הבור וקייס אבו רמילה. צילום: דוברות המשטרה ולירן תמרי

יום ראשון, שעות אחר הצהריים, בית חנינא. מרים, אמו של הילד קייס אבו רמילה בן השמונה, מוקפת בנשות השכונה ובנות משפחה שבאו לנחם. "אללה ירחמו", היא אומרת בלחש שוב ושוב ומספרת שהיא מדמיינת שקייס בעוד רגע יפתח את דלת הבית וייכנס פנימה, יעיר אותה מהסיוט אליו היא נקלעה. "אני מחכה שיחזור. אני לא תופסת את מה שקרה", היא מגייסת כוחות לדבר מעט על הטרגדיה שפקדה אותה לפני שבוע בדיוק. 

קייס טבע למוות בתוך תעלת מים בעומק של כששה מטרים בקצה שכונת בית חנינא וגופתו נמשתה מהבור כחצי יממה אחר כך. פעולות החיפוש והחילוץ נמשכו אל תוך הלילה, צוללנים הורדו אל הבור, בסיוע תושבים ואנשים פרטיים, שנרתמו להגיש עזרה.

עוד לפני כן יצאו לרחובות מאות צעירים ותושבים לחפש את הילד ונחסמו בידי כוחות משטרה כשניסו לחצות לשכונת נווה יעקב הסמוכה. כמה צעירים פשטו את בגדיהם וקפצו אל המים הקפואים בתקווה להציל את קייס ולהביאו חי ונושם למשפחתו המודאגת, אך עלו כעבור כמה דקות ונזקקו לטיפול רפואי בעקבות פצעי קור.

התיק של קייס. צילום: פרטי

ההתגייסות ההמונית למאמצי החיפושים באה על רקע החשש הראשוני שפשט בשכונה כי קייס נחטף וזאת בעקבות סרטון ממצלמות אבטחה שבו נראה אדם אוחז ילד ומושך אותו למקום לא ידוע. כלבי גישוש שהובאו למקום חיזקו את ההשערה כי קייס נמצא בתוך תעלת המים ושם התמקדו פעולות החיפוש עד אור ראשון, אז הוצא הילד מהמים כשהוא ללא רוח חיים. 

האשמה מופנית לעירייה

"היינו באירוע משפחתי בענאתא, חגגנו לידת בן של מישהי מהמשפחה. חזרנו הביתה ואז קייס יצא למכולת לקנות כמה דברים. הוא רצה משהו מתוק, לקח 50 שקל ולא חזר", מספרת האם מרים ופורצת בבכי לפני שהיא מסוגלת לסיים את המשפט. "בדרך כלל אחרי 5-10 דקות הוא חוזר ולכן כבר בשעה 16:30 התחלתי לדאוג. התחלנו כולם לחפש אותו. בלב שלי הרגשתי לא טוב, שאולי משהו קרה לו. אני לא יודעת מה קרה שהוא בחר ללכת למכולת בכביש הזה שליד בריכת המים. הוא בדרך כלל לא עובר משם. הוא גם פחד ממים, בגלל זה אני לא מבינה מה הוא חיפש שם. בבוקר שבת אמרו לי אנשים בהתחלה שהוא חי. אחר כך כשנסענו לבית חולים גיליתי שלא. חיבקתי אותו, ישנתי לידו, הגוף שלו היה קר".

האם מרים לא מפסיקה לחשוב איך אפשר היה למנוע את האסון. "מי שאחראי למוות של הבן שלי זה הרשלנות של העירייה", היא אומרת. "אני קוראת לראש העירייה: אתם יודעים שיש תעלות מים, תסגרו אותן. אל תשאירו אותם ככה. יש פה ילדים. הבן שלי כבר הלך, אבל יש הרבה ילדים קטנים אחרים שלא מבינים את הסכנות. אם היו דואגים לעשות אמצעי בטיחות, זה היה מונע את המוות של הבן שלי".

מפחדים ללכת לבית ספר

בחדרו של קייס, תלמיד כיתה ב', מונח ילקוט בית הספר, עמוס בספרים ומחברות. רודאינה, גיסתה של מרים וחברתה הטובה, פותחת את התיק ומוציאה מתוכו את המבחן האחרון של קייס בלימודי אסלאם וערבית. "הוא ענה על כל התשובות נכון וקיבל 100. זה מאוד אופייני לו. הוא היה תלמיד מאוד חרוץ ואהב ללמוד", היא אומרת.

