להקת אקוט. מימין: חרמש, אברהם, ג'משיד, ואקנין, עזרא וריטמולר. צילום: תומי הרפז

כל הילדים קופצים רוקדים (במזרחית): כשהמוזיקולוג ד"ר אבי עילם אמזלג בן ה־78, אחד ממייסדי התזמורת האנדלוסית הישראלית, שמע כי בקרוב ייצא  אלבום שירי ילדים של מוזיקה מזרחית קלאסית, הוא נאנח בהתרגשות. "זה לא ייאמן", הוא מלמל, "אני חוקר את הנושא שנים, הייתי בטוח ששירי הילדים מצפון אפריקה נדונו לכליה, אתה יודע שאני עדיין זוכר אפילו כמה שירים בעל פה"?

באמת?
"ברור. תקשיב לזה: 'משה רבנו עם המקלון שלו/ אשרי אחותו שגידלה אותו/ באנייה בלי הודעה מוקדמת רב החובל צופר/  החיילים לא יודעים שהוא עיוור'".

לא ממש הגיוני.
"זה לא חייב להיות. היו הרבה סוגים של שירי ילדים, אלה שירי משחק וחריזה".

"אלה השירים שילדים הכי מתחברים אליהם", מסבירה ענבל ג'משיד, שיחד עם בעלה גלעד וקנין וההרכב הנהדר שלהם 'אקוט', עובדים בימים אלה על אלבום שירי הילדים של מוזיקה מזרחית קלאסית הראשון בישראל. "הפזמון למשל של אחד משירי הילדים החדשים שלנו הולך כך: 'עולה עולה על המטוס/ עולה גבוה מעל העננים/ שם אני פוגש את עמוס/ כמה טוב וכמה נעים'".

עמוס זה ילד אמיתי או שזה סתם מתחרז טוב עם מטוס?
"זה ילד אמיתי ומקסים, וכן זה מתחרז מעולה עם מטוס", ג'משיד צוחקת

והלחנתם אותו בצורה שונה ממה שהכרנו עד היום.
"כן. מבחינה מוזיקלית בשיר הספציפי הזה מדובר על מחווה עמוקה לז׳אנר ספציפי מתוך המוזיקה האלג׳יראית בשם 'חאוזי'. בדרך כלל השירים האלו מאד מרגשים, מלאים איזה עצב, נוסטלגיה, כבוד ורחמים. אבל אנחנו לקחנו את זה למקום קצת שונה כמובן".

ואיך הילדים מתחברים לזה?
"מדהים. עשינו כמה הופעות בגני ילדים על מנת לבדוק את החומרים שלנו ואימא אחת כבר שלחה לנו סרטון בוואטסאפ של הילד הקטן והחמוד שלה, שהיה בהופעה אחת בלבד שלנו וכבר מתחיל לזמזם את השיר כאילו זה הכי הגיוני בעולם שהוא יקשיב למוזיקה שמתכתבת עם האזורים האלו".

ואיך ההרגשה?
"כיף גדול. מה צריך יותר משילד קטנטן כזה ישיר שיר שלך?".

ילדים באנדלוסית

"הרגשנו שזה משהו שחסר לנו מאוד - לשיר שירים לילדים שלנו בסגנון המזרחי שאנחנו אוהבים", אומרים וקנין וג'משיד שיחד עם ההרכב שלהם 'אקוט' פתחו קמפיין גיוס המונים לצורך הוצאת אלבום המוזיקה המזרחית המקורית לילדים, שייקרא 'צד לצד'. "הרעיון עלה די בספונטניות", נזכרת ג'משיד. "זה התחיל כמובן עם הילדים שלי ושל גלעד. שרתי להם כל מני שירים מטופשים, אבל הם תפסו דווקא את המוזיקה מהר מאוד וזה מצא חן בעינינו. זה נפלא שהילדים שלך מתחברים גם הם למוזיקה שאתה אוהב ומנגן".

אבל הם מכירים את המוזיקה הזו מהבית. זה מה שאתם עושים.
"ברור. ובגלל זה חשבנו שגם ילדים אחרים יכולים להתחבר לסוג המוזיקה הזו אם זה יוגש להם בצורה מתאימה. ואז נסענו לחודשיים לפריז לעשות פרויקט על פי בחירתנו, והחלטנו ללכת על הקונספט הזה של שירי ילדים עם מוזיקה מזרחית כמו אנדלוסי ואלג'יראי, ערבי ויש אפילו בלדת פופ ים־תיכונית. קיימים כל מיני ערבובים שלהם".

עשיתם ניסוי כלים?
"ברור. הופענו כאמור בכמה גני ילדים וראינו שזה תופס, לא רק את הילדים אלא גם את ההורים וזה נהדר כי רצינו לעשות משהו שגם ההורים ייהנו ממנו".

