קווינט. "היו לי שש אימהות במהלך החיים. כל הזמן". צילום: ריאן

שגרת יומה של רינה קווינט היא מפעל ההנצחה הטוב ביותר שאפשר לחשוב עליו. אין שבוע שבו היא לא מרצה בפני סטודנטים, תלמידים ואפילו תיירים מגרמניה. קווינט נולדה ב־1935 בעיר פיוטרקוב שבפולין, וכשהיתה בת שלוש כבשו הנאצים את עיר הולדתה. ב־1942 נרצחו אמה ושני אחיה בטרבלינקה והיא נשארה עם אביה.

"כשאבא שלי הבין לאן אנחנו הולכים הוא הפך אותי לבן", אומרת קווינט. "ככה יכולתי להישאר איתו במחנה העבודה. מאוחר יותר הוא הבין שהסוד עומד להתגלות והצמיד אותי לאחת הנשים, מורה במקצועה, שהפכה לאמא החדשה שלי".  הן הגיעו לברגן בלזן, ושם נספתה האישה ששמרה עליה.

בשנת 1945, כשתמה המלחמה, היגרה לשוודיה, שם אומצה בידי ניצולת שואה שנפטרה מספר חודשים לאחר מכן. כעבור שנה היגרה לארצות הברית עם אם מאמצת נוספת, שנפטרה גם היא לאחר זמן קצר. "ואז הציעו לי לעשות שבת אצל משפחה בברוקלין", היא אומרת. "לאחריה הם החליטו לאמץ אותי, ואז קיבלתי את השם 'רינה'. זאת אחרי שהיו לי שש אימהות בחיים והייתי צריכה לשנות כל הזמן שם ולאמץ זהות חדשה. נולדתי בשם פריידה והיום אני רינה, אבל זה מסמל את הדרך שעברתי ממקום למקום על מנת לשרוד. ובסוף הצלחתי.

ב־84' עלתה עם בעלה וארבעת ילדיהם לארץ לשכונת טלביה בירושלים. "בשנת 1989 הציעו לי ב'יד ושם' להצטרף לסיור לפולין. בהתחלה חששתי אבל החלטתי לנסוע. גיליתי שם המון מסמכים כמו תעודת הנישואין של הורי ותעודת הלידה הרשמית שלה. קודם לכן לא ידעתי מתי נולדתי ואפילו מה היה השם שלי. בזכות הסיור הזה למדתי על המקורות שלי", היא אומרת. "היום יש לי 28 נכדים, וזה ללא ספק הניצחון הגדול ביותר".

קווינט מספרת את סיפורה האישי כמעט מדי שבוע - בפני תלמידים, סטודנטים ואף תיירים גרמנים. "לא מזמן יצרה איתי קשר אזרחית גרמניה ואמרה שהיא מגיעה עם קבוצה של אנשים ששמעו עלי. הם רצו שאספר להם את הסיפור שלי, כך שלא יכולתי לסרב", היא אומרת