צפיפות ברכבת הקלה. צילום: שלומי כהן

מנקים את הצפיפות ברכבת הקלה

הרכבת הקלה איתנו כשמונה שנים, ולמרות הביקורת הגדולה בתחילת דרכה - אין ספק שהיא שינתה את העיר לטובה. ועדיין, היא לא נקייה מבעיות. רק בחודש שעבר קבע מבקר המדינה כי הזמן שאנחנו מבלים ברכבת כפול מזה שנקבע בזיכיון של סיטיפס. "זמן הסבב הממוצע היה 93 דקות, וזאת להבדיל מהסכם הזיכיון שבו זמן הסבב צריך להיות 78 דקות", קבע המבקר.

המבקר גם ביקר באופן חריף את תדירותה של הרכבת הקלה. ההסכם דיבר על רכבת שתצא פעם בחמש דקות, אך המציאות בשטח צפופה בהרבה. "הפחתת מספר הנסיעות ובנוסף הגידול הניכר במספר הנוסעים הביאו להתגברות הצפיפות ברכבות ובכך נגרמה פגיעה ניכרת באיכות השירות".

הציבור צובא על הרכבת הקלה, אבל עושה זאת מחוסר ברירה. בסקר שביעות הרצון שביצעה מינהלת הרכבת הציבור איננו חוסך את שבטו. כמעט 70 אחוז ממנו העידו כי הם אינם מרוצים מן הצפיפות. חלקם הגדול מבינים כי כלי התחבורה הזה יכול להיות יעיל, אך הוא עדיין אינו מתקרב ליעילות של מה שאנחנו מכירים מבירות אירופאיות אחרות.

"היתה תקופה שזה נראה טוב יותר", מעיד בכיר בתוכנית אב לתחבורה. "עם זאת, דוח המבקר לקח אותנו לשנה הראשונה של השירות, שבה הציבור מתלונן על מכונות תיקוף מיושנות, על פקחים ועל חפצים חשודים שמשתקים את תנועת הרכבות".

אז מה הלאה? לא בטוח שבקרוב יהיה טוב יותר. העיכוב בבניית המסלולים הנוספים של הרכבת מותיר את הציבור הירושלמי בלא תחבורה ציבורית יעילה של ממש. בנוסף, כפי שזה נראה כרגע, גם במסלולים האחרים, לכשיושלמו, תהיה תקופת הרצה של שנים עד שהם יצליחו לתת שירות משביע רצון לציבור הירושלמי. לפחות אפשר להתנחם בכך שמצב הרכבת המהירה בתל אביב נראה רע יותר.

מנקים את האלימות מהמגרשים

חלומו של כל אוהד ספורט הוא לקחת את ילדיו לראות את קבוצת נעוריו ולקיים את מצוות 'והגדת לבנך' - לספר לבנו על הכוכבים הגדולים שהיו בדורו, ובאותה נשימה להקניט את הכוכבים הנוכחיים שאינם מגיעים לקרסולי הדור המיתולוגי. "השחקנים של היום לא היו אפילו על הספסל של הקבוצה מפעם", נוהגים האוהדים הוותיקים לומר.

אוהד בית"ר בבית המשפט  בירושלים .צילום: אוהד צויגנברג

בעולם מתוקן זה היה צריך להיות המצב גם בספורט הירושלמי. שנות ה־90 היו תור הזהב של מועדוני הספורט בעיר - בית"ר ירושלים בראשות אלי אוחנה, איציק קורנפיין והכוכבים ההונגריים זללה את התארים בישראל. הפועל ירושלים בכדורסל, כשהיא חמושה באהבה של עדי גורדון, הצליחה לזכות בשני הגביעים הראשונים בתולדותיה, ושש שנים מאוחר יותר אף הצליחה לזכות בגביע היול"ב קאפ, בעונה בלתי נשכחת שחיברה בין אהבה לכסף והפכה את המועדון לבעל שם גדול באירופה.

כיום נערי שנות ה־90 וראשית שנות האלפיים כבר הפכו להורים שרוצים לקחת את ילדיהם לראות משחקי כדורסל או כדורגל בארנה או בטדי, להשוות בין ג'יימס פלדין לוויל סולומון ובין תומאס לאווג'ובי. הצהובים הוותיקים כבר תכננו כיצד הם חוזרים למגרשים ומסבירים על סיפור הסינדרלה של רונן חרזי, שהגיע מהליגה הלאומית כדי לסייע לבית"ר לזכות באליפות.

