קופר במדים. צילום: דובר צה"ל

רכבת ההרים של החייל הירושלמי: סמל מאיר קופר רק בן 22, אך כבר הספיק לעבור חוויות שאחרים לא יחוו כל חייהם. הצעיר החרדי, שעשה עלייה כדי להתגייס לצה"ל, מספר על הלילות שבהם לא היה לו איפה לישון, על המהפך הרוחני שעבר בחייו, על זכרונות הילדות ממלחמת לבנון השנייה, על החבר שנפצע בפיגוע ועל גלעד שליט

פתאום פאות

קופר נולד בירושלים, בן צעיר לאח ואחות גדולים. הוריו התגרשו כשהיה בן שנה, ובגיל שמונה עזב את ישראל עם אימו ואחיו והיגר לברוקלין, ניו יורק, שם אימו התחתנה עם גבר חרדי. וכך, בגיל שמונה הוא נאלץ ללמוד אנגלית ויידיש, לגדל פאות ולהפוך לחרדי מן המניין. "השינוי היה מאוד קשה", הוא מספר השבוע. "לא הכינו אותנו לכלום. ביום אחד ניתקו אותי מהחברים שלי בארץ ודרשו ממני ללמוד גמרא יום ולילה". שנות ילדותו של קופר לא היו פשוטות. היחסים בינו ובין אביו החורג לא היו טובים והוא ואחיו פגשו באיש חינוך שלקח אותם תחת חסותו, ועד מהרה הם מצאו את עצמם בפנימייה שהיא גם ישיבה. "גם שם הרגשתי 'חוצניק'", הוא אומר. "כל התלמידים בישיבה היו עם ייחוס, היו בנים של רבנים או של בכירים בקהילה, ואני הייתי בן להורים גרושים שלא גר בבית. הרגשתי שלא מבינים אותי, שאני נתפס כמוזר". 

לישון בפארקים ציבוריים

שנים הלך קופר בתחושה הקשה שהוא נטע זר, עד שבגיל 15 החליט לעשות מעשה ולעזוב את הישיבה. "הבנתי שהעולם החרדי הוא לא העולם שלי ושאין לי מה לחפש בו", הסביר. אך גם מהלך זה בחייו לא היה פשוט. "זה היה מאוד קשה", הוא משחזר. "כשעוזבים את העולם החרדי בבת אחת גם נפסקת התמיכה בך. פתאום אתה מוצא את עצמך עושה הכול לבד, אסור לאנשים לדבר איתך, אין לך כסף. היו ימים שלא היה לי איפה לישון. האבא החורג שלי תמיד התכחש אלי, גם כשהייתי חרדי ותלמיד ישיבה, אבל כשיצאתי מהישיבה הוא פשוט לא נתן לי לחזור הביתה, היה נועל עלי את הדלתות ומשאיר אותי בחוץ".

קופר כשהיה קטן. צילום: פרטי

וכך מצא קופר את עצמו עובר מבית לבית, מחבר לחבר, ובימים שבהם לא מצא חבר לישון אצלו - היה ישן באחד הפארקים הציבוריים. "בכל הזמן הזה דיברתי עם אח שלי בעברית והשתדלתי לשמור על קשר עם חברי הילדות הישראלים שלי ועם אחותי, שנשארה לגור בארץ", הוא מספר

לדבריו, אחרי תקופה לא קצרה שבה היה תלוש מכל מקום מצא את מקומו בעולם. "התחלתי לעבוד בוולסטריט ומצאתי מקום נהדר לגור בו. החיים התחילו להיכנס למסלול יציב של הצלחה".

אלא שאז הגיע אירוע ששינה הכול. "אחד החברים שלי נסע לביקור בישראל. הוא הלך לעיר העתיקה בירושלים ושם הוא הותקף על ידי חבורת מחבלים ונדקר. הוא בילה שלושה שבועות בבית החולים עד שיצא מכלל סכנה", הוא משחזר.

לדבריו, המקרה הזה שינה אצלו משהו בתפיסה. "לפני שעזבתי לארה"ב התרחשה מלחמת לבנון השנייה. היו לי חברים עם אחים חיילים. תמיד תמכתי בצה"ל ואפילו כילד רציתי להתגייס ולהיות לוחם, זה היה בתת־מודע שלי. בארה"ב החיים היו שונים, השפה שבה התנהלנו היתה אחרת, וזה הוביל לתקופה שלא חשבתי יותר מדי על צה"ל. הפריע לי תמיד לראות פרסומים נגד ישראל. אני זוכר את השחרור של גלעד שליט. שמעתי על זה ברדיו בשידור חי וזה ממש ריגש אותי. תמיד תמכתי בצבא, למרות שהייתי חלק מסביבה שלא היתה מאוד ציונית ובטח שלא מאוד בעד הצבא. כשרצו לעשות ממני צחוק היו אומרים לי שאני 'ציוני', והיה רב שהיה אומר לי כל הזמן שיבוא יום ואני אהיה בצבא, כדי להקניט אותי, לא כי הוא באמת חשב שזה יקרה".

להגשים חלום ולהיות לוחם

הפציעה של חברו הכניסה בקופר מחדש את מחשבות הגיוס, אך מה שהכריע את הכף היה הרצון של הבחור הצעיר להתחזק ולהתכונן לחיים. "לאורך השנים שמעתי מהרבה אנשים, משפחה וחברים, שהצבא זו מסגרת שבונה משמעת עצמית ונותנת כלים. אז אחרי המקרה של חבר שלי שהותקף החלטתי שאני רוצה להתגייס, גם מתוך ציונות וגם מתוך רצון להתחזק כבנאדם, להיות חזק נפשית לחיים". 

מאיר התגייס בנובמבר 2017 ושובץ בחיל האיסוף הקרבי, ביחמ"ם של גדוד 869. לוחמי האיסוף אחראים לאסוף מידע מודיעיני על האויב באמצעות אמצעים טכנולוגיים שונים בשילוב לוחמה. כיום קופר מתגורר בשכונת הגבעה צרפתית. הוא שומר על קשר עם אימו שעדיין בארה"ב ועם אחיו ואחותו שבארץ ומקווה לבנות את ביתו בישראל בבוא היום. "אני יודע שבארה"ב יש יותר הזדמנויות ושבישראל הכול יותר קשה, אבל בסוף פה זה המקום שלי ופה אני רוצה לחיות", הוא מסכם

יוצאים לפעילויות ואוספים מודיעין

בתקופה האחרונה לקחו לוחמי גדוד 869, וסמל מאיר קופר איתם, חלק משמעותי במבצע מגן צפוני לאיתור ונטרול מנהרות חיזבאללה

"אנחנו בגזרה מהרגע שהמבצע התחיל, יום־יום, שעה־שעה, גם בקור המקפיא", הוא מספר. "אנחנו יוצאים לפעילויות ואוספים מודיעין שדה, ישנים בשיחים. בתקופת המבצע היה לא קל. היו שבתות שסגרנו אפילו שהיינו אמורים לצאת הביתה".