בדרכן – הולך בדרך המנתקת אותו מעם ישראל.

אבל בעזות פנים שאין כמוה, הן קוראות לעצמן "נשות הכותל". אותן נשים שנלחמות בכל מהותו של הכותל המערבי כמקום שמקרב את עם ישראל לתורתו, מעיזות לספר לנו שהן-הן הנשים של הכותל. יתירה מזו, הן מספרות לנו שזהו מאבק דתי, בעוד שהאמת שונה לחלוטין: זהו מאבק אנטי-דתי.

רוב המאבק מתנהל באנגלית, והקוראים בישראל כלל לא נחשפים לו. באנגלית, הן מרשות לעצמן לומר דברים אחרים. אז הן אומרות, מדי פעם, את האמת: הן שם כדי לשנות את היהדות הנאמנה. הנה דברים שכתבה לפני שנתיים סוזן ארנוב, אחת ממייסדות התנועה: "נשות הכותל מדגימות לכל הנשים היהודיות המתפללות בכותל שנשים יכולות לקחת שליטה על חייהן הדתיים. כאשר נשים חרדיות, גברים חרדים וילדים חרדים רואים נשים מנהיגות תפילות, לובשות טליתות, ואפילו מוציאות וקוראות ספרי תורה, השקפת העולם שלהם תשתנה. אם הם יאהבו את זה ואם לא, המראה והקול של נשים המובילות תפילה יכול בתחילה להמם אותם אבל אז, כשהם יתרגלו לזה, זה יביא – זה חייב – שינוי להשקפת עולם".

במילותיהן שלהן, נשות הכותל לא מגיעות לכותל כי "הן רוצות להתפלל" וכי "מישהו לקח מהן את הכותל". הן מגיעות לשם כי הן רוצות לקבוע עובדות בשטח – כפי שמעולם לא התקיימו. הן רוצות להפוך את הכותל המערבי, מהמקום שהוא אלפי שנים - שריד בית המקדש, המקום שמזכיר לעם ישראל את תפארתו, המקום שתוחם את המתחם בו התקיימו הדברים הכתובים בספר התורה ככתבם וכלשונן – לאתר שיהווה ההפך ממהותו האמיתית, קרוב עם ישראל לתורה ולמצוות.

מובילי המאבק בעד שינוי הכותל המערבי ופגיעה בקדושתו הם אנשי התנועה הרפורמית, אלה שקיום מצוות התורה מהם והלאה. אומנם נשים שומרות מצוות תמימות מעטות הצטרפו אליהן או תמכו בהן מתוך אמונה תמימה שמדובר במאבק "למען נשים", אך חלקן כבר התנערו מהן בגלוי. שוב, באנגלית, רחוק מהעיניים הישראליות.

בינתיים, הנפגעות הישירות מהמאבק הן נשות הכותל האמיתיות, אלה שמגיעות יום יום לתפילה וכל רצונן האמיתי והכנה הוא להתחבר לבורא עולם, וכל מה שהן מבקשות בראש חודש זה שבית המקדש יוקם מחדש על ההר, ושם נקריב "תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם ואת מוסף יום ראש החודש הזה נעשה ונקריב" (מתוך התפילה), ושם נתחבר עוד יותר לבורא העולם ונעשה את רצונו, ולא נלחם וננסה להקים