החלום הזה התנפץ כאשר האוהדים הוותיקים גילו שבמגרשי הספורט הירושלמיים צמחו הבריגדה ולה־פמיליה, שהחדירו את האלימות ואת הגזענות למגרשים. משחק כדורגל מול בני סכנין הפך לזירת קרב, וחלק מאוהדי הפועל ירושלים מחריבים את המועדון האדום בשל המאבקים הקשים עם המנכ"ל גיא הראל. רק לאחרונה ירק עליו אחד מהם במהלך משחק.

אותם אוהדים נלהבים אולי מצליחים להלהיט את הרוחות בזמן העשייה, אבל מרחיקים קהל גדול ואיכותי ממגרשי הספורט. במקום להציג להם את היציע המזרחי ואת מאחורי הסלים, הורים רבים שחרדים לשלום ילדיהם יעדיפו להעביר להם את המסר מבעד למסך הטלוויזיה. ללכת למגרש? עבור רבים זו בכלל לא אופציה.

אז מה הלאה? אפשר להפיל את האחריות על גורמי אכיפת החוק, אבל במקרים רבים גם המשטרה והמאבטחים נותרים חסרי אונים. האחריות צריכה להיות בראש ובראשונה על האוהדים עצמם - בעיקר על הרבים שסולדים מאלימות וגזענות, שאמורים לדחוק החוצה את כל אותם מתפרעים. כשזה יקרה - יהיה אפשר לדבר על מציאות אחרת במגרשי הספורט בעיר.

מנקים את הדסה מהמאבקים השוטפים

על פניו, בית החולים הדסה נמצא בתקופה ארוכה של שקט. מאז המאבק המפורסם על המחלקה ההמטו־אונקולוגית נרגעו הרוחות. בית החולים נכנס לתוכנית הבראה קדחתנית, אך הוועדים של הרופאים ושל העובדים שמרו על שתיקה מתוחה. גם הרופאים שעזבו בזעם את בית החולים עשו זאת מתחת לרדאר ובלא כל סיקור תקשורתי. "היינו זקוקים לשקט הזה. לאורך כל השנים האחרונות היינו במלחמה עצומה. כעת הבנו שהמאבקים הללו פוגעים בנו וניסינו לשמור על שקט", מסבירה רופאה בכירה.

הפגנת עובדים בהדסה. בקרוב נראה את זה שוב? | צילום: אלכס קולומויסקי

אלא שבימים האחרונים השקט מאיים להסתיים. על פי גורמים בכירים בבית החולים, המנכ"ל פרופ' זאב רוטשטיין רמז על העתיד לבוא בכנס שערך לעובדים לאחרונה. "נקצץ בבשר החי", הוא נשמע בהקלטה שהם מחזיקים בידיהם מאותו כנס. "אין שומנים בהדסה. זה אומר משמרות שניות, כוננויות. נצטרך להוריד את הגירעון מ־40 מיליון שקלים ל־28 מיליון שקלים".

עוד נשמע המנכ"ל אומר כי "2018 הייתה שנה קשה. שנת 2019 תהיה קשה יותר. נדרש מאמץ מכולנו. כל הנושא של איומים והשבתות ובית דין לעבודה - אי אפשר להפחיד אותנו. נצטרך ללכת לבית דין לעבודה? נלך. תהיה שביתה? בחודש שלאחר מכן לא תהיה משכורת. צריך לזכור את זה לפני שמתלהמים. כולנו אגודה אחת".

באותה השיחה הודיע פרופ' רוטשטיין כי הוא מודה ליו"ר הוועד אמנון ברוכיאן. "מי שזוכר את ההתחלה בין השניים, שבה רוטשטיין הודיע לברוכיאן שהוא נמצא בסכנת פיטורים, אינו מאמין כיצד הם הפכו להיות החברים הטובים ביותר", מספר בכיר בבית החולים. "זה לא מקרי שאין כבר פעולות מחאה בהדסה".

בהדסה מכחישים השבוע קיצוצים אפשריים: "לא צפויים קיצוצים לאחר חג הפסח".

