צילום: הרצל יוסף הם נכנסים מתוך דחף, מאבדים את תחושת הזמן והשליטה ומבזבזים סכומים עצומים בתוך דקות. תופעת ההימורים החוקיים בעיר משגשגת דווקא בשכונות המוחלשות ביותר, שם תושבים רבים מודים שהם הפסידו סכומי כסף גבוהים במכונות הימורים של מפעל הפיס.

הבגידה חשפה: סקס והימורים במגזר החרדי
"בלילה בין 'אס' ל'נסיך' ובבוקר בין גמרא למשנה"

על פי מחקר שנערך בכנסת, ירושלים ניצבת במקום השני בארץ מבחינת כמות מכונות ההימורים שמוצבות בשטחה. חלק ניכר מהן מוצב בשכונות מצוקה, בלי כל פיקוח של המדינה על דרך הפצתן. בין השאר אפשר למצוא מכונות כאלה בשכונות נווה יעקב ושמואל הנביא, וכן ברחובות אגריפס, יפו, המלך ג'ורג', הנביאים, אפרתה, גרשון מאיר, דרך חברון, יהודה הנשיא ויוחנן בן־זכאי. "אנשים פה חיים מביטוח לאומי ואז באים להמר על ה־2,000 שקל שהם מקבלים", מספר השבוע אדם שמכיר היטב את הסצנה.

המכונה לוקחת הכל
סצנת ההימורים של הבירה משגשגת בחדרונים אחוריים של 14 תחנות מפעל הפיס ברחבי העיר, בעיקר בשכונות המוחלשות.



מה שקורה בחדרים האלה מזכיר מאוד התנהלות של קזינו, אבל להבדיל מווגאס, סגנון ההימורים הירושלמי ממש לא זוהר. העסק לא נועד לאנשים שבאים ליהנות מהאווירה ולנסות קצת את מזלם, אלא לקהל המכורים להימורים. תמצאו שם מכונות מזל, משחקי קלפים ומשחקים שבאים לדמות כרטיסי גירוד.

כל לחיצת כפתור במשחקי מכונות המזל והקלפים עולה בין שבעה שקלים ל־15 שקלים, ובמשחקי הגירוד בין שקל בודד לחמישה שקלים. הסכום המינימלי שמקנה זכות כניסה לחדר הוא 50 שקל. המהמרים המתמידים מספרים שהם מגיעים בקלות להפסדים של אלפי שקלים בערב. "ברגע שנכנסים לשם עם כסף אי אפשר לצאת", הם מסבירים.

דוד שריקי, משתמש קבוע במכונות המזל, מספר שבהערכה גסה הוא הפסיד כשני מיליון שקל בהימורים. רוב הסכום בוזבז בדרך חוקית למהדרין ועבר ישירות למפעל הפיס. "בימים אלה אני נלחם בעצמי כדי לא להגיע לשם", מסביר שריקי. "אנשים קוראים לזה התמכרות. אני לא יודע איך להסביר את זה. אתה הולך עם האשליה שעכשיו אתה הולך להרוויח ונשאב לזה. אני הייתי מהמר כפייתי וכל פעם שמתי סכומים לא קטנים. אחר כך, מהדיכאון על ההפסד, הייתי הולך לשתות - ויש כמוני אלפים. מי שצורכים את כל ההימורים האלה הם האנשים הכי מסכנים, אלה שאין להם כלום".

שריקי מוסיף שההימורים נובעים מדחף שקשה מאוד לכבוש. "ברגע שאתה מתמכר זה פשוט שולח אותך לשם. אם אתה אדם חלש, אתה מגיע לתחתית. זה ממכר בדיוק כמו הרואין, כי אתה מתמכר לריגוש, לרגעים האלה שאתה לוחץ על כפתור ופתאום יוצאים לך מאה שקל. אבל אחרי ארבע דקות המכונה לוקחת את הכל בחזרה".



שריקי מספר שההימורים הרסו את ביתו. "אני לא מבין איך המדינה מאפשרת לזה להמשיך. אני מכיר שוטרת שמגיעה לשם ופתאום מתנהגת כמו נרקומנית. היא לא לוקחת כרטיס אחד, כי זה רק 50 שקל - היא לוקחת שמונה ועשרה כרטיסים במכה".

הימים הכי חזקים של תעשיית ההימורים, הוא מציין, הם אלה שבהם אנשים מקבלים משכורת, בתחילת החודש. רבים מהם מוצאים עצמם שורפים את כל הכנסתם כבר ביום הראשון, עוד לפני שהלכו לעבודה. "ביום רגיל התחנות פותחות בתשע, אבל בראשון לחודש פותחים בשש בבוקר כי הם יודעים בדיוק מי מגיע אליהם. לדעתי, מראש ממקמים את המכונות באזורים הכי נחשלים, כי הקליינטים הם האוכלוסייה הכי נחשלת".

על סף גירושין
י' שגר בצפון העיר, מכור גם הוא להימורים. בתוך שלוש שנים הוא הפסיד כ־300 אלף שקל. כיום הוא מנסה להפסיק לפקוד את תחנת מפעל הפיס השכונתית אחרי שאשתו הציבה לו אולטימטום: אם לא תפסיק אנחנו מתגרשים. כשנגמר לו הכסף פנה י' לגורמים שונים בשכונה בבקשות נואשות שיעשו משהו כדי שפיתוי המכונות יחדל לתפוס חלק כל כך מרכזי בחייו.

"בשבועיים האחרונים אני תופס את עצמי בכוח ולא נכנס לשם", הוא מספר. "אני יודע שברגע שאכנס הלכה לי המשפחה והלכו לי החיים. אסור היום שיהיה לי כסף בכיס, כי ברגע שיש לי כסף אני ישר הולך לשם. אז עכשיו ברגע שיש לי מזומן אני מביא לאשתי שתשמור, כי עדיף שזה לא יהיה עלי".

י' מסביר מדוע המשחקים כל כך ממכרים. "הכי הרבה שאת יכולה לשים זה 15 שקל. כולם שמים 15 שקל, כי אז אם זוכים מביאים את המכה הכי גדולה. אבל מה קורה בתכלס? אחרי שלושה סיבובים נגמר הכסף בכרטיס ותוך שתי דקות את כבר קונה עוד אחד.

"מאז שהתחלתי להמר הפסדתי הרבה כסף ונהרסה לי המשפחה. אשתי רבה איתי וכל החיים שלי בבלגן. כל הכסף שהרווחתי בעבודה הייתי שם על הימורים. לא שילמתי שכירות. ויש עוד הרבה אנשים כמוני - חצי מהשכונה משחקת שם.

"יחסית לאחרים אני עוד יצאתי בנזק קטן. יש פה אנשים שמכרו את הבתים שלהם. הפסידו מיליונים. שמו את המכונות אצלנו באזור שבו לאף אחד אין כסף גם ככה.