קרינה בריל בגזר הדין. צילום: עמית שאבי

"אני מבקשת מבית המשפט הזדמנות ללכת להוסטל או למקום אחר... אני רוצה ללמוד פסנתר ולהיות מוזיקאית. אני רוצה לעזור לאנשים בכל מה שקשור", כך, בפנים חתומות, פנתה השבוע קרינה בריל, רוצחת שני ילדיה הקטנים, אל שופטי בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, יוסף אלרון ועופר גרוסקופף בבקשה לערער על העונש שהוטל עליה שני מאסרי עולם.

אחרי ששמעו את דבריה הציעו השופטים כי עונשה יופחת למאסר עולם אחד והצדדים ביקשו שבועיים להשיב להצעה.

"לספר את הצד שלי"

פרשת הרצח הנוראי, שזעזעה את המדינה כולה התרחשה בשנת 2013, כשבריל הרגה את ילדיה איגור (7) ומירה (5) בביתם שבשכונת תלפיות בעיר.

לפני כשנתיים גזר עליה בית המשפט המחוזי בירושלים שני מאסרי עולם, שאותם תרצה באופן מצטבר. בריל הגישה ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין וביום שני התייצבה בבית המשפט העליון לדיון בעניין.

לאחר שסנגורה, עו"ד אריאל הרמן, התבקש לטעון בשמה בדיון, ביקשה בריל לדבר בעצמה. ”אני לא רוצה שעו"ד ידבר כי הם עושים לי נזק", היא אמרה. "אני מרגישה רע מאוד. אני מבינה שהם מספרים סיפור ב־90 אחוז ואני לא הייתי חלק במשפט. לא היתה לי הזדמנות לספר את הצד שלי. שנה שלמה לא דיברתי בכלל. אני הייתי בתנאים, אני הייתי בחדר מצלמות, לא נתנו לי לדבר. הוא אמר לי שלא צריך לדבר והכל כתוב ושזה הסוף, ואני לאט לאט יותר ויותר מבינה. חדשים שנכנסים לכלא ורואים אותי בפעם הראשונה מסתכלים עלי ונזכרים בכל מה שכתוב עליי ואני צריכה לשבור את הקיר. אני רוצה להגיד - אני מבקשת משפט חוזר".

בתגובה לדברים אלו אמר עו"ד הרמן כי בשל מצבה הנפשי החמור על סמך חוות דעת היא לא היתה שותפה לתהליך הקודם. לאחר שביקשה לצאת מאולם בית המשפט כי לא רצתה לשמוע את עורך דינה מדבר ביקשה בריל שוב את רשות הדיבור. "הוא מספר דברים שהם לא אמת. יש לי לב, אני חולה", אמרה ושופט בית משפט העליון, עוזי פוגלמן, אישר לה לדבר.

"אני מאוד מצטערת על מה שעשיתי", היא המשיכה. "אני מרגישה שנתנו לי חיים ועכשיו אני מתנהגת בצורה מוזרה במקום להגיד תודה לחיים. אני מרגישה שאני צריכה כל החיים שלי לקדש, לגבות.. אני רוצה לעשות משהו שמפסיק את הסבל.. אני מבקשת מבית המשפט הזדמנות ללכת להוסטל או למקום אחר שיהיו לי תנאים.. אני חמש שנים בחדר עם מצלמות. אני רוצה ללמוד פסנתר ולהיות מוזיקאית. אני רוצה לעזור לאנשים".

בשלב זה עברה בריל לדבר על ימיה בכלא. "זו סיטואציה מאוד קשה", אמרה. "כל הזמן אומרים שיש לאסירים עבר אבל לא אומרים שיש להם עתיד. אני חושבת שלכולם יש עתיד".

