האסירים במהלך הכנס, בשבוע שעבר. צילום: אבי רוקח

השעה רק עשר בבוקר, אבל החום הכבד מקנה תחושה שמאוחר יותר. שני מאווררים פועלים בחצר אגף החינוך בבית הסוהר מעשיהו, בלי שיהיה להם סיכוי רב מול מזג האוויר. מול במה קטנה יושבים כ־70 אסירים תושבי ירושלים, כולם לבושים בכתום, כולם מיועדים להשתחרר מהכלא בחודשים הקרובים

י', תושב ירושלים (45), ישתחרר בתוך ימים ספורים ממאסר של חמש שנים וחצי. "אני מבוגר ופוחד לצאת החוצה", הוא אומר. "אני כבר לא יודע איך להתמודד בחוץ. זה גם לא המאסר הראשון שלי. ההתמודדות בחוץ תהיה קשה לי, אבל אני לא מאבד את התקווה".

הקושי להשתחרר

פחד, חשש, לעיתים גם ייאוש מתערבבים כאן בשמחה על סיום המאסר. אסירים המשתחררים מבית הסוהר, במיוחד בתום ריצוי של מאסרים ארוכים, מוצאים את עצמם לא פעם ניצבים בפני שורה של קשיים מהותיים. הקושי במציאת עבודה נובע בעיקר מהסתייגותם של מעסיקים רבים להעסיק אסיר משוחרר. גם הקושי למצוא פתרון דיור ולשכור דירה בהיעדר הכנסה קבועה אינו תורם למצב. לאלה מתווספים חובות שעימם נכנסו לכלא, שתפחו בזמן המאסר. כל הקשיים הללו מועצמים על ידי העובדה שאסירים רבים אינם מודעים לזכויות שלהם. לרבים מהם אין מושג מיהם הגופים שעשויים לסייע להם.

"יש כמיהה גדולה לצאת כבר מבין כותלי בית הסוהר", אומרת רב כלאי שרון הרשברג, ראש תחום האסיר במעשיהו. "מישהו למשל אמר שהחלום שלו הוא ללכת לים אחרי תקופה כל כך ארוכה. אסיר אחר אמר שהיה מאוד רוצה לאכול גלידה. כל אחד מביא את הדברים החיוביים, ואת המשפחה כמובן, אבל מצד שני עולים גם הרבה חששות: האם יהיה להם לאן ללכת? האם יקבלו אותם? זה מאוד משתנה".

תחושת שייכות

כדי להתמודד עם המצב נערך בשבוע שעבר בבית הסוהר מעשיהו כנס לאסירים תושבי ירושלים. עשירית מכלל האסירים במעשיהו הם תושבי ירושלים והסביבה. 120 מהם עומדים לפני שחרור בשבועות ובחודשים הקרובים. לכנס שנערך בבית הסוהר הגיעו נציגי הרשות לשיקום האסיר, עיריית ירושלים, מחלקת הרווחה בעירייה, הביטוח הלאומי, משרד השיכון, הסיוע המשפטי ומרכז מתדון ירושלים לטיפול בנפגעי סמים.

"למאסר יש את הקושי שלו, אבל הבעיה הכי קשה של אסירים, גם כשאתה מצליח ונותן להם את הכלים, היא ליצור את החיבור עם הקהילה", אומרת תת־גונדר נילי טולדנו, מפקדת כלא מעשיהו. "מישהו צריך ללוות את תהליכי השינוי האלה בחוץ. אני נתתי כאן לאסיר 8, 10, 12 שנות לימוד, אבל אם אין לו מקום לגור בו - זה צורך בסיסי שלא נענה. אני יכולה לתת לו אוניברסיטה, אבל אם לבן אדם אין מקום לגור, הוא לא יודע למי לפנות, לא יודע מה הזכויות שלו - בסוף הוא יהיה ברחוב. מן הסתם, במצב הזה יש סכנה שהוא יחזור למאסר".

