יהודית פלד בכיכר ספרא. צילום: נופר רומי

כבר יותר מיומיים שיהודית פלד, תושבת נווה יעקב בשנות ה-70 לחייה, שוכבת על הרצפה בתחנת הרכבת 'העירייה' מחוברת לבלון חמצן. היא לא מבקשת מהעוברים ושבים כסף אלא עזרה מהעירייה. הסיבה: פלד סובלת מדלקות פרקים וממחלת הפיברומיאלגיה ועברה לאחרונה הליך כירורגי; מאחר ואינה יכולה לטפל בעצמה אושרה לה שהות של שבועיים בבית החלמה ולטענתה מדובר בבית אבות.

"המקום היה ממש מזעזע. הייתי שם כמה שעות. כשהבנתי שאני לא יכולה להחלים שם ושלא מתכוונים לשכן אותי בבית החלמה, הגעתי לפה", סיפרה לחדשות מיינט.

פלד שוכבת על מזרן מאולתר, מצידה האחד בלון חמצן שמחובר לאפה ומצידה השני חתולת רחוב שלא מתרחקת זה יומיים ממיטתה. העוברים והשבים מספקים לה חברה, מזון ושתייה. "כבר שלושה ימים שאני רואה אותה פה, יושבת לידה ומשתדלת לארח לה חברה", אמרה פקחית בסיטיפס שמגיעה לבקר אותה בין המשמרות, "היום הגעתי שעתיים לפני המשמרת כדי לשבת איתה".

פלד אמרה לחדשות מיינט כי מאז העבירה את עצמה לכיכר ספרא יצאו אליה נציגי עירייה שונים, התעניינו בסיפורה והבטיחו כי ינסו לסייע, אך טרם הגיע הסיוע.

בתה, אביטל רוקח, נרצחה לפני שלוש וחצי שנים מאדם עמו הייתה בהליכי גירושין, אשר דקר אותה 52 פעמים. מאז פלד מנהלת מאבק ציבורי כדי לסיים את "הסחבת" בבתי המשפט, שכן רוצח בתה עדיין לא עמד למשפט.

יהודית פלד בכיכר ספרא. צילום: נופר רומי
גם המועמד לראשות העיר, אבי סלמן, שמע על סיפורה של פלד ושלח את נציגיו לשטח לברר כיצד ניתן לסייע לה. "נעשה כל מה שצריך כדי להוציא אותה מפה וכדי לעזור לה להחלים בצורה מכובדת", אמרה עליזה לוי, פעילה חברתית מטעמו של סלמן.

"אני רוצה שמישהו יקשיב לי וגם יעזור לי", אמרה פלד, "אני לא יכולה להישאר פה עוד הרבה זמן, קשה לי וכואב לי. אני לא אישה בריאה ואני צריכה מקום נקי ומסודר להחלים בו".

העירייה: "בימים האחרונים כלל הגורמים שביכולתם לסייע עשו מאמצים רבים לשוחח עם התושבת כדי לתת מענה לצרכיה, בהם אגף הרווחה בעירייה, משרד הבריאות, קופת חולים, סל שיקום, משרד הרווחה, ביטוח לאומי, עמותת ידיד ועוד. בין השאר הוצעו לה שהיה במלונית, סיוע רפואי ועוד.

"לצערנו התושבת עומדת בסירובה למגוון המענים המוצעים לה, שבחלקם הוצעו לה באופן חריג ולפנים משורת הדין. במצב בו התושבת בוחרת שלא לקבל שירות, לא ניתן על פי החוק לחייב אותה להתפנות ולהעבירה למסגרת ומקום ראויים יותר. אנו תקווה כי היא תשנה את דעתה בהקדם וערוכים לסייע לה בכל עת".