יונתן שור. צילום: יואב דודקביץ׳

כמעט
לכל חילוני ממוצע יש בבית מסך טלוויזיה גדול ממדים או במקרה הטוב יותר כרטיס טיסה לרוסיה לצפייה במשחקי הגביע העולמי מקרוב. אך מה לדעתכם עושה בחור ישיבה חרדי שמתעניין גם הוא במשחקי הכדורגל הפופולריים?

התופעה מעניינן כשלעצמה, שכן רבים וודאי יתהו מה לחרדי ולצפייה במונדיאל. ובכן הרשו לי קודם כל לנפץ את המיתוס. גם לחרדים יש תחביבים וגם הם אוהבים ספורט, בוודאי כשהוא תחרותי ויצרי. אל תתפלאו אם שבשנים האחרונות הולכת ומתרחבת התופעה של היפתחות אל העולם הגדול, ונטייה לגלות מעורבות במתרחש בו. וכן, זה כולל גם כדורגל. הצפייה במונדיאל היא רק ביטוי נוסף לתופעה הרחבה הזו שעוברת על המגזר החרדי בשנים האחרונות, ושעליה כבר הצבעתי בלא מעט מטוריי הקודמים.


גביע העולם בכדורגל

אז איפה מתקבצים להם המוני חרדים לצפייה משותפת במשחקים? בירושלים יש כמה אזורים פופולאריים, שבין הבולטים שבהם אפשר לציין את מרכז כלל, מדרחוב בן יהודה, מתחם השוק, וגולת הכותרת – הכפר הערבי אבו גוש במבואות הכניסה אל הבירה.

הרוב המוחלט של החרדים הצופים במשחקים נמנים על הפלג הליטאי ועל הפלג הספרדי במגזר החרדי. אלא לומדים לרוב בישיבות המוגדרות "פתוחות יותר", ולא פעם הצפייה במשחקים מתקיימת בין כותלי הישיבות עצמן. אך מה קורה בישיבות הסגורות יותר, גם שם הצפיה במוניאל מתרחשת, אם כי בהקיף מצומצם יותר. שם, הצפייה במשחקים כרוכה בנטילת סיכון להיתפס על ידי הרב המשגיח. אם תיתפס אתה מסתכן בכרטיס אדום – הן מהמשך הצפייה במשחקים והן להמשך הישארותך בין כותלי הישיבה.

אז אסיים בתקווה שבמשחקי המונדיאל הבאים תשתתף גם נבחרת ישראל, ואז לבחורי הישיבות תהיה סיבה כפולה לשמוח ולצפות בתחרות.