חלק מחברי 'המרד בהכחדה'. "שינויים גדולים מתחילים לאט". צילום: יואב דודקביץ'

צהרי יום שישי. מדרחוב בן יהודה עמוס קונים, מבקרים ומבלים. במרכזו, סמוך לדוכני עיתונים לסוף השבוע, נעמדות מספר פעילות ומציעות את מרכולתן הייחודית: זרי קוצים לשבת. כל זר נעטף בסרט ובו הסמל של 'המרד בהכחדה'. לצידן החזיקו הפעילות שלט שעליו ציטוט ממגילת קהלת: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב עולמי".

"לא מקדימים תרופה למכה"

תחושת הסכנה הקיומית היא שהובילה כ־150 פעילים להקים את קבוצת המאבק של 'המרד בהכחדה בישראל', כשנה לאחר הקמת התנועה בבריטניה. בסוף מאי האחרון התקיימה פגישת ההתנעה בתל אביב. שבועות ספורים לאחר מכן הוקמה הקבוצה בירושלים, בידי כ־50 פעילים. בחודשים הספורים שעברו מאז הספיקה הקבוצה בירושלים לגייס לשורותיה פעילים ופעילות, לקבל מאות פניות של מתעניינים נוספים ולקיים עשרות פעילויות מחאה, צעדות, חוגי בית ואירועים שונים בעיר.

"משבר האקלים הוא סוגיה של פיקוח נפש", אומר מיכה פרייס (24), פעיל בולט בקבוצה הירושלמית של 'המרד בהכחדה'. "צריך לחשוב על משבר האקלים לא כעל מאבק להצלת מין מסוים של ציפור, או להצלת הפינגווינים ודובי הקוטב. אנחנו יודעים שאנחנו עומדים לפני אסון אקלימי, אנחנו יודעים שמדינת ישראל תהיה כזו שאי אפשר יהיה לחיות בה בצורה נורמלית בעוד כמה עשרות שנים. תל אביב נמצאת בסכנה של עליית גובה פני הים, קו המדבר בארץ עולה מדי שנה. אם נמשיך בקצב הזה נגיע למצב שבו מדינת ישראל תהיה סביבה בלתי נסבלת לחיים. והבעיה היא שאנחנו לא עוסקים בזה. אנחנו לא מקדימים תרופה למכה".

הייאוש לא גר כאן

על אף התחזיות הקשות האלה, ולמרות העובדה שעבור לא מעט אנשים צמד המילים 'משבר האקלים' מעורר תחושת ייאוש ורצון להתרחק מהנושא ככל האפשר, אלה לא המסרים שעולים בפעילויות של התנועה. אירועי סוכת האקלים בחג הסוכות למשל כללו בנוסף להרצאות שונות על משבר האקלים גם סדנת אוריגאמי, סדנת אימפרוביזציה ומופע סטנד־אפ. כאשר מדברים עם פעילי התנועה לא מתרשמים מתחושת ייאוש בנוגע לעתיד לבוא.

"אני אופטימית כי כשאני מדברת עם אנשים רובם המוחלט מסכימים על הצורך לשמור על כדור הארץ", אומרת ד"ר ליה אטינגר, מנהלת אקדמית במרכז אשל לקיימות ופעילה ב'מרד בהכחדה'. "הרי גם כשהם עושים פעולות שהורסות את הכדור, וכולנו עושים אותן, הם לא עושים זאת מתוך כוונה לפגוע. לכן אנחנו צריכים שינוי מערכתי".

מהפכה מהרמה המקומית

התנועה מכוונת את פעילותה לשלושה קהלי יעד מרכזיים: הציבור הרחב, פוליטיקאים ומקבלי החלטות, והמערכת הכלכלית, שאחראית, לתפיסת התנועה, גם לחלק גדול מבעיית האקלים - אך יכולה גם להיות חלק מפתרונה. "התנועה נמצאת כרגע בשלב ההתבססות שלה ולכן אנחנו בעיקר פונים לקהל הרחב, כדי לגבש ציבור רחב שיהיה מודע למה שקורה, שיבין את הדחיפות לפעול ויתחיל לפעול", אומרת נטלי גורל (31), פעילה בולטת בקבוצה הירושלמית. "הרעיון הוא לייצר מסה קריטית של אזרחים שתפעיל לחץ על הממשלה ועל המערכת הכלכלית לעשות את השינויים שאנחנו חייבים לעשות".

  אחת מפעולות המחאה של הקבוצה הירושלמית . צילום: מור גלפרין

הקבוצה הירושלמית מורכבת מפעילים ופעילות שונים. חלקם בשנות ה־20 לחייהם, אחרים מבוגרים הרבה יותר. חלקם הצטרפו לתנועה אחרי שנים של פעילות בארגוני סביבה אחרים. עבור אחרים זאת הפעילות הראשונה שלהם בתחום. אבל לכולם ברור שהם פועלים מול בעיה גלובלית, שהפתרונות לה יצטרכו לכלול צעדים דרסטיים לא רק ברמה המדינית אלא ברמה הבינלאומית.

מה הכוח של קבוצה ירושלמית מול משבר כזה?
גורל: "לקבוצה מקומית, בעיקר בעיר כמו ירושלים שמהווה מרכז שלטוני ותרבותי, יכול להיות כוח מאוד גדול. הרבה מהשינויים שקורים בתחום מתרחשים היום ברמה העירונית. זה יכול להיות בתחום של תחבורה ציבורית, בהפחתה של מזונות מהחי במוסדות העירייה, בנטיעת עצים ושמירה על שטחים פתוחים, מה שאגב לא עושים בירושלים. אפשר לפעול בתחום של חינוך סביבתי, עיריות יכולות להכריז בעצמן על מצב חירום אקלימי, לתמוך במיזמים סביבתיים".

הנערה בת ה־15 משוודיה כדוגמה

דבר נוסף שמייחד את קבוצת הפעילים הירושלמית הוא המעורבות של פעילים דתיים וחרדים במאבק והרצון להגביר את הפנייה לאוכלוסיות הללו. "הציבור החילוני לא עוסק במשבר מספיק, אבל הציבור הדתי על אחת כמה וכמה לא עוסק בו מספיק", אומר פרייס. "הנושא נתפס כמאבק שהוא שמאלני־תל אביבי־חילוני, ואני חושב שזה עוול. יש הרבה מאוד אחריות יהודית ודתית כלפי המשבר הזה: לא להשחית את העולם, לקחת אחריות על מה שאלוהים נתן לנו, להבין שמעפר בנו ולעפר נשוב".

"כל השינויים החברתיים הגדולים ביותר שקרו בעולם תמיד התחילו מקבוצות קטנות של אנשים", מסכמת ד"ר אטינגר. "ככה זה פועל בהיסטוריה. שינויים גדולים מתחילים לאט מאוד, ואז בבת אחת הכל קורה מהר. אפשר לראות מה עשתה גרטה טונברג – נערה, בת 15 בזמנו, שהתיישבה לשביתה ליד הפרלמנט השוודי. מישהו היה יכול לשער שבספטמבר הנוכחי יצאו יותר משבעה מיליון בני נוער ומבוגרים לרחובות בכמעט כל מדינה ברחבי העולם? זה בדיוק העניין. במערכות מאוד מורכבות השפעה של קבוצה קטנה של אנשים יכולה להיות מרחיקת לכת".