חרובי ז"ל. צילום: מהאלבום הפרטי

לא פעם במהלך הראיון עוצר ברק חרובי את דיבורו ומעכל פתאום שהוא מדבר בלשון עבר על אחיו, נופר. "בשבוע האחרון הייתי עסוק בעיקר בענייני בירוקרטיה ולכן לא היה לי זמן רב לעכל את מה שקרה, אבל לעיתים אני עוצר את עצמי ומבין שהוא כבר לא איתנו - וזה כואב עד אין סוף", הוא מספר בכאב.

שבועיים חלפו מאז מותו המסתורי של נופר חרובי, ירושלמי שעבר לפני מספר שנים להתגורר בקולומביה, ובמשפחתו עדיין מנסים להבין מה גרם לליבו להפסיק לפעום בגיל 38. "הוא היה במסיבה מקומית בטגנגה בערב שלפני מותו, אבל לא שמענו על שום דבר חריג שאירע במהלך הערב", נזכר אחיו

באותו הערב נופר ישן בבית המלון המקומי. בבוקר, שומר הראש של המלון חש בחסרונו וניגש לבדוק מדוע הוא לא התעורר. כשנכנס לחדר הוא גילה את גופתו. "מיד קיבלנו את ההודעה והודענו לאשתו על מה שקרה", מספר האח. "לא הצלחנו להבין מה קרה לו, אבל הרופאים שהגיעו למקום הסבירו לנו שמדובר בדום לב".

המלאך הישראלי של טגנגה

כפר הדייגים טגנגה איננו מורגל באבל. המקום, שנראה כאילו צויר במכחול ובצבעי שמן, מתפקד כמו משפחה גדולה וסגורה. חרובי לא רק שהצליח להתאקלם במקום - אלא הפך לאבי המשפחה. "הוא נמצא שם כבר במשך עשור ובמהלך התקופה הזו הוא הפך להיות אגדה מקומית", מסבירה אשתו מרגה. "לא אגזים אם אומר שטגנגה כולה אבלה על מותו".

ההחלטה של חרובי לעבור להתגורר בקולומביה הייתה בהתאמה מופלאה לאופיו. קלילה, זורמת וכמעט ספונטנית. "נולדנו בירושלים ולאחר השירות הצבאי נופר נסע לטייל בדרום אמריקה והתאהב בקולומביה. כמו כולם, הוא חזר לארץ והחל ללמוד, תוך כדי שהוא מבטיח לעצמו שיחזור לשם. בינתיים הוא היה מדריך צלילה במכמורת וגם למד שם, אבל הרגיש לאורך כל הזמן שהלב שלו נמצא בקולומביה".

לאחר שסיים את התואר הראשון, הוא חזר לקולומביה והפעם עם מטרה ברורה - ללמד את התושבים המקומיים על חינוך סביבתי. "הם הביטו בו בתמיהה ולא הבינו מה הוא רוצה. הוא דיבר איתם על ימי ניקיון והצלת האלמוגים והם לא הבינו מאיפה הוא נפל עליהם", נזכר אחיו. "בעקשנותו ובעבודת נמלים, נופר פעם אחר פעם דאג להסביר להם מדוע צריך למחזר דברים ומדוע אסור לזהם את הים. הוא הקים עמותה שתילחם בתופעה ואפילו עשה בקולומביה תואר שני בביולוגיה ימית".

טקס הזיכרון לזכרו בטגנגה. "ראשי העיר הגיעו והספידו אותו". צילום: מהאלבום הפרטי

חרובי נעזר בקהילה היהודית בטגנגה כדי לרכך את ליבם של האזרחים במקום. "היהודים במקום הם תופעה מרתקת", קובעת מרגה. "הם העמיקו בלימודי היהדות והשתכנעו שזו הדת הנכונה. בשלב מסוים כולם התגיירו באופן רפורמי. בואו של נופר להתיישב במקום היה סימן משמיים בעבורם שהם החליטו נכון. הוא בעבורם היה המלאך הישראלי".

