אשר קשר //

הרבה גבות הורמו כשאליאור מיטלמן (30), שהגיע לפני כשלוש שנים משוהם לקיבוץ זיקים, בישר שהוא נשאר בקיבוץ למרות שנטע רעייתו בהריון.

"הסברתי לכולם שאני לא עוזב את הבית שלי, ושהדברים הטובים כאן עולים על הדברים הרעים", הוא אומר. "מי שלא גר כאן לא מבין את זה".

הבטן ההיריונית של נטע (ועזה ברקע) | צילום: אליאור מיטלמן


לטובת כל מי שלא גר בעוטף עזה, יזמו מיטלמן וחבריו, יחד עם ארגון הלל והיחידה למעורבות חברתית במכללה האקדמית ספיר את התוכנית Humans of Otef Gaza. המטרה: להציג את החיים באזור מנקודת מבטם לטובת כל מי שמזדהה, אבל לא ממש מגלה הבנה.

"הרעיון מבוסס על העמוד Humans of New York, שהוקם במטרה להציג תמונה מורכבת של המציאות ברחוב הניו יורקי", מסבירה קארין עומר, שמנהלת את ארגון הלל במכללת ספיר, "הפרויקט מציג סיפורים וצילומים אישיים של צעירים שגרים ביישובי העוטף שנתיים ומעלה. הצילומים שלהם מציגים באותנטיות, ללא מתווכים, תמונה מהימנה של מציאות החיים בעוטף".

החיים באדום

שבעה סטודנטים השתתפו בפרויקט. ספיר לביא (25) משדרות, סטודנטית למשפטים שהגיעה לכאן ממיתר, הביעה את תחושותיה בצילום אדום. "הצבע של הרצפה בגינת המשחקים, העגבניות בשוק, הכיסא במסעדה".

בית בשדרות | צילום: ספיר לביא

"האמת היא שתכננתי להציג דווקא את הצד החיובי של החיים כאן, את שדרות הכיפית, עם ההווי הסטודנטיאלי והאווירה המשפחתית, ולא את 'עיר הקסאמים' שכולם מכירים, אבל סבב הלחימה האחרון לקח אותי לכיוון אחר לגמרי", מודה שחר הלל (23), במקור מרחובות, שהגיעה בצילום עד לרגע האמת בשירותים.

צבע אדום בשירותים | צילום: שחר הלל

"פתאום נחשפתי לעובי הבועה: בטווח האש מסתגרים בממ"ד ובמרכז חווים מכסימום הפרעות בלוח השידורים. יש בזה משהו הזוי, אולי מכעיס. לכן החלטתי לנסות להעביר את תחושת החיים היומיומית תחת אש ולפוצץ את הבועה".

כרמל בראל אברג'ל צילמה לפרויקט את אחותה, יושבת מפוחדת על מיטה בממ"ד. "בכל פעם מחדש אחותי נהגה לומר, 'אני לא רוצה לשמוע בומים'", אומרת אברג'ל.

האחות שלא רוצה לשמוע בומים | צילום: כרמל בראל אברג'ל

"הצליל שאוזניי מחכות לשמוע אחרי אזעקת צבע אדום, מלבד ה'בום', הוא צליל סגירת חלונות הממ"ד. בזה אחר זה החלונות בשכונה נסגרים. עוד משפחה ועוד משפחה, כולן מבינות שהגיעו שוב ימים בהם צריך להתגונן. להיעלם. להסתגר. והתחושה היא שאנחנו קצת סוג ב'".

על פני האדמה | צילום: שרי מלכה

"עוד במרוקו היו סבי ומשפחתו חקלאים, עובדי אדמה", כותבת ומצלמת בטונות של רגש שרי מלכה (22) ממושב שוקדה, "האדמה הפיחה חיים בבני משפחתי, והם החזירו לה חיים בכך שעיבדו, טיפחו, השקו וטיפלו בה במסירות. היום המצב התהפך.

"בלוני תבערה ועפיפונים מכלים את השטחים וגורמים נזקים כבדים לחקלאים בעוטף עזה. אני מתפללת לימים רגועים יותר עבור חקלאי העוטף שרק רוצים לעבד את האדמה".

"הצילום הוא אמצעי ביטוי שמאפשר העצמה, חיבור, יצירתיות והבעה אישית וקבוצתית", אומרת שרית חיימיאן (42) מחולון, שהעבירה את הסדנה, "התוצרים משקפים את התחושות הסובייקטיביות של הסטודנטים ואת נקודת המבט הייחודית שלהם על המציאות".