בשלב הזה ביקשה בריל שוב לצאת מהאולם

"היא כועסת שאמרתי 'רצח'"

אחרי שסיימה לדבר נטל עו"ד הרמן את זכות הדיבור. "היא כועסת ומאוכזבת ממני על כך שבערכאה הקודמת אמרתי לה שיהיה בסדר והיא קיבלה שני מאסרי עולם", ציין והוסיף: "היא כעסה עלי לאורך כל הדרך שאמרתי 'רצח' ולא 'התאבדות משולשת'". 

לטענתו עו"ד הרמן, התמונה מהסיפור היא ברורה. "מדובר באישה שברחה מבית חולים ברוסיה, פסיכיאטרי, בו אובחנה כחולה, עלתה לארץ כאם חד הורית עם ילדיה בתחילת 2013, לא קיבלה טיפול רפואי או תרופתי ולא הוכרה במערכת הפסיכיאטרית בישראל", טען. "מעדויות חיצוניות ניכר כי מחלתה החמירה סמוך לאירוע". 

עוד הוא ניסה לנסות להסביר לשופטים מה עבר לדעתו בראשה של בריל בשעת המעשה. "כשקרינה קמה ונדיה (אחותה של בריל, ל.ש) ישנה לידה, היא הולכת למטבח היא לא סוגרת או נועלת את הדלת של נדיה, היא לא סוגרת את דלת הילדים שנדיה לא תשמע, היא לא לוקחת את הילדים למקום מרוחק, היא לא מוציאה מהבית כי נדיה נמצאת. נדיה פשוט לא קיימת מבחינתה. היא קמה הולכת, משספת וזהו. תוכן המחשבה שלה הוא זה - הרווחה לוקחת את הילדים. הרווחה תגיע מחר ותיקח את הילדים. לקיחת הילדים הוא אסון מר ממוות והדרך היחידה להציל אותו היא התאבדות ממוות. היא מתייחסת לילדים ולא לנדיה". 

עו"ד שגיא אופיר מפרקליטות מחוז ירושלים ביקש לדחות את הערעור וציין כי בריל פעלה באופן בו היא היתה יכולה לקבל החלטות ולבחור במי לפגוע. "המערערת מבקשת לטעון היום שכל ההתרחשות הזו היא התרחשות שנעשית מתוקף נחישות שאין דרך להבין אותה אלא כמעשה שהוא בלתי נמנע, משום שהדבר שהיא רואה לנגד עיניה מתוך עיוות, כתוצאה של מחלתה, הוא הכוח שמוליך אותה לפעולה... בית המשפט הכריע שהפעולות האלה נעשו מתוך הבנת המציאות כפי שהוצגה לה, גם אם בצורה שונה, אך הטעות לא נובעת מתוך ניתוח לא נכון של המערערת אלא מתוך משקל וחומרה שהיא נותנת לאופן שבו מציגים לפניה את מה שהולך לקרות עם הילדים". 

כאמור, בסיומו של הדיון הציעו השופטים להפחית מאסר עולם מעונשה של בריל. הפרקליטות ועורך דינה ביקשו שבועיים לשקול את ההצעה

הקשיים בקליטה והרצח הנוראי

לפי כתב האישום, שהוגש באוקטובר 2013, קרינה בריל עלתה לישראל שבעה חודשים קודם לרצח וחוותה קשיים בקליטתה ובגידול ילדיה. בספטמבר של אותה שנה היא שהתה עם השניים בביתם, כשבערב הגיעה אחותה, נדיה לוויט, ללון עימם.

על פי האישום, בריל הביעה בפני אחותה את חששה מגורמי הרווחה ואמרה לה כי לא תיתן לאיש לקחת ממנה את ילדיה. למחרת, בשעות הבוקר, היא לקחה מהמטבח סכין גדולה, חתכה את ורידי ידיה ופנתה לעבר חדר הילדים, שבו ישנו השניים, ורצחה אותם. האחות התעוררה ומיהרה לחדר וכשהאם שמה לב לכך היא החלה לחתוך את צווארה בכוונה להתאבד.