רודאינה מספרת שמאז המקרה היא לא מרשה לילדים שלה להסתובב באזור הבריכה. "אני לא יכולה אחרי המקרה הזה לאשר לבן שלי לצאת צעד אחד החוצה. הילד שלי בן 8, בדיוק כמו קייס, והיה חבר טוב שלו. עכשיו הוא ממש בהלם, סגור בתוך עצמו ולא מדבר. הוא אפילו מפחד לצאת לבית הספר ולא רק הוא - כל הילדים פה בשכונה ככה".

חברתה של האם ממשיכה: "המשטרה מאוד סייעה, חיפשו בכל מקום אפשרי. ניסינו להרגיע את עצמנו, חשבנו שמישהו יתקשר ויגיד שהוא חטף אותו. הייתה תקווה שהוא יימצא בחיים".

עבד אבו רמילה, אביו של קייס, מוסיף: "התפללתי שלא ימצאו אותו בבריכה כי ידעתי שאי אפשר להישאר בחיים בתנאים כאלה", הוא אומר. "אומרים שהבן שלי החליק או נפל לבור אבל אני לא מאמין עד שיראו לי הוכחות".

אבו רמילה מדגיש כי כל עוד לא הוכח אחרת, מבחינתו בנו נחטף. "יש מצלמות באזור הגדר שאולי אפשר להבין באמצעותן מה קרה לבן שלי. אני רוצה לראות מה יש במצלמות האלה וכל עוד לא ראיתי - אני אמשיך לחשוב שהילד שלי מת בנסיבות אחרות. נחטף ונזרק למטה".

לסתום את הבור עם מזרון

ובחזרה אל אותה תעלת מים בה נמצא קייס ללא רוח חיים. "היא נמצאת למעשה בשטח הפקר", אומר אחד התושבים. "זה נמצא בין בית חנינא לאזור רמאללה. על הנייר רשמית זה כאילו באחריות של  הרשות הפלסטינית, אבל יש חומה והרשות לא נכנסת כך שזה כאילו בתוך ירושלים". והאב מוסיף: "היו בעבר תלונות על הבריכה הזאת. אני מתכוון להגיש תביעה נגד העירייה על הדבר הזה".

תעלת המים המסוכנת העלתה מחדש טענות בקרב התושבים על שורת מפגעים בטיחותיים בשכונות מזרח העיר. מסתבר שלא צריך ללכת רחוק מדי כדי למצוא אותן - מול ביתו של קייס אבו רמילה מצוי אתר נטוש, חשוף ובלתי מגודר בחלקו. "מצד הכביש סגרו את האתר, אבל מהכיוון של הבית הכל פתוח וזה מהווה סכנה. יש שם כלי עבודה, אבנים, בטון וברזל ומזבלה ואם ילד קטן הולך לשם דברים לא טובים עלולים לקרות", אומר האב.

גדר הרוסה על רקע תהום | צילום: פרטי

על אף השיפור ההדרגתי והיחסי שיש ברמת השירותים ובתחומים נוספים בשכונות שונות במזרח ירושלים, הרי שעדיין קיימים מקומות שבהם יש חשיפה לסכנות מסוגים שונים ושעליהן מתלוננים התושבים. "אנחנו תושבים סוג אפס. לא ב' ולא ג'", אומר סמיח אבו רמילה, תושב כפר עקב ופעיל חברתי. "אנחנו משלמים כל מה שצריך. ארנונה, הכל ולא מקבלים שירותים בסיסיים שאנחנו צריכים וזאת אכזבה".

אבו רמילה מצביע על מקרה אחד יוצא דופן, שנמצא ממש בכניסה לכפר עקב. "באחד הכבישים בפנייה שמאלה יש בור באמצע הכביש", הוא אומר. "הוא בעומק של כשני מטר וכל ילד יכול ליפול שם ולהיפצע. מכוניות נוסעות שם וזה חושף את הילדים לסכנה. בכל פעם מנסים לסתום את הבור עם איזה חפץ, פעם מזרון, פעם משהו אחר. אבל רכבים עולים על זה ושוב הוא נפתח.

"הבעיה היא שלתושבים כבר נמאס להתלונן לעיריית ירושלים. הם כבר התייאשו".

