צילום: shutterstock ר', בן עשר, יושב בבית מתחילת שנת הלימודים בלי מסגרת. הסיבה: במינהל החינוך רוצים לשבץ אותו בכיתת חינוך מיוחד, אך אמו מתעקשת שילמד בחינוך הפורמלי. במערכת החינוך הציעו להוריד אותו כיתה, ולטענת האם עובדת סוציאלית מטעם אחד מבתי הספר שבהם למד איימה לערב את רשויות הרווחה ולהוציא אותו מהבית. עד כה הספיק ר' לעבור חמישה בתי ספר - שניים באשדוד, שבה נולד, ושלושה בירושלים, שאליה עבר יחד עם אמו בשל סיבות אישיות.

סיוט בדרך לבית הספר
מה עושים תלמידים רעבים?

לפני המעבר לירושלים הוריו של ר' התגרשו ומאז נותק הקשר ביניהם, כשהפעם האחרונה שהאב פגש את בנו היתה לפני כשנה. באשדוד למד ר' במסגרת רגילה ולא בחינוך מיוחד, ומאז שהגיעה לבירה אמו מתרוצצת בניסיון למצוא לו מסגרת מתאימה. היא עברה בין בתי הספר השונים בעיר, דפקה על דלתות העירייה, נפגשה עם קציני ביקור סדיר, פסיכיאטרים, עברה כמה ועדות השמה ואף הגישה ערעור למשרד החינוך - עד כה ללא הועיל. "נאלצתי לעזוב את הלימודים והעבודה ובמשך שנים להיות בכוננות כדי לשדר לו שאני מאמינה בו ולו", היא מספרת.

מוועדה לוועדה
הסיפור החל לפני שנתיים, כשהאם נאלצה לעזוב את אשדוד יחד עם בנה, עברה לירושלים והתמקמה בשכונת ארנונה. היא פנתה לכמה בתי ספר, שהודיעו לה כי הם לא מקבלים תלמידים באמצע השנה. "פניתי למחלקת החינוך בעירייה כדי שיפעילו את סמכותם למצוא מסגרת לבני, ושם נאמר לי לפנות לכמה בתי ספר אחרי החג", היא נזכרת.



האם עשתה כעצתו של מנח"י ופנתה לבתי הספר היסודיים 'מקור חיים' ו'דוגמא עוזיאל', שהחליטו לקיים ראיונות ומבחנים שבסופם הודיעו לה כי בנה לא התקבל. על אף התשובה השלילית, הופעל לחץ מצד העירייה והובטח לאם כי בנה יכנס לבית הספר 'מקור חיים', הקרוב לביתה. "אחרי תקופה שלא היה בבית הספר חששתי לשלוח אותו ללא הכנה. באותו יום הבן שלי התנהג לטענתם בצורה אלימה והם החליטו להעיף אותו", מספרת האם.

אחרי התסכול הראשוני וחוויית ההדחה מבית הספר, ר' נשאר בביתו כשאת זמנו הוא מבלה בלימודים ובעבודה של אמו, או לחלופין נשאר לבד בבית עד שאמו חוזרת. למרות התסכול המשיכה אמו לנסות לשבצו במוסד חינוכי המתאים לו, כשהתחנה הבאה היתה בית הספר 'חורב' - שאליו שובץ שבועיים לפני תום שנת הלימודים.

ב'חורב' דרשו שהוא יגיע עם סייעת צמודה שתעזור לו להשלים את הפער הלימודי, ובאותם שבועיים שנותרו עד תום שנת הלימודים העירייה סיפקה סייעת. אלא שלאחר חופשת הקיץ, יום לפני פתיחת שנת הלימודים, הזמינה הנהלת 'חורב' את האם בבהילות והודיעה לה כי עליה להסדיר את תקן הסייעת. "נאמר לי שכדי שהתקן יהיה קבוע אני צריכה לחתום על טפסים לוועדת השמה. חתמתי ומאז התחיל מחול השדים", היא אומרת. "בכל יום שהוא הגיע לבית הספר הוא הושעה למשך כמה ימים. כשהגיע המעמד של ועדת ההשמה נאמר לי שלוועדה אין תוקף ללא חתימת האב. הפכתי עולמות כדי להשיג את האישור הנדרש, כשאני עדיין משוכנעת שאני עושה זאת כדי לקבל תקן קבוע לסייעת".

המלחמה של האם
שבוע וחצי לאחר מכן נקבע תאריך חדש לוועדת ההשמה, שקבעה כי בנה ישובץ לכיתת חינוך מיוחד בבית הספר - ללא הסכמתה. האם משוכנעת שבנה יכול ללמוד בחינוך הפורמלי ומוכנה לעשות הכל כדי להשיג את המטרה הזאת. "הגשתי ערעור וחיכינו שבועות ארוכים לוועדת ערר כשבזמן הזה הילד ללא מסגרת", היא מספרת. "נאבקתי על זכותו של בני למסגרת יציבה, וקיבלתי תשובה שהערעור נדחה".

אחרי המתנה ארוכה לשיבוץ נאמר לאם שמכיוון שאין מקום בכיתה ד' רגשית בכל ירושלים, אלא רק בכיתה ג' בבית הספר ממ"ד הרובע, בנה ייאלץ לרדת כיתה. "לזה לא הסכמתי בשום אופן, שבגלל אילוצי מקום הבן שלי יפסיד שנה מחייו".

בתחילת פברואר 2015, לאחר שלושה חודשים שבהם לא היה ר' בבית ספר, נמצא לו מקום בכיתה ד' בבית הספר 'נועם' בפסגת זאב. אך כבר אחרי שלושה שבועות הוזמנה האם למפגש עם הצוות המקצועי של הכיתה, שם נמסר לה לטענתה כי היא חייבת לקבוע פגישה דחופה עם פסיכיאטר. בנוסף, טוענת האם כי בבית הספר לא אפשרו לילד לחגוג יום הולדת או להגיע למסיבת הסיום ולטיולים השנתיים. כעבור חודשיים מאז הפגישה בבית הספר הודיעו לאם כי הם אינם מעוניינים שבנה ימשיך ללמוד במוסד ולכן הם מעלים אותו שוב לוועדת השמה. הוועדה שהתקיימה בקיץ שיבצה אותו בבית הספר לחינוך מיוחד 'ארזים', שאליו האם לא היתה מוכנה לשלוח אותו. "זה ילד שמתאים לחינוך פורמלי. למה המערכת לא מבינה את זה? אני לא מוכנה שמקום נוסף יפלוט אותו".

העירייה: "בשל צנעת הפרט אנו מנועים מלפרט את כלל הפעולות שננקטו. מנח"י עשתה רבות למען שילובו של התלמיד במערכת החינוך והשקיעה מאמצים רבים בשילוב אנשי מקצוע על מנת לקלוט את התלמיד במיידית בבית ספר המתאים לו. בחירת אמו שלא לשלוח או