מחרבקס מציגה את היוזמה במאיץ | צילום: פרטי
תארו לכם שתוכלו ליהנות ממוצר הדומה לעור, כולל תכונותיו הטובות, בלי להרע לבעלי חיים? עד כאן הפתרון ידוע, שכן יש לדוגמה ספות דמויות עור, נעליים ארנקים ועוד. אלא שהיזמית הירושלמית נועה מחרבקס (39) לוקחת את התעשייה דמויית העור צעד אחד קדימה ומפתחת 'עור' מקליפת בננה.  וגם שם יש כבר למוצר: Neather. 

הקליפה והפח

מחרבקס למדה עיצוב תעשייתי במכללת הדסה בשנים 2004-2001 וצילום במוסררה - בית הספר הרב־תחומי לאומנות, בשנים  2012-2009. אומנם אין לה הכשרה במדעים מדויקים כמו ביולוגיה או כימיה, אבל לדבריה היא קרובה מתמיד לפיתוח המוצר.

"לראשונה חשבתי על זה כשראיתי חברה אוכלת בננה וזורקת את הקליפה לפח", מספרת מחרבקס. "הקליפה היתה יפה מאוד והיה לי בראש יחסית הרבה ידע על הנזק שגורמת תעשיית העורות. כך נולד במוחי רעיון חדש - שאפתני וקצת מטורלל. הצלתי את קליפת הבננה מהזבל ורצתי לגוגל, כדי לגלות כמה שיותר על הקליפה עצמה, תכונותיה, ואיך אני משמרת אותה. את כל הניסויים בקליפה ביצעתי במטבח הביתי שלי, שם אני פועלת גם היום. ללא מעבדה, ללא ידע נרחב, ללא הבנה עמוקה במה שאני עושה, אבל עם הרבה סקרנות ומוטיבציה". לדבריה, לאחר כשנה, עם הרבה תהפוכות וניסויים, היא הגיעה למוצר לא רק אסתטי אלא גם חזק יחסית.  "מיד הרכבתי מהחומר שיצא ארנק כרטיסים קטן, שקיים גם היום, שנתיים אחרי". 

תקופת הכישלון

אבל אחרי ההצלחה הראשונית ובגלל העובדה שמחרבקס נזקקה לפרנסה, היא נאלצה לעבוד שעות ארוכות וזנחה את המיזם. "היתה תקופה של הרבה עבודה, תהפוכות נפש, והכי חשוב - איבדתי את ספק קליפות הבננה שלי. עברו מספר חודשים עד שחזרתי להתעניין ולעסוק בקליפה ומה אני יכולה לייצר ממנה", היא מספרת.

כך נראה עור הבננה. גמיש ורך

"והזמן שאבד לא היה הצרה היחידה. גיליתי שהרישומים שלי היו לא משהו, ושכחתי את התהליך כמעט לגמרי. כך התחילה תקופת הכישלון שלי, שנמשכה כמעט שנה שלמה. לא הצלחתי לשחזר את החומר שממנו היה עשוי הארנק שלי, נכשלתי שוב ושוב, אבל עדיין הייתי נחושה. הניסויים  הלכו ותכפו ובדירה שלי היה ריח חמוץ של כישלון וריקבון. אני חושבת שהפכתי להיות האויבת מספר אחת של השכנים שלי". 

אבל מחרבקס  התגברה על  הבעיות, והשיא היה לפני כחצי שנה. בפברואר השנה היא הגיעה לראיון קבלה למאיץ היזמות החברתית והסביבתית. מדובר במיזם שמתקיים בשיתוף מספר גופים, ובהם העירייה, הגן הבוטני, האביטוס, מינגה - הזירה לעסקים חברתיים, ומט"י - המרכז לפיתוח יזמות

נועה הביאה תוצאות טובות בראיון שנערך לה. "איך ניתן לדמיין דמוי עור מקליפות בננה, איך אפשר להאמין לדבר כזה. במשך ארבעה חודשים למדתי המון על הצד העסקי והשיווקי, או בקיצור, מה אצטרך לעשות ברגע שאני מוכנה לצאת לשוק. אך המאיץ האיץ בי וגם בהתקדמות הטכנולוגית שלי, וכיום אני יותר קרובה מתמיד למוצר טוב, חזק ומרשים שכל אחד ירצה לקנות". 

מהו המאיץ החברתי

תוכנית המאיץ החברתי הגיעה ממש לאחרונה לסיומה. בסך הכל 12 מציגים מתוך היזמים יזכו למענקים כספיים. אלעד אסיף ויואב לוי יקבלו מענק על הפרויקט Plugged-in רכב חשמלי בישראל. המיזם שלהם כלל עמדת טעינה מיוחדת לרכבים חשמליים, כזו שמזכירה לחבר את הרכב בלילה לפני השינה, וניתן לנהל אותה מרחוק בסלון בעזרת אפליקציה. היא גם אוספת נתונים ונותנת פידבק למשתמש על מנת לייעל את צריכת החשמל שלה. גם אוריה עמית, היזמית של פרויקט Eco-Bayit - אלטרנטיבות חסכוניות וידידותיות לסביבה למוצרי ניקוי, תקבל מענק כספי.
היא הכשירה קבוצות של תלמידים ומורות בנושאים שתורמים לסביבה כגון  בניית פינות ישיבה מחומרים ממוחזרים וטבעיים וגינות מאכל שהתלמידים תכננו

היתרונות עור הבננה והחסרונות שבעור האמיתי

מטרת תוכנית המאיץ הסביבתי היא לסייע בתהליך ההקמה והתפעול של עסק סביבתי, שפועל למען הסביבה ולפי עקרון הקיימות. במסגרתו ניתנה הדרכה קבוצתית ואישית, תוך התייחסות לצד החברתי ולצד העסקי

מנכ"ל מט"י ירושלים, גולן טובי: "יזמות סביבתית וחברתית היא תחום שלפני מספר שנים הרבה אנשים לא הכירו, אבל בשנים האחרונות התעוררה מודעות לא רק לשורת הרווח הכספי אלא גם לשורת הרווח החברתי. אין ספק כי לנוכח הבעיות הקשות שיש בעולם וכמובן אצלנו בארץ ובירושלים, היזמות צריכה להשתלב עם ערכים חברתיים: בין שזה העסקה של בעלי מוגבלויות, ובין שזה פתרונות של בעיות תחבורה, אקלים ופסולת".