צילום: שלומי כהן אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, משתלת ראובני, שפועלת כבר קרוב ל־65 שנה במושבה הגרמנית, תסגור בקרוב את שעריה לאחר שהעירייה הוציאה צו פינוי למקום.

ירושלים: צו פינוי, סגירה והריסה למדרשה

"פעם נתנו לי תעודות הוקרה ובירכו אותנו על זה שפיתחנו את האזור. לא היה כאן כלום", אומר בצער רחמים ראובני בן ה־79, מבעלי המקום, שעדיין מגיע מדי יום לטפל בצמחים. "בתקופת טדי קולק, כשהיו צריכים ליישב כאן שטחים מסביב, הכירו בנו והחתימו אותנו על כל מיני הסכמות. עכשיו, כשרוצים לפנות אותי, לא מכירים בי פתאום? זה לא מתקבל על הדעת. המינהל אפילו אישר לי בשעתו להקים חממות - הקרקע היא שטח חקלאי ואני מקבל מים בתעריף של חקלאות באופן רשמי ומוכר".



השטח נמצא באחזקתה של משפחת ראובני עוד מאז משנת 1948, ולאחר שעבר כמה גלגולים החלה לפעול במקום, בשנות ה־50, המשתלה המפורסמת. אולם כעת מתברר שנושא הבעלות על הקרקע מעולם לא הוסדר בטאבו.

לפני למעלה מ־40 שנה הגיע הנושא לערכאות משפטיות, ומי שנחלץ אז להגן על משפחת ראובני היה עורך דין צעיר ומבטיח בשם אוריאל פרוקצ'יה, שברבות הימים הפך לפרופסור ולשעבר דיקן הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. פרוקצ'יה, שעבד אז במשרדו של גדעון האוזנר שהמשפחה פנתה אליו, נזכר השבוע: "האוזנר היה עסוק מאוד, ואני, למרות שהייתי צעיר, ניהלתי את המשרד בפועל. הגענו לשביעות רצון כל הצדדים להסדר שלפיו התנהל המקום עד לאחרונה.

"נקבע כי השטח יישאר ברשות ראובני ויותר לו להפעיל במקום את העסק כל עוד הוא חי. לאחר מכן לא יוכל להוריש את השטח, שיוחזר לידי המדינה. אף פעם לא הייתה לשטח עסקה מוסדרת בטאבו - כך היה נהוג בלא מעט מקרים בראשית ימי המדינה וכך נעשה גם בלא מעט קיבוצים ומושבים".

לדברי עו"ד פרוקצ'יה, לא מדובר במקרה הזה בשאלה משפטים פורמלית. "הדיון במקרה הזה הוא בהיבט האנושי בלבד. אם יפנו את המשתלה זה גזר הדין מוות לרחמים. המשתלה היא כל עולמו, וכל עוד הוא מסוגל לפרנס את עצמו ולמכור כמה שתילים אז בהחלט ראוי להשאירו במקום. הייתי שמח שהמדינה תגלה קצת אנושיות. למה לא לתת לאדם הזה לסיים חייו בשקט? הרי זה לא לנצח וגם לא לעוד שנים רבות".

ראובני זוכר את הימים הראשונים שלו בשטח הבור הנטוש שקיבלו לידיהם. "המשפחה שלי הגיעה לכאן כשהייתי בן 11 אני זוכר שעוד חרשנו כאן עם פרדות ועשינו גידולים חקלאיים, לפני שעברנו לתחום של הפרחים וצמחי הנוי. החליטו להעביר אותנו לכאן מהבית שלנו מאחורי גבעת התחמושת, כי צלפים ירו לנו כל הזמן על הבית".

משפחת ראובני הועברה למתחם של הפילבוקס המפורסם במהלך מלחמת השחרור והחלה לעבד את האדמה. במקור שטח המשתלה היה הרבה יותר גדול וכלל גם מתחם של 12 דונם מעבר למסילת הרכבת, עד לרחוב דן בשכונת בקעה. עם השנים, ואחרי מחלוקות משפטיות מול מינהל מקרקעי ישראל, שטח המשתלה צומצם.

השטח שהיה נטוש הפך ברבות הימים לאחד האזורים המבוקשים ביותר במושבה הגרמנית, עם פוטנציאל רב לבנייה, אך את ראובני זה לא מעניין. "קיבלתי לא מעט הצעות אטרקטיביות. קבלן ידוע הציע לי שייכנס כשותף איתי ויבנה פה, אבל אני לא מוכן להתפנות, גם לא עבור מיליארד דולר".

העירייה: "מדובר בתיק שמתנהל משנת 2011 על שימוש בשטח ציבורי השייך לעירייה. העירייה היא הבעלים הרשומים של חלק מהשטח שעליו פועלת משתלה ולבעל המשתלה אין שום זכות קניינית בשטח. העירייה ביקשה לממש את זכויותיה בשטח ולפתחו לטובת הציבור, אולם נתקלה בסירוב של בעל המשתלה לפנותו. משכך, הוגשה תביעת פינוי מהשטח העירוני, שהתקבלה, וגם הערעור שהוגש על ההחלטה נדחה. גם בחלקים אחרים של השטח, השייכים לרשות מקרקעי ישראל, הגישה המדינה תביעת פינוי שהתקבלה גם היא".