צילום: גיל יוחנן בעקבות חשיפת פרשת רונאל פישר וקציני המשטרה ובעקבות מידע שהגיע למח"ש: במחלקה לחקירות שוטרים הוחלט לבדוק מחדש את הליך החקירה של נאשם שזוכה בפרשת הריגתו של איציק מור מחוץ למועדון 'ואן־גוך' הירושלמי. הסיבה: פרקליטו במשפט היה עו"ד פישר עצמו.

הרצח המזעזע שמרחיק את הקונים
הילד רצח את הוריו, המשטרה תפצה במיליונים
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

ל"ידיעות ירושלים" נודע כי בעקבות מידע שהגיע למח"ש הוחלט בימים האחרונים לפתוח בבדיקה של האירוע החמור שאירע מחוץ למועדון הירושלמי לפני כשש שנים. עו"ד פישר ייצג אז את הנאשם אוהד דדון, שבסיום המשפט זוכה מאשמה. בימים האחרונים חתם קצין המשטרה רב־פקד ערן מלכה על הסדר טיעון שבמסגרתו הסכים למסור מידע על מעורבותם של קציני משטרה נוספים בתיקים אחרים.

אביו של איציק מור, דניאל, הביע כבר בשנת 2013 בכלי התקשורת טענות קשות נגד חוקרי המשטרה. "יש שם התנהלות בעייתית ואני רק דורש שייעשה צדק במשפט הזה", אמר אז בראיון. "אני לא מתכוון לשבת בשקט".

הדקירה והתעלומה
באוקטובר 2009 הגיעו אוהד דדון וחברו נחום בן־יצחק, יחד עם חברה נוספת, לבלות במועדון הוואן־גוך שברחוב כורש במרכז העיר.



באותו לילה בילו במועדון גם איציק מור וחברתו. במהלך הערב פרץ ויכוח בין דדון למור, שבהמשכו הציע דדון למור לצאת החוצה כדי "להמשיך את העניינים". בדרכו החוצה סימן דדון לחברו בן־יצחק לצאת יחד איתו.

כשהיו בחוץ פרצה ביניהם קטטה, עד שבשלב מסוים בן־יצחק ניגש למכוניתו והביא משם סכין. במהלך ההתכתשות נדקר מור וזמן קצר לאחר מכן נקבע מותו. בן־יצחק, דדון וחברתו נמלטו מהמקום ונסעו למעלה אדומים. בדרך הם נפטרו מהסכין.

בעקבות האירוע נמלט בן־יצחק לאזור הצפון ואילו דדון התייצב כעבור כמה שעות בתחנת המשטרה. כמה ימים לאחר מכן הסגיר את עצמו גם בן־יצחק למשטרה. אולם במהלך החקירה, אחרי שנגבו עדויות מעשרות מבלים שהיו במקום, לא הצליחה הפרקליטות לקבוע בוודאות מי היה זה שדקר את מור. וכך, במקום להגיש כתב אישום נגד דדון או בן־יצחק בעבירת רצח, הוחלט להגיש נגד שניהם כתבי אישום בעבירה של הריגה בלבד.
זמן קצר אחרי תחילת החקירה התברר הקו המשפטי שיעמוד במרכז הדיון: שני הנאשמים ניסו להפיל את התיק זה על זה. דדון טען שבן־יצחק הביא את הסכין מהמכונית ודקר את מור בעצמו, ואילו בן־יצחק טען שהוא מסר לדדון את הסכין בסתר ושדדון היה זה שדקר בסופו של דבר את מור המנוח.



עו"ד פישר, שייצג את דדון, חילק במהלך המשפט את האירוע לשלושה חלקים: האירוע במועדון, הקטטה בחוץ והנסיעה מהמקום. לכל אורך המשפט טען שדדון ניסה לסגור את הסיפור בדרכי שלום ולא באלימות ושבן־יצחק היה זה שהלהיט את הרוחות ודקר את מור.

קו הגנה נוסף של עו"ד פישר היה לתקוף את חקירת המקרה. הוא אף הגיש תלונה בנושא למח"ש, בטענה לחקירה רשלנית מצד גורמים המשטרה. במח"ש מסרו השבוע: "מאחר שמדובר בטענות הנוגעות להליך שהיה תלוי ועומד בבית המשפט בעת ההיא ואשר מקומן לעלות במסגרת ההליך המשפטי עצמו, הוחלט שאין מקום לפתוח בחקירה".
אלא שגם בפסק הדין ציין השופט פגמים בהליך החקירה, שהתייחסו בעיקר להיעדר תיעוד הכרחי. "חלק מהטענות בדבר הפגמים שנפלו בניהול החקירה, היו מקובלות על המאשימה, ואת מקצתן אמנה להלן", כתב. "בין הפגמים שנפלו בחקירה, היה אי-ניהול יומן צוות חקירה, היעדר תיעוד בכתב של המשא ומתן שנוהל בין גורמי החקירה לבין אביו של בן יצחק לקראת הסגרתו וניהול שיחות של חוקרים עם עדים, שחלקן לא תועד, אשר בהן הוּכוונו העדים למסקנה, על-יסוד הנחזה בסרט מצלמת האבטחה, שמי שדקר את המנוח היה דדון. בנוסף, ראוי היה שהשוטרים יבהירו לעדים שצפו בסרט, כי מדובר בקטע קצר מסרט פגום וקטוע, ואף יתעדו את המעמד של הצגת הסרט לעדים".

קרב גרסאות
שני הנאשמים הציגו ראיות שתמכו בגרסתם, אבל אחרות כרסמו בה. נגד בן־יצחק נטען שכאשר השלושה שבו למכונית אחרי הדקירה הוא אמר לחבריו שהוא דקר כמה אנשים ונראה לו שאחד מהם מת. בנוסף, העובדה שהוא נמלט לאזור הצפון חיזקה את החשדות נגדו. כך גם הפער בין העדות שנתן במשטרה לגרסה שמסר בבית המשפט לא הוסיף לו אמינות.
במהלך המאמצים לאתר את הסכין שאיתה בוצעה הדקירה הכניסה המשטרה לתא המעצר של חברתו של דדון מדובבת בשם שפרה. "היא התחילה לספר לי שאמרה לשוטרים על דרך לא נכונה שבה נסעו בחזרה", כתבה המדובבת בדו"ח שפורסם לאחר מכן. "הדרך הנכונה היתה מהמנהרות, ואחרי המנהרה אוהד לקח את הסכין וזרק אותה לכיוון הסלעים והעשבים. אמרתי לה שהיא חייבת לספר למישהו שהיא סומכת עליו איפה הסכין ושיעלים אותה. היא אמרה שהיא תספר לאחותה בחצר של בית המשפט, שתעביר לאח של אוהד כדי שיעלים את הסכין". אבל גם המיד