צילום: נעם ריבקין פנטון אלימות פיזית, נעילה בבית והתעללות: א', תושבת העיר, חושפת את סיפורה האישי הקשה, שהתחיל בנישואים, הידרדר במהירות לסיוט והסתיים בדרך חדשה שאליה יצאה לאחרונה, כשעברה למקלט לנשים מוכות ובהמשך הצליחה להשתקם בזכות עמותה שמלווה נשים נפגעות אלימות. כעת, בתור אישה חילונית עצמאית וחזקה, היא חושפת את סיפורה ומסבירה: "יש אינספור מקרים שבהם נשים חזרו למעגל האלימות, פשוט כי הן לא הצליחו להתמודד לבד".

לא ייאמן כמה זמן סבלה האשה מהתעללות
הקלות הבלתי נסבלת: לא עשתה כביסה וחטפה מכות

רישיון זה לא צנוע
א' גדלה בבית נורמטיבי במרכז הארץ. היא נולדה למשפחה מסורתית, למדה בבתי ספר יוקרתיים ואפילו ניגנה על כינור ופסנתר. כשסיימה את התיכון החלה להתנדב בשירות לאומי. אחת הנשים שעבדו עמה ביקשה להכיר לה בחור שהיה מבוגר ממנה ובדיוק התחיל להתחזק בדת. הם יצאו במשך מספר שבועות עד שהוא ביקש ממנה להינשא לו והיא הסכימה. "הייתי צעירה בת 19", היא משחזרת. "היה לי לא נעים להגיד לו לא".



ימים בודדים לאחר החתונה כבר הגיע התקף האלימות הראשון. עם הזמן התחזקותו של בעלה בדת הלכה וגברה, וכך גם הלכו והחריפו המגבלות אשר הוטלו עליה "בשם הדת". "הפכנו לחרדים. אסור היה לי לעשות הליכות, כי זה לא צנוע. גם לא להוציא רישיון נהיגה או ללמוד באוניברסיטה. הכל לא צנוע. הדרישות הדתיות שלו הלכו והחמירו כל הזמן, ובכל פעם שהייתי חורגת מהן, גם אם בטעות, הדבר היה גורר אלימות. בשלב מאוד מוקדם של הנישואים הוא הצליח לשכנע אותי שאני הבעייתית, שאני עושה דברים חמורים שמצדיקים את האופן שבו הוא נוהג בי, שהכל מגיע לי".

"התחלתי לדמיין את המוות"
לאחר שנה של נישואים כבר נולד בנם הראשון ואחריו עוד שתי בנות, כולם בהפרש של שנה זה מזה. "כבר בהיריון הראשון הבנתי שכלום לא הולך להשתנות. הוא הכה אותי כשאני עם בטן, והוא הכה אותי כשאני עם תינוק בידיים", מספרת א'. "הוא הכה אותי לא פעם בפני הילדים, אבל אותם מעולם לא הכה. זה כאילו היה לו משהו אישי נגדי, רק אני הצלחתי לעצבן אותו".

לדבריה, חלק בלתי נפרד מההתעללות היה קשור לשליטה שלו בה. "הכל היה חייב לעבור דרכו. הוא היה נותן לי כסף. הוא היה נועל אותי בבית ולא נותן לי לצאת ממנו. הוא שלט בכל היבט בחיים שלי".

השינוי הגיע כשא' נכנסה להיריון רביעי. "הייתי הרוסה מזה, ממש שבורה", היא משחזרת. "ידעתי שזה מה שיכניס אותי לבית משוגעים. כבר התחלתי לדמיין את המוות שלי. הייתי מריצה סרטים בראש שבהם אני מתה בתאונה. התפללתי לזה. נס משמיים קרה וההיריון הסתיים באופן טבעי בחודש השלישי. הוא כמובן טען שזה בגלל החטאים שלי, הפריצות שלי".

לאחר אחד ממקרי האלימות זיהתה שכנה את הסימנים על גופה של א' והצליחה לשכנע אותה ללכת איתה למשטרה. "ישבתי מול חוקרת ובמשך שעות סיפרתי לה הכל", היא נזכרת. "המשטרה עצרה אותו. נפגשנו עם רב ששכנע אותי לעשות שלום בית, כך שגם ההליך המשטרתי הפך לחסר משמעות. בשנה שלאחר מכן הוא לא הפגין כלפיי אלימות פיזית, אבל דאג להיות אלים בכל צורה אפשרית אחרת. באירוע האלימות הראשון לאחר שנה עזבתי שוב. הודעתי לרב שאני מתכוונת להתגרש. הוא שכנע את בעלי לתת לי גט ואני חתמתי על מסמך שלפיו כל הבית והרכוש נשאר אצלו ואני מקבלת את הילדים ומוותרת על מזונות. חתמתי. לא עניין אותי כלום".

לצאת לעולם
א' מצאה את עצמה גרושה בת 26 עם שלושה ילדים, נטולת כל, ועברה לגור לבית הוריה. לאחר כמה חודשים חזרה לעיר שבה התגורר הגרוש שלה. לאחר שנתיים היא ביצעה הערכת מסוכנות, ושם הוחלט כי היא זכאית, יחד עם ילדיה, לשהות במקלט לנשים מוכות. "לא ידעתי איפה ישימו אותנו וזה גם לא עניין אותי, העיקר להיות רחוקים ממנו. הגעתי לירושלים ושם שהיתי מספר חודשים. זאת היתה הפעם הראשונה בחיי שמישהו עטף אותי ונתן לי את האפשרות לספר את הסיפור שלי".

לאחר מספר חודשים היא הועברה לדירת מעבר של המקלט. "לאחר שנה בדירת המעבר הגיע הזמן לצאת לעולם", היא מתארת. "הבועה שהמקלט העניק לי התפוצצה. לפתע הייתי צריכה לחפש דירה, עבודה, לכלכל את הילדים שלי כשאין לי שום כישורים או ביטחון עצמי. כל החרדות חזרו לי".

בדיוק באותה תקופה היא פגשה את נועה, עובדת סוציאלית מטעם עמותה שיקומית שמלווה נשים נפגעות אלימות. בפגישות הקבועות איתה היא למדה כיצד לבנות את הביטחון העצמי שלה, את האמון שלה בעצמה וביכולות שלה. היא הרשתה לעצמה להציב יעדים שפחדה לחשוב עליהם ואפילו הצליחה לעמוד בהם.

בחירה חופשית
"יש אינספור מקרים שבהן נשים חזרו למעגל האלימות לאחר שהיו במקלטים, פשוט כי הן לא הצליחו להתמודד לבד. הן היו אבודות", אומרת א', "העמותה עזרה לי להיות עצמאית, להתנער מתחושת התלות שפיתחתי בגרוש שלי, במקלט הנשים".

כיום א' היא