המסגד בליבה של מלחה | צילום: שלומי כהן

ופתאום – מסגד | שכונת מלחה

הכפר הערבי, הקסבה ובית הבד, המלחמה שהעבירה את המקום לידי ישראל ובית התפילה שנותר כמונומנט היסטורי

לא בטוח שכל תושבי מלחה יודעים, אבל ממש ליד הבית שלהם יש פיסת היסטוריה מטורפת. כבר יותר מ־300 שנה שבליבה של השכונה עומד מסגד גדול ומפואר. בימים עברו היה המסגד ליבו של הכפר המקומי 'מנחת'. סמוך אליו הוקמו מבנים רבים שבהם התגוררו דיירי הכפר ואפילו קסבה ובית בד עתיקים נמצאים מטרים ספורים ממנו.

מאות שנים חיו תושבי הכפר הערבי את שגרת יומם ובמלחמת העצמאות בתום קרבות עיקשים כבשו לוחמי האצ"ל את המקום שממנו צלפו כוחות הערבים על ירושלים.

עם יישובו מחדש כשנתיים לאחר מכן בדיירים יהודים יוצאי צפון אפריקה בעיקר עשו התושבים שימוש בשטח המסגד ובמתחם הבתים הצמוד אליו.

המסגד עצמו עומד סגור ואטום כבר עשרות שנים כשמכל צדדיו מקיפים אותו בתי מגורים של יהודים והוא כלוא ביניהם ללא גישה מבחוץ.

בירושלים יש שני מסגדים נוספים שגם הם אטומים ונמצאים סמוך לשכונות מגורים יהודיות זכר לימים שבהם התגוררו בהן ערבים: אחד ברחוב שטראוס והשני בשכונת עין כרם. עם זאת המסגד במלחה הוא היחיד בעל צריח ומראה חיצוני מזהה.

הסוד של החצבים | בית הקברות סמבוסקי

סיפור על מגיפות, מוות, פרחים שמחליפים קברים, הזנחה ושיקום מפתיע

תהיתם פעם מה קרה לכל אותם אנשים מהעבר הרחוק שלא היו יכולים לשלם על מקום קבורה? ביקור קצר במורדות הר ציון יגלה לנו את אחד הסודות היפים של ירושלים.

מדובר בבית הקברות סמבוסקי, מקום עתיק שמדי שנה, עם בוא הסתיו, בפרחי החצב שאינם צומחים בשום מקום אחר בסביבה. לא רבים יודעים, אבל החצבים הרבים שמקשטים את המקום הם עדות חיה לזהותו האמיתית של האתר – בית קברות עתיק.

בית הקברות סמבוסקי | צילום: יעל הרמן

על פי הערכות נקברו כאן כ-7,000 בני אדם שהלכו לעולמם חסרי כל ובני משפחותיהם לא הצליחו לשלם על מצבה עבורם. החצב נשתל כמצבה חלופית לכבוד המתים.

קורבנות של מגפות

ככל הידוע בית הקברות פעל במאות השנים האחרונות כמקום קבורתם של עניי ירושלים בעיקר בני הישוב הספרדי הישן וכן של מוכי גורל ובהם גם חולי רוח ומתאבדים וכן יהודים שהמירו את דתם. חלק ניכר מהקבורים בסמבוסקי היו יהודים שנפטרו במגפות שתקפו את העיר מאז המאה ה-17 בכלל זה קורבנות מגפת הכולירה שגבתה מאות קורבנות בעיר במהלך המאה ה־.19

מאחר שבית הקברות נועד לעניים לא נגבה כל תשלום עבור הקבורה בו. על פי המסורת במקום מצבות נשתלו אלפי חצבים בשטח בית הקברות. במשך דורות רבים היו כמה משפחות ירושלמיות ותיקות אמונות על הטיפול בבית הקברות ובהן משפחות ידועות ומוכרות בפולקלור המקומי כגון משפחת פרנס ומשפחת גאון.

מהזנחה גדולה - לשיקום

בית הקברות המשיך לשמש בתפקידו עד פרוץ קרבות מלחמת השחרור. עם קביעת גבולות העיר המחולקת לאחר המלחמה נותר בית העלמין בשטח ההפקר בין ישראל לירדן. השטח הוזנח, מצבות האבן הפשוטות שלו נבזזו לצרכי בנייה. בור הגניזה הגדול ששכן בתחומו, שאליו נהרו במשך דורות רבים תהלוכות עם ספרי תורה וכתבי קודש אחרים שהובאו לגניזה, נסתם ויצא משימוש. אחרי מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר ביוני 1967 הוחמר אף יותר הנזק לבית הקברות כשהפך לאתר של השלכת פסולת פיראטית מכל רחבי העיר.

אלה שיש גם נקודת אור: בשנים האחרונות חזר בית הקברות, שכל זכר לאנשים שנטמנו בו נמחה כמעט לחלוטין, לעורר עניין ציבורי ומחקרי. חוקרים רבים נרתמו למשימה ופעלו לחשוף את זהות הנקברים.