ואבו רמילה ממשיך: "יש פה הרבה בנייה בכפר ואני מדבר על מקומות בשטח שהוא באחריות העירייה. למשל אתר בנייה שבצד אחד יש גדר אבל מהצד האחר אין ודבר כזה יכול לגרום לאסון. "ההרגשה של הרבה תושבים היא שאף אחד לא סופר אותם ושמסתכלים עליהם רק לצורך תשלום מסים. מה שקרה לילד עורר תושבים שפתאום אמרו לעצמם שאם הוא לא יתעוררו זה יגיע גם אליהם".

"אומרים שיש שיוויון, אבל אין"

אתרי בנייה בשכונות יש למכביר ובחלק לא מבוטל מהם מציבים גדרות, שלטים ואמצעי זהירות מסביב. אך במקרים אחרים הם נשארים חשופים. כך למשל באתר בנייה אקראי בשכונת צור באהר, שם אמנם מופיע שלט המורה על "סכנת בנייה", אך המקום אינו סגור הרמטית וניתן להיכנס לתוכו בקלות יחסית. "זה אחד הדברים שלא תמיד יש עליהם פיקוח. ילד שנכנס למקום כזה שבונים בו חושב שזה בסדר ושזה משחק ולא תמיד מבין את הסכנות, יש שם כלים חדים ומסמרים וגם עלייה לגובה ויש סכנה", אומר תושב אחת השכונות.

מזרון שמכסה בור בכביש. צילום: פרטי

בור נוסף שעל מסוכנותו התריעו התושבים השכם וערב נמצא ברחוב א־סאלחין שבשכונת ראס אלעמוד. מדובר בכביש צר שבצידו ירידה תלולה החושפת את ילדי השכונה לסכנה יומיומית. מי שמוביל את המאבק להתקנת גדר במקטע זה של הכביש הוא נאסר תמימי תושב השכונה. "אני משנת 2013 מתעסק עם זה. בשנה שעברה אמרו לנו סוף סוף שמקצים שני מיליון שקל בשביל הגדר ושייקח חודשיים לעשות תוכנית. ביוני היא הייתה אמורה לצאת לדרך אבל זה נתקע", הוא אומר. "צריך להבין שזה לא סובל דיחוי. בכביש עצמו יש סדקים, אם לא מטפלים מיד אז בסוף יהיה עוד אסון. הסיפור הזה נסחב עוד מהתקופה של ראש העירייה הקודם, כולם שמים את הראש שלהם בחול. מזלזלים בנו. הרי כמה זמן לוקח לבנות קיר תומך? למה מחכים?".

תמימי מציג עמדה, שמבטאת את תחושותיהם של תושבים רבים במזרח העיר. "אני מרגיש שאין באמת רצון לפתור את הבעיה", הוא אומר. "אם זו הייתה שכונה אחרת במערב העיר, לא היו משאירים את זה, אפילו לא שבוע אחד. אני כתובת עבור תושבי השכונה, אבל אין לי את הכלים. אני בסך הכל מנסה לעזור ועושה מאמץ, אבל העירייה לא נותנת הרגשה שיש שיתוף פעולה ושאנחנו חלק. אומרים שיש שיוויון בירושלים אבל אין. אנחנו שומרים על הילדים אבל אי אפשר להיות אחריהם כל דקה ולראות איפה הם מסתובבים".

העירייה: "ראש העירייה הנחה על הקמה מיידית של צוות בדיקה למקרה, המסקנות עתידות להגיע בקרוב. העירייה תפעל בהתאם להמלצות שיתקבלו. בנוסף נציין שצוותי העירייה השונים טיפלו במקרה כבר מיום שישי וכבר בתחילת השבוע גידרה עיריית ירושלים את המקום.

"בנוגע לגידור מפגעים באתרי בניה, הגידור הוא באחריות הקבלן הבונה. המחלקה לפיקוח על הבניה אוכפת כדרישה בטיחותית ע"פ החוק בכל העיר. המקומות המצוינים יבדקו בשנית ע"י גורמי העירייה.

"בנוגע לכביש ברחוב א-סאלחין בשכונת ראס אל-עמוד, לכביש יצא צו סגירה של המחלקה למבנים מסוכנים בעירייה ועוד היום הוא ייסגר לתנועה".

בנוגע למפגעים בכפר עקב לא נמסרה התייחסות העירייה עד לשעת פרסום הכתבה.