צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של עידו צנגן

יומיים של עמידה עם דגל גאווה בשוק מחנה יהודה, ליד הדוכן המרכזי של מפלגת 'נעם' שחרטה על דגלה מאבק בקהילה הלהט"בית, הם מתכון בטוח להרבה סיפורים - חשבתי לשתף אתכן בכמה, לפני שאשכח.

לעמוד עם דגל גאווה בירושלים זה אומר להיות חשוף. כמות התגובות שקיבלנו מהציבור, לטוב ולרע ולמכוער, היתה אסטרונומית. אנחנו היינו כשבעה חבר'ה, בגילים 25-15 - וכמות האלימות שספגנו היתה רבה. עמדנו עם שלטי "ואהבת לרעך כמוך" בצבעי הקשת ועם דגל גאווה יהודי עטור במגן־דוד, כשהתוכנית היא להיות שותקים ויפים ונוכחים. אבל אולי עכשיו הגיע הזמן להפסיק לשתוק.

חיים

לבחור החרדי, שלמרות שהחברים שלו לא הרגישו בנוח - התעקש להצטלם איתנו. ובערב מצא אותנו באינסטגרם והגיב על התמונה שלנו מההפגנה באימוג'ים של דגל גאווה ולב אדום. עשית לי את היום.

איומים

לבחור בן ה־30 עם המבט המבעית והמבועת: יפה שהשקעת בלפטרל סביבנו באופניים במשך רבע שעה ובמבטי השטנה. עד שהעזת בסוף לעשות מעשה אמיץ, הישרת מבט וצעקת לי: "אמן, תיחנק מהמיץ ענבים". שתדע שזו לא משימה פשוטה עבור אדם עם ושט תקין.

"שבת שלום" ו"אנחנו איתכם"

לכל העשרות והמאות שחיזקו ותמכו, תודה גדולה. מילה טובה או שתיים זה מה שבן אדם צריך. הפליאה והאכזבה על פניהם של פעילי 'נעם' בכל פעם שבירכתם אותנו הדגימה כמה הם לא מכירים את קהילת הלהט"ב - עצם זה שאנשים מברכים אותנו לשלום בירושלים היה להם וואחד הפתעה.

למוריס

הקבצן הקדוש מהשוק, עם השלט הקבוע "אל תיתן לי 20 שקל כי אני מסכן, אלא כי אחרת אני אדרוס אותך עם הכיסא גלגלים שלי" - זה שהפגנת איתנו והתייצבת לידינו, כשאתה מחזיק את השלט "אתה בסדר כמו שאתה", היה אחד הרגעים הכי מצחיקים ומרגשים עבורי. כמו בסרט קולג' אמריקאי דל תקציב - קיצ'י וטוב וכמעט בכיתי.

לבריון הירושלמי

איומי רצח ואונס היו וגם אלימות, אבל הבחור בן ה־60 - לחלוטין היית הרגע הכי קשה עבורי. כן אתה, כשנדחפת והתקרבת לחבר טרנס בן 15, שהעובדה שהוא ילד עד נער גורמת לכל אדם סביר לנהוג בו בעדינות המתבקשת. ואילו אתה התחלת לשאול אותו בצעקות ובגסות אם הוא בן או בת. אמרתי לך שתלך מכאן. הסיטואציה היתה קשה, אז חיבקתי את החבר בידי האחת. ואתה חזרת, קורא לעברי: "תיזהר לך, אסור לך לחבק אותו. הוא קטין". כן, התרגיל הכי ישן בספר, להאשים הומואים בזה שהם יצורים מיניים בלבד ובזה שהם פדופילים. הומו הרי לא יכול לחבק בקטע חברי ולא יכול לתמוך בנער שבוכה. ברור לי שכל מה שביקשת הוא להוציא אותי משלוותי ועמוק פנימה גם הצלחת. מאחל לנכדים שלך שיזכו לסביבה מוגנת.

ליד הדוכן של מפלגת נעם (צילום: צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של עידו צנגן)

לברכה 

לבת ה־17, הדוסית הגאה, שפשוט ראתה אותנו עומדים בחום והצטרפה אלינו בספונטניות. את פשוט מלכה. ואני מקווה שכל מי שנתן לך אפילו את הטפיחה הקטנה ביותר יבוא על עונשו. אנחנו מטפלים בזה.

הר ברכה

לחבר'ה החמודים מהיישוב הר ברכה, שביקשו להצטלם איתנו לסרטון דמיקולו של סוף הדרך היישובי, הייתם מתוקים. רק לראות את הפרצוף של ה'נעם'ניקים על זה שהעדפתם לשיר ולהצטלם איתנו ולא איתם היה שווה את השלוש דקות בריח בית שחי של בני 17. החלטנו מראש לעמוד במקום על מנת להוות קונטרה לדוכן של מפלגת 'נעם'.

