צילום: אלכס קולומויסקי כשאפרת יעקב מדברת על התלונה שהגישה על כך שפרופ' מריו שניידר הטריד אותה מינית, היא מחייכת. נכון, חייה השתנו מאז. היא מקבלת תגובות שליליות, לא מעט ביקורת ואפילו הקנטות מצד מרצים ומתרגלים, אבל אף אחד מהדברים האלה לא יכול להסתיר את העובדה שיעקב ניצחה. פרופ' מריו שניידר, המרצה שהטריד אותה, הורחק מהקמפוס, היא קיבלה פיצוי כספי של 95 אלף שקל, ולאחרונה, לאחר מלחמה לא פשוטה שלה, קיבלה הנהלת האוניברסיטה את דרישותיה ופרסמה תקנון חדש המסדיר את נושא ההטרדות המיניות בקמפוס.

סחבקייה בוועדות להטרדה מינית ב'עברית'
האם יש עלייה בתלונות על הטרדה ב'עברית'?

"אני לא מצטערת על שום דבר שעשיתי, ואם הייתי צריכה לעשות את זה שוב הייתי עושה את זה באותה הדרך", היא אומרת השבוע בביטחון. "רק חבל לי כי הדרך להשיג את המטרות היתה יכולה להיות קצרה יותר. לכן פעלתי בצורה כל כך נחרצת לשנות את התקנון".

החשיפה הראשונה
"לראשונה החלטתי להיחשף בשמי המלא ובריש גלי", כתבה יעקב (26), תושבת רמת השרון במקור שעברה להתגורר בעיר לרגל לימודיה, בעמוד הפייסבוק שלה לפני שמונה חודשים. בפוסט חשפה כיצד המרצה נהג להטריד אותה והציבה את עצמה במרכז הבמה. "במסגרת קורס שהינו בחו"ל כמעט עשרה ימים, ובמהלכו הוא הטריד אותי כמה וכמה פעמים ואף נגע בי בכמה הזדמנויות. באחד הימים הוא התקרב אלי ואמר לי: 'החצאית שלך קצרה מדי וקשה לי להתרכז ככה. אני מבקש ממך לא להגיע ככה'". כמו כן יעקב טענה כי הוא אף אמר לה ש"כל התימניות חמות".



יעקב הגישה להנהלת האוניברסיטה תלונה על הטרדה מינית נגד המרצה, ובחודש אפריל האחרון נחתם הסדר בין השניים שבמסגרתו פרופ' שניידר הודח מתפקידו ולסטודנטית נקבע פיצוי כספי של 95 אלף שקל.

אחרי ששמה מאחוריה את הפרק הזה, יעקב הציבה לעצמה את היעד הבא: לשנות את התקנון האוניברסיטה בנושא ההטרדות המיניות. "התקנון הקודם היה בניגוד מוחלט למה שמתלוננת צריכה לקבל", היא אומרת בטון נרגש. "הרבה בעיות שעלו מתהליך הגשת התלונה שלי או מחוסר רצון של בנות אחרות להתלונן נסגרו עכשיו בתקנון החדש".

"למה את מחייכת?"
הניצחון שיעקב מתגאה בו עלה לה במחיר לא פשוט. אמנם חשיפת הפרשה בפייסבוק גררה גל של תגובות חמות ומחבקות, אך היו גם אחרות, קשות וכואבות. "לא כל הקולות היו לטובתי", היא נזכרת. "היו אנשים שפגשו אותי במסדרון והתחילו ללחוץ: 'תגידי, מה היה שם? כי מה שסיפרת זו לא הטרדה מינית'. הייתי בהלם. לא הבנתי למה אני חייבת לספר משהו בכלל. יש חוק במדינת ישראל והוא עבר עליו. אם הוא היה גונב אף אחד לא היה בא ואומר שזה לא נחשב לגניבה.

"אני חושבת שיש בעיה חברתית גדולה בלספר הכל. אנשים רוצים לדעת כדי לשפוט בעצמם אם אכן היתה הטרדה, כלומר אני לא רלוונטית מבחינתם. אבל אין לאנשים זכות לקבוע אם היתה הטרדה או לא. זה כבר נקבע. החטטנות הזו היא סוג של פורנוגרפיה וחדירה קשה לפרטיות שלי. אני לא צריכה את האישור שלהם. יש סטודנטים שאומרים שהם רואים אותי עכשיו מחייכת בקמפוס וצוחקת. הם כאילו חשבו שאני אמות או אהיה באבל. 'מה זה הדבר הזה? היא מחייכת? היא מתפקדת?' הם לא הבינו שאי אפשר לראות הכל מבחוץ. היו אנשים שראו אותי בעיתון ואחר כך במסדרון והעירו: 'את הרבה יותר יפה במציאות. מטריד אותך שאני אומר לך את זה?' תגובות הזויות.



"הדבר שהיה לי הכי קשה זה שאנשים התחילו לבקש פרטים ולשאול בדיוק מה קרה, איך הגעתי לחדר שלו מלכתחילה, או אנשים שאמרו שרציתי ציון גבוה יותר. הם לא ידעו למשל שבקורס הזה מרצה אחר נתן לי את הציון כי ככה בחרתי, בכוונה. נוח לאנשים לחשוב שעשיתי את זה בשביל ציון גבוה או כסף".

קולות הביקורת הגיעו לא רק מכיוון הסטודנטים האחרים אלא גם מקרב סגל ההוראה עצמו. "היתה מתרגלת באחד הקורסים שלו שפשוט כתבה בפייסבוק: 'מה פתאום. זה לא הגיוני. הייתי איתו בחדר לבד הרבה פעמים ולא קרה שום דבר, ואני לא מאמינה שהיא אומרת דברים כאלה'. היה מרצה אחד באוניברסיטה, חבר של פרופ' שניידר, ששלח מייל לכל המרצים בפקולטה וטען שאני דפקתי את המערכת.

"הוא המציא שהאוניברסיטה גרמה לי לחתום על הסכם כדי שאשב ואשתוק, אבל אני יצאתי עם הסיפור בכל זאת ואפילו העזתי לקחת את הכסף. אלו שטויות כי האוניברסיטה ידעה שאני יוצאת החוצה עם הסיפור. הוא אמר שאני צריכה לתרום את כל כספי הפיצויים למרכז לסיוע כי קיבלתי סכום גבוה והוא לא מגיע לי. הוא לא לקח בחשבון את הסכום הגבוה ששילמתי על הקורס בחו"ל שיצאתי אליו רק כדי להיות מוטרדת בו במשך עשרה ימים, או את ימי העבודה שהפסדתי בגלל הסיפור הזה. אין לי שום בושה על הסכום שקיבלתי בהסכם", היא אומרת.

לצד זאת, חשוב לה להבהיר כי הביקורות שיקפו את דעת המיעוט ולאורך כל הדרך ליוותה אותה תמיכה מכל הצד