תת גונדר טולדנו. צילום: אבי רוקח

בבית הסוהר חששו מהאופן שבו האסירים יגיבו לקבוצת הגופים הזאת, שגם טובי האזרחים מתקשים לעיתים להתמודד מולה. בפועל, האסירים שהשתתפו בכנס התייחסו אליו ברצינות רבה. חלקם הביאו עימם פנקסים ועטים ורשמו את פרטי המידע שנציגי הרשות לשיקום האסיר והביטוח הלאומי הציגו

גם כשנציגי הגופים נפגשו עם האסירים בקבוצות קטנות יותר, נשמרו הסקרנות והרצון לקבל מידע ממשי ופרקטי, כזה שהולכים איתו למכולת. נציג רש"א, שאחראי על סיוע בטיפול בחובות של אסירים עם שחרורם, ישב באחת הכיתות עם קבוצת אסירים וירה צרורות של מידע על הדרכים שבהן ניתן לנסות לטפל בחוב שנצבר והתעצם במהלך המאסר. אסיר אחד, שישב מולו עם דף נייר ועט, עצר אותו ושאל: "זה קצת מהיר מדי. אפשר לקבל את המידע הזה רשום? אפשר לקבל מספר טלפון?"

"המטרה שלנו היא לפתח את הרצף הטיפולי של האסיר, לפנות עם הפנים החוצה, למקסם את האפשרויות עבור האסיר שמשתחרר", מסבירה רב כלאי הרשברג, מיוזמות היום. "תמיד הבאנו את הידע על הגופים האלה, אבל היום הבאנו אותו בצורה אחרת. גם הבאנו את האנשים פנימה. אחת לחצי שנה למשל מגיע לבית הסוהר נציג הביטוח הלאומי מרמלה - לא ממקומות המגורים של האסירים. היום יש משהו שנותן תחושת שייכות, בגלל זה קיימת פה היענות כזאת. זאת ההיכרות הראשונית שמורידה את ההתנגדויות ומאפשרת שיח קצת יותר קל. יותר קל לגשת ללשכת הרווחה כשאתה מכיר ויודע למי לגשת. הם יוצאים החוצה והם אבודים מול המערכות האלה".

רב כלאי הרשברג. צילום: אבי רוקח

לתפור חליפה אישית

"בשירות בתי הסוהר יש כרגע כ־700 אסירים תושבי ירושלים. הם מהווים כעשירית מהאסירים. זו כמות מאוד גדולה. אנחנו ברש"א נותנים מענה גם למי שיוצא בתוכנית פיקוח, מה שמכונה שחרור בשליש, וגם למי שמשתחרר לאחר ריצוי מאסר מלא. כולם יכולים לקבל את אותם שירותים", מסביר אורי שכטר, הממונה על מחוז ירושלים ברשות לשיקום האסיר

"אנחנו משתדלים לתפור חליפה אישית בהתאם לצרכים של כל אסיר משוחרר", מסביר שכטר. "חליפה זו יכולה לכלול טיפול פרטני או קבוצתי שמותאם לצרכיו של האסיר המשוחרר, סיוע במיצוי זכויות מול גופים שונים, התמודדות עם חובות, ולא פחות חשוב - סיוע בעולם התעסוקה.
"
ההיבט התעסוקתי קריטי מן הסתם לשילוב. אנו מסייעים במציאת עבודה שמותאמת למאפיינים ולצרכים של כל אדם ומלווים אותו מול המעסיק", מסביר שכטר.

שכטר. צילום: אבי רוקח

"יש לנו רשת של מעסיקים ידידים שיודעים את מי הם מקבלים. לא רק שהם לא מתנגדים להעסקת אסיר משוחרר, אלא הרבה פעמים הם רואים בכך שליחות חברתית ומבינים גם דברים מסוימים שהאסירים האלה צריכים בניגוד לאחרים - בהיבט הפיקוחי והרגשי. אנחנו מלווים את המעסיקים בהתמודדות עם האסירים המשוחררים". 

יש מעסיקים שלא חוששים להעסיק אסירים משוחררים?
"
יש, אבל אני חייב להגיד שזאת עבודה מאוד סיזיפית למצוא אותם, צריך לאתר אותם ממש בפינצטה. יש אנשים עם מודעות חברתית, ויש גם לא מעט מעסיקים שהעסיקו אסיר משוחרר פעם אחת והבינו עד כמה אדם שקיבל הזדמנות שנייה אחרי שדלתות נטרקו בפניו הופך לאסיר תודה. רבים מהם מבקשים מאיתנו לשלוח אסירים נוספים, כי הם מבינים שזאת אוכלוסייה שלמרות הסטיגמה, חלקם הגדול באמת רק חיכו הרבה שנים להזדמנות של מישהו שמאמין בהם".