התוצאה: בית העלמין עבר שיפוץ רחב היקף. גופים רבים ובהם המשרד לענייני ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים, החברה לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י) ורשות הטבע והגנים החלו בפעולות שיקום מקיפות. במהלך העבודות שוקמו גם הגדרות העתיקות שהוקמו במקור לפני למעלה ממאה שנים.

כיום בית העלמין הוא חלק מהגן הלאומי 'סובב חומות ירושלים' ומטופל כעת באופן שוטף בידי אנשי רשות הטבע והגנים.

כשביאליק רצה קצת צל | בית הכרם

הניסיון של המשורר הלאומי להקים בית בעיר הפך לחורשה של 30 עצי אורן

פעם הבאה שתעברו בצומת הרחובות ביאליק והמייסדים שבשכונת בית הכרם ותעצרו לנוח בין עצי האורן – תזכרו להודות למשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. הסיבה: החורשה הקסומה היא יוזמה שלו.

חורשת ביאליק. צילום ארכיון: שלומי כהן

בין רוכשים: ביאליק

שכונת בית הכרם הוקמה בשנות ה-20 של המאה ה-20, כשקבוצה בת 148 חברים ב'אגודת בוני בית' קנתה את הזכויות על הקרקעות מידיה של הכנסייה האורתודוקסית. השטח, 280 דונם, נקנה ישירות בידי הרוכשים ללא תיווך של הקרן הקיימת לישראל דבר שהיה חריג באותם ימים.

בשנת 1923 הונחה אבן הפינה לשכונה ושנתיים מאוחר יותר ניתן לה שמה הראשון: שכונת המוס"פים, ראשי התיבות של מקצועות מרבית מתושביה – מורים, פקידים וסופרים.

בין 148 הרוכשים היה גם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, אך בסופו של דבר הוא העדיף לבנות את ביתו בתל אביב ומעולם לא עשה שימוש בקרקע שרכש בירושלים למטרות מגורים.

"חצי אורח, חצי תושב"

ביאליק אמנם קבע את ביתו בתל אביב אך לעתים קרובות היה מגיע לירושלים ומתארח אצל חבריו תושבי בית הכרם. ביאליק היה אף הראשון שחתם בספר האורחים של השכונה בשיר קצר המתאר את יחסו לשכונה שבה ראה את עצמו "חצי אורח חצי תושב." לימים הועבר הספר לארכיון העירייה.

לאחר שנים שבהן לא עשה דבר בחלקת האדמה שלו, שכר ביאליק את שירותיהם של מספר פועלים אשר שתלו במקום 30 עצי אורן, שהפכו לגן פורח השוכן עד היום בצומת הרחובות ביאליק והמייסדים בבית הכרם וידוע בקרב תושבי השכונה כ'חורשת ביאליק'.

במרוצת השנים הפכה החורשה למקום מפגש בשכונה לילדים בני נוער ומשפחות, מקום מפגש ומקום בו מקיימים הצופים המקומיים פעולות. "יש לנו הרבה פיסות היסטוריה בשכונה, אבל לחשוב שהמשורר הלאומי קנה חלקה במטרה להקים בה בית וכשזה לא הסתייע הוא בחר לתרום את החלקה לטובת שאר התושבים - זה מעורר השראה", מסכמת אחת התושבות.

בניחוח בריטי | בית הקברות בהר הצופים

זיכרונות ממלחמת העולם הראשונה, מגן דוד לצד הרוגים מהודו וטורקיה ואפילו וויליאם שייקספיר

מעט כל מי שנוסע לקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית או לבית החולים הדסה הסמוך, חולף על פני חלקת קברים ענקית. אך האם מישהו יודע שמדובר באלפי הרוגים ממלחמת העולם הראשונה?

למען האמת, בבית הקברות המטופח, הצופה ממרומי ההר על ירושלים, איש לא נקבר מאז מלחמת העולם הראשונה. למעשה כל הקבורים בו הם חללים של אותה מלחמה ואותה מלחמה בלבד.

בית הקברות | צילום: שלומי כהן

יהודים לצד טורקים

בבית הקברות יש 2,515  קברים בדיוק. מדובר בכל חללי חבר העמים הבריטי שנפלו במלחמת העולם הראשונה בקרבות על ארץ ישראל. בין היתר קבורים שם 20 חללים יהודים שעל מצבותיהם חרוט מגן דוד ולצדם שלושה קברים של חללים טורקים ושני קברים של חללים הודים.

הרוב המוחלט של הנקברים במקום (2,178 ליתר דיוק), הם בריטים ובמאה קברים בשטח בית הקברות קבורים חיילים שזהותם מעולם לא התגלתה. אך לא רק הבריטים קבורים כאן - באופן מפתיע בית הקברות מכיל גם מספר רב של קברי אויב שזכו לקבורה ראויה ובהם שורת מצבות בעלות קצה מחודד שבהן טמונים חיילים גרמנים וכן מצבות בעלות קצה גלי שם נטמנו חיילים טורקים.

