צילום: שלומי כהן עבור לא מעט ירושלמים ארוחת החג היא לא דבר מובן מאליו. עבורם החגים היא תקופה קשה, חלקם ללא משפחה או אמצעים להעביר את הימים בצורה ראויה.

איפה ישנם תלמידים המבקשים אוכל מהמורים?
המלחמה בקבצנים המתחזים
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

אליעזר גורל הוא נכה המתגורר לבד בפסגת זאב. הוא עלה לארץ לפני 28 שנה מדרום אמריקה וכעת מספר שבחג הקרוב לא יהיה לו מה לאכול. הוא אמנם מקבל חבילת מזון ששולחים לפעמים ממשרד הרווחה, אך בשל היותו חולה סכרת אסור לא לאכול את רוב הדברים שנמצאים בה.



"אני לבד, בלי משפחה ובלי אף אחד. אני חי מקצבת נכות, אני חולה סכרת ויש לי בעיה בכליות", מספר גורל. "הייתי בלשכת הרווחה לפני שבוע, הם אמרו שישתדלו לעזור לחג אבל לא קיבלתי שום תשובה. אני חי מ-2400 שקל ואחרי תשלומי השכירות, החשבונות והתרופות לא נשאר לי כמעט כלום".

ל' ו-ב', תושבי קריית יובל, הם נכים המוכרים היטב לרווחה. שניהם לא מצליחים להחזיק בעבודה בגלל הפגיעה המוחית שהם סובלים ממנה. בבקרים, בשעות בהן חמשת הילדים שלהם נמצאים במסגרות, הם מקבצים נדבות כדי לקנות אוכל לאחר הצהריים. כל הכסף של החודש הלך על התשלומים לבתי הספר של ילדיהם וכעת נותרו בלי פרוטה כדי לקנות מצרכים לארוחת החג.

"בילדותי עברתי תאונה מאוד קשה, הייתי מחוסרת הכרה חודשיים וחצי ועד היום אני סובלת מאובדן זיכרון וחוסר ריכוז", מספרת ל'. "יש לי בעיה לתפקד בבית, ובעלי מאוד עוזר לי אבל אני לא יכולה לעבוד בחוץ ואנחנו חיים על ביטוח נכות. פעם עוד הייתה קצבת ילדים אבל עכשיו הורידו אותה. בעלי נמצא איתי כל הזמן ואנחנו אוספים צדקה וככה מביאים אוכל הביתה, אבל בחג אין לנו שום עזרה".

ע', אם חד הורית לשישה ילדים ובחודש תשיעי להריונה, מתגוררת בדירת עמידר של חדר וחצי במתחם מרכז הקליטה בגילה. המקרר שלה ריק, ונגמר לה התקציב למלא אותו. היא אמנם דווקא קיבלה תלוש חג של 500 שקלים במתנה מהקרן לידידות, אבל הכסף כבר הלך לפתרון מצוקת האוכל של שישי ולארוחת החג לא נשאר כלום.

שלושה מילדיה גרים עם אביהם ושני בנים נוספים נמצאים בפנימייה, והיא ומעדיפה לבקר אותם שם ולא להביא אותם הביתה בגלל התנאים הקשים בהם חיה. עבור לוי החגים הם עונש ותזכורת לכל מה שאין לה, כי בחג, יותר מבכל זמן אחר, קשה כשהשולחן ריק.

"כל כך קשה לי להביא ילד חדש למקום הזה", היא אומרת. "במדינה הזאת יש כסף לממן אלף ואחד דברים, אבל כשלילדים שחיים פה אין מה לאכול, לזה אין כסף? אני חיה בפחד שייקחו לי אותם כי את זה הם יכולים לעשות. אבל לעזור לנו כאן – אף אחד לא יעזור".

מעונינים לתרום? ניתן ליצור קשר עם הכתבת דרך המייל הבא: natalie.Novitski1@gmail.com