ההרכב "אקוט", שהקים גלעד וקנין בן ה־32 עם רעייתו ענבל ג'משיד בת ה־31 (ומנגנת בו על צ'לו גם האחות הצעירה עדן) היה צירוף של כל ההשפעות המוזיקליות שאסף במהלך השנים. מדובר בהרכב ירושלמי, שמלחין מוזיקה מקורית מזרחית לשירי משוררים עכשוויים, בהשראת מוזיקה מזרחית קלאסית, בעיקר אנדלוסית וערבית. מלבד ואקנין וג'משיד חברים בהרכב גם המוזיקאים טל אברהם, עדן ג'משיד, יוהנה ריטמולר, אביתר חרמש, אביב עזרא ואמיר בולצמן. כל חברי ההרכב מנגנים באופן קבוע בתזמורות והרכבים של מוזיקה מזרחית כמו פרקת אל־נור, התזמורת האנדלוסית ירושלים מזרח־ומערב, תזמורת חיבה ועוד.

מדובר במוזיקאים רציניים, איך הם קיבלו את הרעיון?
"בתחילה זה היה להם מוזר להופיע בפני ילדים, אבל הם הבינו את המשמעות של זה. זה פרויקט שונה ממה שעסקנו בו בהרכב עד היום, או שעסקו בכלל כאן בישראל של שירי ילדות עם כלי נגינה שונים ובמסורת שהיא אחרת ממה שאנחנו רגילים בדרך כלל לשמוע באלבומים לילדים".

חינוך לנער על פי דרכו

גלעד וקנין, כמו שאר בני גילו, גדל על נירוונה, ועל ביורק ועל רדיו רדיוהד, אהב רוק וג'אז וניגן במסגרת ההרכבים המוזיקליים שניגנו בצוללת הצהובה. שם גם פגש את רעייתו ענבל, זמרת נפלאה ואחותן הגדולה של הצמד "האחיות ג'משיד". 

האלבום הקרוב הוא בעצם המשך האידיאולוגיה של וקנין וג'משיד בדרכים אחרות. לפני כשנתיים פתח וקנין את את "דוניא" - קונסרבטוריון למוזיקה מזרחית לילדים בירושלים. "החיבור המוזיקלי הזה חשוב מהרבה בחינות ולא רק מוזיקלית", הוא אומר, "אני זוכר שענבל, שעובדת כמורה למוזיקה לילדי בית ספר יסודי בירושלים, נתנה לתלמידיה תרגיל מרתק: היא השמיעה להם מספר סגנונות מוזיקליים שונים, וביקשה מהם לצייר את הדבר הראשון שהמוזיקה הזו מזכירה להם, או גורמת להם להרגיש. היא השמיעה להם קטע בארוק ואחרי זה קטע אפריקאי שבטי, ואז ג'אז ולבסוף גם מוזיקה ערבית. כשבדקה מה ציירו בכל אחד מהסגנונות היא הזדעזעה".

למה?
"כי בעוד שבכל סגנונות המוזיקה הילדים ציירו אנשים שמחים וריקודים ודברים חיוביים אחרים, המוזיקה הערבית שהשמיעה להם גרמה להם לצייר פיגועים וסכינים ואנשים מתפוצצים.אתה מבין עד כמה זה נורא שזו האסוציאציה שעולה להם בראש מהמוזיקה הזו? הרי זו מוזיקה שיהודים רבים ניגנו ומנגנים גם כיום. זו מוזיקה שהיא ההיסטוריה של ההורים שלי ושל אחרים, זו תרבות של האנשים שהם השכנים שלנו באותה עיר ובאותה מדינה וזה לא יכול להיות שזה היה המצב".

זה לא ריפה את ידיך בכל מה שקשור להקמת בית הספר למוזיקה מזרחית?
"תתפלא, אבל זה עוד יותר מחזק את הרעיון להביא את המוזיקה המזרחית הקלאסית לילדים. לי כילד לא הייתה הזדמנות להתוודע למוזיקה הנהדרת הזו, אז זה הזמן לעשות תיקון לילדים אחרים. אבל כמובן בעיקר בגלל המוזיקה. לא בגלל פוליטיקה".

תיקון?
"ברור. הלוואי והיה לי מקום כזה ללמוד בו כאשר אני הייתי צעיר", הוא אומר, "אז נכון, אני לא מצטער שלמדתי כל חיי מוזיקה מערבית, אבל כשהתוודעתי למוזיקה המזרחית, גיליתי כמה הפסדתי שלא היה לי את זה כשהייתי יותר צעיר. אתה יודע מה זה לשמוע ילד בן 10 כל כך גאה בעצמו על כך ששר בבית הספר שלו את עבד אל וואהב ושאר התלמידים העריצו אותו על כך?".

לתרומה לקמפיין ההד סטראט- לחצו כאן.