האסירים במהלך הכנס, בשבוע שעבר. צילום: אבי רוקח

סיוע נוסף יכול להיות במציאת הכשרה תעסוקתית שמותאמת לאסיר המשוחרר ועשויה להעניק לו עתיד כלכלי בטוח יותר. "בתחום התעסוקה אנחנו עובדים גם עם גופים שנותנים מלגות בכל מה שקשור להכשרה מקצועית", אומר שכטר. "המטרה שלנו היא שמי שמתאים ישתלם בהכשרה מקצועית. הרעיון הוא להביא את האדם לביטחון תעסוקתי, שתהיה לו יכולת לפרנס את עצמו. הסיכוי שהוא יחזור אחורה יקטן ברגע שתהיה לו פרנסה בטוחה".

"רק פה ראיתי ושמעתי את הגופים שבאו היום", אומר א', אסיר תושב ירושלים. "עזר לי לשמוע אותם, להבין מה מגיע לך, מה לא מגיע לך, מה הזכויות שלך. בקרוב בעזרת השם אני משתחרר, אני אמשיך בדרך שהתחלתי בה - למצוא לעצמי מסגרת, תעסוקה, בית. אני רוצה להתחיל מחדש ואני יודע שלא יהיה קל להתמיד בזה".

מה היית אומרת לאזרחים שאולי חוששים מכך שעשרות אסירים חוזרים בקרוב לעיר? 
טולדנו
: "השאלה הזאת נשאלת תמיד בעיקר לגבי עברייני מין: 'מה תגידי על כך שיהיו עברייני מין ברחוב?' אמרתי: 'אין לי שליטה על זה, אבל אם הוא אצלי ברחוב אני רוצה שהוא יהיה מטופל. אני רוצה שישימו אליו לב. כי זה הסיכוי היחיד שהוא לא ייפול שוב'. הסיכוי היחיד שיש לעבריינים שלא יחזרו לפגוע בחברה זה אם מישהו יעזור להם ויטפל בהם. אני אומרת לכל מי שיכול לקלוט אסיר בצורה טובה - תעשה את זה. אם הוא יסתובב ברחובות ללא תעסוקה וצרכיו הבסיסיים לא יהיו מטופלים - הוא יהפוך למסוכן. אם תטפל בו - זה מפחית את הסיכון".

 צילום: אבי רוקח

איך את מרגיעה את האסירים שפוחדים להשתחרר?
"
התפיסה שלי היא שיש תקווה ואם אתה נותן לבני אדם הזדמנות בדרך כלל הם ייטו לקחת אותה. אם לא בפעם הראשונה או בשנייה, אז בשלישית האסימון ייפול. אנחנו צריכים לאפשר את זה".

"זו מלחמה יומיומית"

ח' הוא אסיר משוחרר שמבין בדיוק מה עובר על כל אותם אסירים ירושלמים שצפויים להשתחרר בקרוב. "המלחמה שלי היא יומיומית", הוא מספר השבוע. "היא קיימת גם היום. אני נשוי ואב לילד. אני עובד כבר חמש שנים בארגון דתי כדי לתקן את כל הפגיעה שפגעתי. התחלתי לעבוד כמדריך גמילה. אני יודע היום שכל דבר שאנחנו עושים בחיים - צריך להיות יותר חזק מהטעויות שעשינו. כשהשתחררתי נפגשתי עם הרשות לשיקום האסיר. על הרגע הראשון הבנתי שפה לא פראיירים. התחלתי תהליך טיפולי של שנה וחצי. בסופו סיימתי את תקופת השליש בהצלחה וניתנה לי הבחירה - לחזור למקום שהייתי בו לפני, או לפנות לדרך חיים חדשה. טסתי לחו"ל לחודש ואמרתי לעו"סית שטיפלה בי שכשאני אחזור אני אחזור לשיחות. היא לא האמינה לי, אבל חזרתי. אני בשיחות הפרטניות עד היום. אני נלחם כל פעם לחדש את השיחות האלה".