"אחים". צילום: רפי קוץ

אף שהם גדלו באותו אזור ובסביבה דומה, אביב חי (21) ואיתמר חי (21) מעולם לא נפגשו עד השירות הצבאי. כשזה קרה הם גילו שיש ביניהם דמיון מפתיע: שניהם אומצו בגיל צעיר, שניהם מתגוררים בירושלים, שניהם התגייסו לחיל השריון ולשניהם אותו שם משפחה.

לא, הם לא אחים שהופרדו בלידתם, אולם עדיין באופן מקרי לחלוטין הם חולקים סיפור חיים יוצא דופן, אך דומה בצורה מדהימה, שגם רקם ביניהם חברות אמיצה.

לאחרונה השתחרר אביב מצה"ל, ובקרוב הוא מתכנן לפתוח את תיק האימוץ ולטוס לגואטמלה בתקווה למצוא את אמו הביולוגית. לאיתמר נותרו עוד מספר חודשים, אך הסקרנות למצוא את אמו הביולוגית אינה עומדת כרגע על הפרק. "למצוא את האמא שילדה אותי זה כמו לחפש מחט בערימת שחת", הוא מסביר.


תינוק בפתח בית החולים
איתמר נולד בוויאטנם. כשהיה תינוק בן מספר ימים, הוריו הביולוגים שלא יכלו לגדלו החליטו להשאירו בפתח הכניסה לבית החולים. אחות שזיהתה את הפעוט הקטן החליטה לאסוף אותו לתוך בית החולים ושמה אותו במחלקה יחד עם מספר רב של תינוקות המועמדים לאימוץ.

באותו זמן החליטה משפחת חי מהמושבה הגרמנית בירושלים לאמץ ילד. "אימצו אותי בגיל שבועיים לאחר שאמא שלי לא יכלה ללדת. סבא שלי שמצא אפשרות לאימוץ זירז את התהליך. אמא שלי הגיעה לוויאטנם ומכל אותם ילדים שננטשו היא בחרה בי", מספר איתמר.
הוא גדל בירושלים והתחנך בתיכון לאמנויות, ולאחר מכן התגייס לשריון, אך מעולם לא פגש את אביב, לא בפעילות של תנועת הנוער ולא במפגשים שונים.

אביב נולד בגואטמלה ובגיל שלושה חודשים נמסר לאימוץ לאם חד־הורית שהביאה אותו לירושלים, לשכונת קרית יובל. שנה וחצי מאוחר יותר אמו נסעה שוב לגואטמלה, הפעם להביא את אחותו הביולוגית של אביב. הוא התחנך בבית הספר היסודי אגרון ומשם המשיך לתיכון בויאר. "אמא שלי לא יכלה להביא ילדים וקישרו אותה לגורמים בגואטמלה והיא בחרה בי", מספר אביב. "לא היה מפגש בין אמא שלי להורים הביולוגים אלא היו מתווכים".

אף שסיפורם של צמד החיילים הירושלמים דומה מאוד, והם גדלו באותו מקום ובסביבה דומה, הם מעולם לא נפגשו עד הצבא. "התגייסתי במרץ 2014 לשריון, עשיתי מסלול, ובהמשך לאחר אימון הגענו לקו בבקעה", מספר אביב. "איתמר התגייס שמונה חודשים לאחר מכן, בנובמבר 2014, סיים מסלול והגיע לבקעה לפלוגה שלי. התחלנו לדבר, ודי מהר מאוד הגענו לזה ששנינו מירושלים, ששנינו מאומצים ושאנחנו מכירים אנשים משותפים".

"כן, זה היה מפגש מצחיק", מוסיף איתמר. "ישר התחילו השאלות - מאיפה אתה ומאיפה אני, וככה גילינו שסיפור החיים שלנו דומה. המפקדים שאלו אם אנחנו אחים או קרובי משפחה".


טיול שורשים
גיל 18 אצל ילדים מאומצים הוא צומת מרכזי - כי בגיל זה ניתן לפתוח את תיק האימוץ. הסקרנות לפני פתיחת תיק גדולה. מדובר בילדים שנושאים את הגנים של הוריהם הביולוגים, שאותם לא ראו מאז נמסרו לאימוץ. אבל הרבה פעמים, יחד עם הציפיות הגדולות לגלות מי הם יש לא מעט אכזבות, כמו אמא נרקומנית, או כזו שנכנסה להיריון מגבר זר, ובמקרים קיצוניים אמא שכבר אינה בין החיים.

אביב התבשל עם פתיחת תיק האימוץ לא מעט שנים, והיום, אחרי סיום הצבא, הוא כבר מתכנן לעשות את הצעד הזה. "אני מתכנן לפתוח את התיק בקרוב", הוא אומר. "מאוד מעניין אותי ומושך אותי כל הנושא הזה. אני ממש סקרן לדעת מי האמא הביולוגית שילדה אותי. עד היום לא יצא לי לשמוע עליה כלום. בעוד שנה אני מתכנן לצאת לטיול הגדול, ובין היתר זה יהיה גם טיול שורשים בגואטמלה".

עבור איתמר, איתור אמו הביולוגית בוויאטנם עשוי להיות קצת יותר מאתגר, מאחר שלא היתה בירוקרטיה מסודרת בבית החולים כשהוא אומץ. "אף פעם לא ממש חשבתי לפתוח את התיק, וגם תמיד סיפרו לי שננטשתי בפתח בית החולים, ככה שעכשיו למצוא את האמא שילדה אותי זה כמו לחפש מחט בערימת שחת", הוא אומר.

אבל עמוק בפנים, למרות הקשיים, איתמר סקרן מאוד לדעת את השורשים שלו. "אני אסיים את הצבא וכנראה אפתח את תיק האימוץ. אני לא הולך להפוך את העולם בשביל זה, אבל יום אחד אולי אחליט למצוא את אמי הביולוגית".

ומה הלאה בכל הנוגע לקשר בין השניים? אף שאיתמר כבר השתחרר מצה"ל, הצמד מתכוון להישאר בקשר גם לאחר השחרור. "מאז שהכרנו היה חיבור מאוד מהיר וטוב ומאז אנחנו חברים ומתכוונים להישאר ככה", הם אומרים בפה מלא.