צילום: מהפייסבוק "אם בין גיל 20 ל-30 את בונה את החיים שלך, ובין גיל 30 ל־40 את מגדלת ילדים וקריירה", מסבירה חיה - אם אומנה מאזור ירושלים - את פילוסופיית החיים שלה, "הרי שבגיל 40 את כבר הרבה יותר נינוחה ויש לך זמן גם להעניק לאחרים. זו הסיבה שלקחתי אלי הביתה שתי בנות קטנות שהוצאו מביתם בגיל צעיר, כדי שאוכל להעניק להן את האהבה שהן לא זכו לה מעולם".

הלילות הרועשים של תושבי מרכז ירושלים
הנס של החייל הפצוע קשה: כלבו הנעלם הוחזר לו

אבל שתיים?
"האמת היא שהיינו אמורים לקחת רק ילדה אחת בת חמש, אבל אז הסבירו לנו במכון סאמיט, שעמו עברנו את התהליך, שהיא קשורה מאוד לילדה אחרת, בת ארבע שגדלה איתה באותו מקום, ושהן עושות הכל ביחד בשנתיים האחרונות כך שיהיה קשה לנתק אותן האחת מהשנייה. אז ביקשתי כמה דקות ויצאתי החוצה להתייעץ עם בעלי, ויחד החלטנו שניקח את שתיהן".



אבל חיה לא הסתפקה רק במסירות הנפש הזאת, שדי בה כדי לגרום לכותב שורות אלו להרגיש כמו אגואיסט שחושב על טובתו ונוחותו בלבד, אלא גם החליטה לכבוד הגעתן של שתי הבנות ליזום פרויקט מקורי בשם 'נשיקות של מלאכים'. במסגרת המיזם היא אופה בביתה נשיקות מרנג (מקצפות בעברית), שהיא מוכרת דרך האינטרנט: 'נשיקות של מלאכים בוטיק מרנג'. את כל הרווחים ממכירתן היא תקדיש לתרומה למכון סאמיט לצורך קניית מה שהיא מכנה "חפצי מעבר".

"לילדים האלה שמגיעים מבתים בסיכון הרי אין כלום", היא מסבירה, "שום דבר ששייך להם, כי הם עוברים ממקום למקום. אז חשבתי שהדבר שהם צריכים יותר מכל הוא משהו להיאחז בו. זה מה שעשיתי כניסוי עם הבנות שהגיעו אלי - עוד כשהיו במשפחת הקלט, בטרם הגיעו אלי, קניתי להן שמיכה ובובה וגיליתי שכאשר הגיעו אלינו הביתה לראשונה, הם אחזו בזה כאילו זה האוצר הכי גדול שלהן. הייתי רוצה שלכל ילד וילדה יהיו חפצי מעבר כאלה".

והרווחים לקניית חפצי המעבר יגיעו מהנשיקות שאת מכינה?
"אני בהחלט מקווה. יש כבר התעניינות מאוד גדולה בזה".

ולמה מקצפות מרנג?
"נשיקות כאילו..." היא מחייכת. "מה מבטא אהבה יותר מנשיקות"?

זאת המשפחה שלי

חיה (40), שעובדת כלבורנטית בקופת חולים, היא אישה יפה ומטופחת שהמראה החיצוני שלה לא מזכיר בשום צורה את אמא תרזה. בעלה יוסי הוא שוטר. בימים אלה המטבח שלהם מלא בשקיות זילוף, רעשי בלנדר בלתי פוסקים ותבניות של פרחי מרנג.

כניסת שתי הבנות לביתם אילצה את בתם בת ה־13 לעזוב את חדרה ולעבור לגור בחדרה של אחותה הגדולה, שגרה בימים אלה ביחידת הדיור שמחוץ לבית.



"הכנו את הבנות לכך שיצטרפו לבית עוד שתי ילדות. היה תהליך של הכנה והן מבינות מהיכן הן הגיעו ושמדובר במקום באמת קשה מנשוא עבור ילדים, לא כל שכן הבנות הקטנות שהגיעו אלינו. אמרו לנו שמשפחות רבות מדווחות שילדיהן הביולוגיים נתרמו למשימה הזאת, כי האומנה היא השיעור הטוב ביותר בנתינה עבור הילדים הביולוגיים שלהן ומעגל חבריהם".

מי שהיה אי פעם במשפחת קלט, שבה מסתובבים ילדים רבים, לא ישכח בוודאי את מראה הילדים - ילדים קטנים ועצובים, קטנים מדי בשביל עצב כל כך גדול. זה לא קל. ילד ששנותיו הראשונות לחיים אינן מלאות באהבה, חום וביטחון מפתח בדרך כלל שלל מנגנוני הגנה שעוזרים לו להתמודד עם המציאות הקשה שנכפתה עליו.

הילדים האלה מפלסים לעתים את דרכם בעולם כשכל מה שיש להם אלה דפוסי ההתנהגות היחידים שהם מכירים. משפחות אומנה נדרשות לזהות את הצרכים הרגשיים של הילדים ולהתמודד עם מגוון ההתנהגויות והקשיים שלהם במעבר לסביבה חדשה. פעמים רבות מנגנוני ההגנה האלה באים לידי ביטוי בדרכים כמו אלימות, הפרעות קשב, חוסר משמעת, קושי לקבל מרות ועוד.



"משפחת אומנה חייבת להיות משפחה מיוחדת שתוכל להכיל את קשייו וצרכיו הרבים של הילד", אומרת נועה, העובדת הסוציאלית של מכון סאמיט שמלווה את תהליך הקליטה. "המשפחה החדשה צריכה יכולת התמודדות טובה עם מצבים מורכבים, סבלנות רבה וכוחות רבים, כדי לעזור לבנות להשלים את הפערים ההתפתחותיים והרגשיים שמהן הן סובלות. המשפחה תידרש כמובן להעניק הרבה אהבה, חום ותשומת לב, שילוו אותן במסלול המפרך שיעברו בשנים הקרובות בהתמודדותו עם הטראומות הקשות שחוו בשנות חייהן הראשונות".

מכון סאמיט מציל ילדים שהוצאו מביתם לאחר התעללות או הזנחה קשה ותומך בהם. הוא פועל בשיתוף משרד הרווחה כדי להעניק בית חם ומענה לילדים בסיכון שהוצאו מחזקת הוריהם הביולוגיים, בהסכמה או בצו בית משפט. המכון מגייס ומכשיר משפחות אומנה ומשפחות קלט חירום לתפקיד האחראי הזה. כמו כן הוא מעניק סיוע טיפולי ולימודי לילדים במשפחות ומלווה באמצעות אנשי מקצוע את הורי האומנה, תוך הפעלת קבוצות תמיכה, פעילויות העשרה וסיוע שוטף.

האומנה היא מסגרת חוץ־ביתית זמנית, חמה ואו