לקורע השלטים

לבחור שקילל אותנו ביום רביעי וביום חמישי השקיע - ודאג לחזור ולקלל (וברגע של היסח דעת גם חטף לנו שני שלטים וברח איתם). תדע שיש בית דפוס שנייה משם, ובתוך חמש דקות ו־20 שקל כבר חזרנו מצוידות בכפליים. שהקב"ה ישלח לך מזור ושתבין שהאלימות לא משתלמת.

לפעילי 'נעם'

הצענו לכם גלידה וסירבתם ובאופן כללי לא דיברנו מטוב ועד רע - בהתאם להנחיות שקיבלתם, וגם כי היינו חמודים וחייכנים ועייפים וכל מה שעשינו לרוב היה SMILE AND WAVE. אבל היו לכם פעילים שלא התאפקו וסיננו מדי פעם קריאות.

לבסטיונר

להוא שבא אלי כשפרשתי הצידה לנוח לכמה דקות והציע לי שאוריד את המכנסיים וזהו אם אני כבר הומו. אני לא מאמין שאני אשכרה אצטרך לראות את הפנים הדוחות שלך בשוק כל פעם.

למדריך החמוד של הילדים שהתגודדו סביבנו

אז כן, הילדים שלך רחוקים מלהיות חמודים או מחונכים או כל תכונת אופי אחרת שהיתה מונעת מהם להתגודד סביבנו ולצעוק ולקלל ולאיים עם מבט שדוני בעיניים. אבל זה שפיזרת אותם תוך כדי אמירות סטייל "צריך לכבד כל אדם, גם להט"בים", ריגש אותי. זה הזכיר לי את הפעולה בבני עקיבא אי שם בערבות 2004, שבה המדריך הפתיע אותנו וטען שזה לגיטימי שיש גם אנשים שתומכים בהתנתקות ושלא צריך להרביץ להם. ההלם על הפנים שלנו אז היה גם ההלם על הפנים של הילדים שלך היום. בטוח שזה יום שהם יזכרו. 

"לך מכאן"

כל מי שלא בא לשוחח אלא נצמד אלינו כדי לקלל ולאיים קיבל "תלך מפה עכשיו" קריר ויבש וממוקד. בחיים לא אמרתי כל כך הרבה "לך מכאן". גם לא בגיל ארבע כשעקפו אותי בתור לנטילת ידיים בגן.

לבנימין הליטוואק

ביום חמישי בערב המשטרה סיכמה איתנו שהיא תפרק את הדוכן של 'נעם' אם אנחנו נוריד את השלטים. הקשבנו לסיכומים - ובשטח של הדוכן של 'נעם'  נוצרו - וזה באמת היה נפלא – מעגלי שיח בין להט"בים לחרדים. בקיצור, בנימין, היה כזה תענוג לדבר איתך ועם החברים שלך. דיברתם בכבוד, שאלתם לעניין. לדתי הענק שניסה להידחף לשיחה שלי עם בנימין הליטוואק וחבריו. מה בדיוק אמורה להביע הקריאה: "תוריד את הכיפה, עם כל העגילים שלך"? מה קרה ל"תוריד את הכיפה, יא הומו", הישן והטוב? אפילו לא הסכמת ללחוץ לי את היד.

יוסף, יעל ומחזקים אחרים

כמויות המים, קינדר בואנו, מיץ סחוט, עוגיות ואייס קפה שקיבלנו מהעוברים ושבים היתה מחממת לב. באופן כללי - רוב האינטרקציה והתגובות מהציבור היו חיוביות ומחזקות והיה כיף וחשוב לראות את זה. ולראות את פעילי 'נעם' רואים את זה.

החוויות לרוב לא היו קשות מדי ולא ימנעו ממני לחזור ולעשות את אותו הדבר גם בעתיד. אז כן, אולי במקום אחר היינו חוטפים פחות קללות, אבל עצם זה שהרגשנו ביטחון יחסי לעמוד יומיים רצופים, בקבוצה קטנה וחזקה בשוק מחנה יהודה, עם דגל גאווה, בסתם יום של חול, מעיד שיש תקווה. או תקוונת. ובעיקר הרבה עבודה. אם באתי כדי להראות לבני נוער להט"בים שהם לא מופקרים במרחב הציבורי, הבנתי שההפגנה הזו חשובה גם לי. ושגם לי המרחב הציבורי הירושלמי - גם ללא קשר ל'נעם' - הרבה פחות מסביר פנים מאיך שהוא צריך להיות. אז נחזיק בקרני התקוונת ונביא את היום.

הכותב הוא מתנדב ב'איגי' כרכז בית המדרש לנוער להט"בי, שבמסגרתו נוער להט"בי מרקע דתי־מסורתי מכל הארץ מתכנס כדי ללמוד מקורות מן היהדות
הביאה לדפוס ענת יורובסקי