אז מה הלאה? ברוכיאן אומנם יצא לאחרונה למאבק נוסף נגד ההנהלה, הפעם בנושא מענקי הפיצויים לפורשים, אך העובדים שאיתם שוחחנו אינם מרוצים. מיד לאחר החג, הם מבטיחים, הם מתכוונים להילחם על חייהם. "לכולנו צפוי חג קשה של אי־ודאות", מסבירה אחת מהן. "אם תהיה תוכנית פרישה ראויה, אני בטוחה שנצליח להגיע למצב שבו השנה הבאה תהיה רגועה".

מנקים את מערכת החינוך מהכיתות המאולתרות

מערכת החינוך בירושלים היא כנראה המורכבת ביותר במדינה. היא מורכבת מאוכלוסיות רבות ומגוונות, כאשר לכל אחת מהן יש צרכים חינוכיים שונים. כל אוכלוסייה כזו זקוקה לגני ילדים ולבתי ספר. המצוקה הגיעה גם למוסדות דוגמת בית הספר הניסויי, שהיו במשך חודשים רבים בסכנת סגירה, עד אשר נמצא פתרון אמיתי למצוקתם.

ככל שמתרחקים מן החינוך הממלכתי - מצוקת מערכת החינוך גדלה. יותר מ־3,000 כיתות חסרות בעיר, ולדברי גורם בכיר במינהל החינוך, לא פחות מ־120 אלף תלמידים לא לומדים בכיתה תקנית. בתוכנית החומש העירונית העירייה מתחייבת לפתור בתוך חמש שנים את מצוקת מוסדות החינוך החרדיים. "ברגע ששכונה מתחרדת, מוסדות החינוך החילוניים או הדתיים־לאומיים שקיימים בה הופכים להיות מהר מאוד חרדיים", מסביר מנהל בכיר בחינוך החרדי.

כיתת לימוד בתוך חניון | צילום: רפי קוץ

מוסדות החינוך בירושלים הפכו להיות סמל האלתור. בנווה יעקב כל מבנה נטוש הפך להיות גן ילדים של חסידות מסוימת, ובמזרח ירושלים אין אפילו עתודות בנייה, כך שהמקלטים הפכו להיות בתי ספר וכל שטח הרוס הפך להיות חצר משחקים מסתורית. בעיר שבה יש ילדים שלומדים בטאבלטים ובלמידה מרחוק יש בתי ספר שבהם אין אפילו מחשב בחדר המורים. במקרים אחרים, שפורסמו ב"ידיעות ירושלים", אפשר אפילו למצוא כיתה מאולתרת בחניון, תלמידות שצריכות לטפס על השולחן של חברותיהן כדי לצאת לשירותים, ואפילו כיתה שבה למורה אין מקום לעמוד ליד הלוח - כי אחד משולחנות התלמידים לא מאפשר זאת.

סמיח אבו־רמילה, שניהל את בית הספר בכפר עקב, יודע היטב עד כמה המצב חמור. "אני זוכר מצב שבו רציתי להראות לתלמידים שלי בית ספר בפסגת זאב והתביישתי במה שיש לנו להציע להם", הוא נזכר. "פחדתי שלאחר מכן התלמידים היהודים ירצו לבוא לבקר בבית הספר שלנו ואז הם לא יסתירו את הלעג שלהם על התנאים. באותו הרגע החלטתי לוותר על הסיור המשותף. אולי פגעתי בדו־קיום, אבל הצלתי את הכבוד של תלמידיי שלא זוכים ליחס שווה מצד העירייה".

אז מה הלאה? מצוקת הכיתות במגזר החרדי והחילוני צפויה להיפתר בתוך שנים ספורות. מנגד, במגזר הערבי המחסור צפוי ללוות אותנו גם בחמש השנים הקרובות. "כבר אפילו אין לנו תלונות על הרשויות. פשוט עצוב שהמצב הוביל אותנו ללמוד במקומות כאלה בעשור השני של המאה ה־21", מסביר אבו־רמילה. "אני מקווה שבשנים הקרובות כיתות במזרח ירושלים ייראו כמו שכיתות בעולם המערבי צריכות להיראות - קטנות ועם ציוד טכנולוגי".

מנקים את ועדי העובדים מפוליטיזציה

במערכת הבחירות העירונית התגייס דני בונפיל, יו"ר מרחב ירושלים של ההסתדרות, לסייע למשה ליאון. בשיא המערכת הוא הבטיח יום חופש למי שיפעל למען בחירתו. לא ברור עד כמה בונפיל עזר לליאון להיבחר, אבל מיד לאחר מכן הוא עבר למפלגת 'כחול לבן', ושם הוא סייע לחברו הטוב אבי ניסנקורן להיכנס לכנסת, ואף ניסה לסייע לבני גנץ להיבחר לראשות הממשלה. בין לבין הוא אף דאג לחיים כץ ולדודי אמסלם להיבחר בפריימריז של הליכוד.