פסל של דרקון

מה עוד תמצאו כאן? חמש מצבות נוספות בעלות חזות מפתיעה שייכות לחללים איטלקים. איטליה היתה בעלת ברית של בריטניה במלחמת העולם הראשונה וגופות החיילים האיטלקים הובאו לקבורה בבית הקברות מספר שנים לאחר תום המלחמה, כבר בתקופת שלטונו של הרודן הפשיסטי בניטו מוסליני. על מצבותיהם של החיילים האיטלקים נחרט סמל אגודת הזרדים המזוהה עם הפשיזם האיטלקי.

מלבד הקברים המסודרים בצורה מופתית, שורות על גבי שורות, בית הקברות מנציח גם את זכרם של יותר מ-3,000 חללים שנפלו במלחמה בשטח הארץ ומקום קבורתם לא נודע באמצעות אנדרטת זיכרון גדולה המוצבת בחזית. אנדרטות נוספות ומונומנטים רבים מעטרים את האתר ובהם צלב ההקרבה ואבן הניצחון אשר מזוהים עם כל בתי הקברות הצבאיים הבריטיים ובנוסף להם גם פסל הקדוש ג'ורג' הנלחם בדרקון.

בעת תכנונו של בית הקברות ביקש האדריכל להצניע אלמנטים דתיים נוצריים בעיקר מחשש מפעולות של ונדליזם מצד המוסלמים השכנים אך גם מתוך התחשבות בנקברים בני הדתות האחרות. בשל כך הצלב הגדול והמרכזי ביותר בבית העלמין נמצא דווקא על האדמה בדמות השבילים במקום.

מדי שנה ב-11 בנובמבר, היום שבו חתמה גרמניה על הפסקת האש שהביאה את המלחמה לסיומה, מקיימת הקונסוליה הבריטית בירושלים טקס אזכרה ממלכתי לנופלים במלחמת העולם הראשונה. באותו יום הנחשב ליום הזיכרון הבינלאומי לחללי המלחמה מגיעים למקום נציגי הצבא הבריטי ונערך שם טקס מפואר אשר במשך שנים כלל גם את בני משפחות הנופלים.

אגב, בין הקבורים במקום נמצא גם ויליאם שייקספיר - לא המחזאי הבריטי הגדול הקבור בסטנפורד באנגליה אלא נהג צבאי בריטי שנפל בקרב על שחרור ארץ ישראל מידי הטורקים.

בעזרת השם | המנזר בסן סימון

מאיפה הגיע השם 'קטמון', מה עושה נזיר בודד במנזר ולמה משמש בית הקיץ הסמוך?

פתח בשאלת טריוויה: מי יודע מאיפה הגיע השם 'קטמון'? התשובה נמצאת בלבה של שכונת הקטמונים, שם שוכן מנזר סן סימון. מדובר במנזר יווני-אורתודוקסי שעל שמו קרויה השכונה כולה: שיבוש של השם היווני 'קטה-מוניס'. המנזר נבנה באמצע המאה ה־19 ולפניו עמד באותו מקום מנזר עתיק יותר שנבנה כבר בימי הביניים.

הנזיר הבודד שמתחזק את המקום

מסביב למנזר עומדים בנייני אבן ירושלמית והוא שוכן בלבו של פארק דשא רחב ידיים שבו משפחות בעלי כלבים וכמובן ילדים רבים מבלים שעות רבות תחת השמש. במנזר מתגורר נזיר בודד שמתחזק את המקום ובימי ראשון מצטרפים אליו נזירים נוספים מהמסדרים הפזורים ברחבי העיר.

מנזר סן סימון | צילום: שלומי כהן

לא רבים יודעים, אבל למבנה הקטן שנמצא בצד המנזר יש סיפור מטורף. מדובר בבית הקיץ של הפטריארך היווני שעומד על תלו כבר 130 שנה. בין הדמויות ששכרו את המקום במשך השנים היה גם המשורר שאול טשרניחובסקי שגר בו עד מותו בשנת 1943 והיה מפורסם בחיבתו לתרבות היוונית. כיום משמש בית הפטריארך כמעון לילדים נכים.

סימני ירי מספרים את הסיפור

מבקרים אינם רשאים להיכנס למנזר אך גם כך מי שמתקרב לשער הכניסה יכול להבחין בסימני ירי על דפנות המבנה, עדות לקרב הקשה שהתחולל בו במלחמת השחרור ולחמו בו בין השאר רפאל איתן, דוד אלעזר (דדו) ויורם קניוק. מטרת הקרב היתה השגת שליטה על דרום העיר והתחברות עם השכונות היהודיות הדרומיות.