בונפיל וגנץ בכותל | צילום: 'כחול לבן'

בונפיל לא הסתפק בתמיכה מרחוק. הוא היה חלק בכיר במערך תפעול התמיכה ב'כחול לבן'. הוא היה ממארגני סיבוב הבחירות של גנץ בירושלים, ואף הצליח לגייס 250 עובדי תברואה לכנס התמיכה בו בגני התערוכה. בשאילתה שהגיש חבר המועצה אלעד מלכא מסיעת 'התעוררות' התברר כי לפחות חלקם דיווחו על שעות התמיכה בגנץ כשעות שבהן בילו בעבודה. על פי אותו בירור, הם גם קיבלו צ'ופר בדמות יום חופש למחרת. בימים אלה ההתנהלות של עובדי התברואה נבדקת בידי הגורמים המשפטיים בעיריית ירושלים.

אך לצד הבדיקה, בכיכר ספרא נשמעת ביקורת על כך שלהסתדרות ולוועד עובדי העירייה יש בעיות גדולות שהוזנחו. כך למשל סייעות החינוך המיוחד של העירייה שנמצאות במאבק על תנאיהן ועל החזרי שכר המגיעים להן כבר במשך חודשים ארוכים. "בכל פעם שפנינו לראשי הוועד קיבלנו תשובה לפנות אליהם לאחר הבחירות", מסבירה אחת מהן. "החופש הגדול מתקרב, ולסייעות אין מושג אם הן יקבלו שכר בחודשים האלה".

תגובת בונפיל לא התקבלה עד למועד פרסום הכתבה.

אז מה הלאה? אחרי שתי מערכות בחירות נראה כי לפחות בעתיד הקרוב צפוי שקט בגזרה וחזרה לשגרה מכיוון ההסתדרות. אך האם אנחנו צפויים לשמוע ביקורת דומה כשהבחירות יהיו שוב על הפרק? רק ימים יגידו.

לנשים בלבד. לגברים בלבד. צילום: לירן תמרי

מנקים את ההפרדה המגדרית ואת הדרת הנשים

בירושלים נוהגים לומר כי הם מקדימים את שאר המדינה בעשור. הדברים הללו ודאי נכונים בדמוגרפיה שבה ירושלים מממשת את חזון הרבעים של הנשיא ראובן ריבלין, אבל גם בהתקדמות ובהבנת צורכי התושב העירוני. לצערם של הירושלמים, עיר הבירה של ישראל מקדימה את המתרחש במדינה גם בנושא של הדרת הנשים וההפרדה המגדרית - שהפכו לאחת הבעיות הקשות של העיר בעשור האחרון.

כולנו זוכרים את המלחמה המתוקשרת שעשתה רחל עזריה כדי להשיב את הנשים ללוחות הפרסום בתחבורה הציבורית ובשלטי החוצות. כולנו התרגשנו לפני עשור כאשר בית המשפט הורה כי אין זה חוקי להדיר אותה משלטי החוצות. בכולנו בצבצה התקווה שהצלחנו לגדוע את התופעה הזאת באיבה, אך כולנו גם ראינו, בדיוק עשור לאחר אותה פסיקה מרשימה, כיצד קמפיין הבחירות של אותה עזריה ניזוק שוב באופן אנוש כאשר הושחתו אוטובוסים שבהם הופיעה תמונתה.

עזריה והשלטים שהושחתו | צילום: אלכס קולומויסקי

לאחר שנים של התקדמות בנושא, נראה שירושלים חזרה אחורה שוב מן ההיבט של מעמד האישה. השנה ראינו בירושלים יותר מתמיד אירועים במימון ציבורי שנערכים בהפרדה או מיועדים לקהל החרדי בלבד. יש שיגידו כי האירועים מיועדים לציבור החרדי ולכן ההפרדה ואירועים המיועדים לגברים בלבד הם לגיטימיים. עם זאת, למדינת ישראל יש אחריות גם בנוגע לציבור החרדי. ברגע שהיא מאשרת אירועים המיועדים למין אחד בלבד היא מעניקה הכשר לנוהג הזה, שאיננו מעוגן בשום היבט הלכתי.

השלב הבא של החומרות הללו הוא מה שראינו בשכונת כרם אברהם, שם עלתה הדרישה מנשים ומגברים לצעוד ברחובות נפרדים. "אין שום סיבה שברחובות צרים כאלה גברים ונשים יעברו באותה המדרכה. זה יכול להכשיל את הרבים", הסביר לי השבוע אחד מתושבי רחוב צפניה הסמוך. "מה שקורה ברחובות שלנו הוא עניין של האוכלוסייה שלנו. אם זה מוסכם עלינו - אין שום סיבה שאחרים יתערבו בכך".

לנקות את מסך הערפל בהתנהלות העירייה

כשמשה ליאון נבחר לתפקיד הוא מיהר להבטיח כי אצלו ההתנהלות תהיה שקופה - הוא ידאג לפרסם את יומן הפגישות שלו בעבור הציבור וכך כולם יוכלו להתרשם כי יומנו מוקדש לצורכי העירייה. בתחילת השבוע האמירה הגורפת הזו התמתנה, ובעירייה הבהירו כי היומן ייחשף רק פעם בשנה, בחודש מרץ.

ההחלטה של ליאון מעודדת ומדאיגה במקביל. חשיפה שנתית של יומן השיחות היא צעד בכיוון הנכון, אך מכיוון שחודש מרץ הוא החודש הרחוק ביותר מהחודש שבו אנו נמצאים כעת, עולה החשש שמא מדובר בדחייה שנועדה להשכיח מכולנו את הבטחת הבחירות שלו. "קל להיטפל לליאון, אבל ברור לכולנו שברקת אפילו לא היה סופר את הבקשה הזאת שלנו", מסביר בכיר בעירייה.

הבכיר צודק. במשך שנים ארוכות מדי עיריית ירושלים התנהלה בחוסר שקיפות משווע. רק בחודשים האחרונים אושר תקן חדש באגף הרווחה. כשבאופוזיציה תהו מדוע אנחנו צריכים את התקן החדש שעולה לעירייה עשרות אלפי שקלים מדי חודש, הם נענו בתגובה מזלזלת מצד יו"ר ועדת הכספים: "אנחנו צריכים לקדם את הדיונים. בפעם הבאה - תגיעו מוכנים".

מועצת העירייה. מחפשים שקיפות | צילום: שלומי כהן

ההתנהלות הזו מאפיינת את התנהלות העירייה בעשורים האחרונים. כך בדיוק התנהלו ועדות בימי אולמרט, לופוליאנסקי וברקת. אישורים מהירים לתקנים חדשים וניסיון לתקתק את ישיבות הוועדה במהירות שלעיתים הגיעה על חשבון הציבור. כל שאלה מקשה נענתה בביטול. כך קרה גם בחודש שעבר, כשהעלו את תקציב הטיסות של ראש העירייה והאופוזיציה לא קיבלה תשובות מדוע יש צורך בתקציב מוגדל. "הרבה יותר קל לתקוף את הדוברים ולהאשים אותם כי הם משעממים מאשר להתמודד עם הביקורת המוצדקת שהם מעבירים", מסביר דווקא חבר בקואליציה.

אז מה הלאה? צריך לומר ביושר: העירייה בהנהגת ליאון לא המציאה את השיטה. במשך שנים דוחות מבקר העירייה מגלים חוסר שקיפות בכל  ההתנהלות העירייה, ואף בזו של העומד  בראשה. אבל לליאון יש הזדמנות אמיתית להוביל שינוי אמיתי בתחום הזה. ההבטחה
לחשוף את יומני הפגישות שלו היא צעד בכיוון הנכון. כעת יש הזדמנות אמיתית להוביל את השקיפות גם בהתנהלות היומיומית של
העירייה. נכון שלעיתים התנהלות האופוזיציה נראית קנטרנית, אבל בדמוקרטיה אמיתית היא נחוצה כדי השלטון יספק מידע חשוב לתושבים וכדי שתהיה אפשרות לפקח על אלה שמחזיקים בהגה התקציב.

אם נעשה זאת, במדינה שבה ראש עירייה וראש מועצה הם כמעט חשודים טבעיים, ירושלים תהיה סמל לשאר הערים להתנהלות שקופה ויעילה שמונעת גירעונות וחשדות שווא.