"מיד ידעתי שיהיה בעלי"

גם בעבור מרגה נופר היה סימן משמיים. בשנת 2011, רגע לאחר שחזרה משהות בישראל, היא שמעה על פעילותו והגיעה למפגש איתו. "כבר כשחזרתי מישראל הייתה לי תחושה שיהיה לי בעל ישראלי. כשפגשתי את נופר וראיתי את האופן שבו הוא מחויב לקהילה, ידעתי שהוא יהיה בעלי".

כעבור שנתיים נופר ומרגה נישאו. "התחתנו שלוש פעמים. פעמיים בקולומביה ופעם אחת בישראל", היא מספרת. "אומנם אינני יהודית, אבל נישאנו עם חופה, עם המשפחה ועם החברים הטובים ביותר של שנינו. זו הייתה חוויה מיוחדת. אני זוכרת שאנשים שהיו בחופה הסבירו לנו שהם מעולם לא ראו זוג כל כך מאושר ביום חופתו".

מיד לאחר החופה השניים חזרו לקולומביה. מרגה הייתה מרצה בבוגוטה, חרובי המשיך בפעילותו בטגנגה. "הרגשנו שזה לא הזמן להביא ילדים לעולם. מצד שני, היו לנו חיות מחמד שהיו כמו ילדים בשבילנו", נזכרת מרגה

הפנים היפות של הישראלי

לפני חמש שנים חרובי ומרגה הביאו עוד בן משפחה לטגנגה. "בדיוק סיימתי את לימודי התואר הראשון שלי ולא ממש מצאתי את עצמי. נופר מיד הזמין אותי להצטרף אליו וסיפר לי שהוא ישמח שאעזור לו בעמותה -וכך עשיתי. הגעתי לשם ומיד הבנתי שמצאתי את המקום שבו אני רוצה לחיות", מסביר האח ברק.

לאורך כל חייהם, נופר דאג לאחיו הצעיר. "לאורך כל החיים הוא תמיד דאג שלא יחסר לי דבר והקפיד לוודא שאמצא את דרכי בעולם. לאחר שאימנו נפטרה הוא גם קיבל על עצמו למלא את תפקידה ולדאוג לכל מחסורי", מספר ברק.

מרגע שהגיע לקולומביה, ברק הבין שאחיו הוא דמות נערצת. "הוא היה ממש כאחד המקומיים. הם היו מעניקים לו כבוד של מלכים. בכל פינה שהוא הסתובב כיבדו אותו והתייחסו אליו ביראת כבוד. בעבורי, לא יכולה הייתה להיות תחושה משמחת יותר. הרגשתי שעוד יותר מתמיד הוא מודל לחיקוי בעבורי". 

נופר עזר לא רק לאחיו, אלא גם לישראלים שנקלעו למצוקה בקולומביה. "במרבית השנה הוא התנהג כאחד המקומיים. רק לאחר מותו שמעתי על המקרים שבהם הוא דאג לישראלים שנתקעו בשטח או הסתבכו בקולומביה. בשבוע שעבר, ניגש אליי אדם שלא הכרתי וסיפר לי כיצד הוא הסתבך ונופר פינה לו את הבית ודאג לכל צרכיו עד שהוא התאושש והשתקם". 

חרובי ז"ל. צילום: מהאלבום הפרטי

ההערצה של ברק לאחיו ניכרת בכל משפט. "הוא שינה פה את האופן שבו חושבים על מדינת ישראל. הוא חי בצנעה והרבה להתנדב, הוא התפרנס בעיקר מעבודתו כמדריך צלילה. כשראיתי איך מתייחסים אליו כאן זה עודד אותי לקנות פה שטח אדמה". 

שלושה טקסי זיכרון שונים

שאלות רבות התעוררו על נסיבות מותו של חרובי. במשפחה העדיפו שלא לעסוק בהן. "אנחנו חושבים שזה מיותר", מסבירה רעייתו. "אנחנו מקבלים את האבחנה שמדובר בקריש דם חבוי. אנחנו חושבים שכל העיסוק הזה היה גוזל ממנו זמן יקר ואנרגיה מיותרת ולא בטוח שהיה פותר את החידה".

מרגה ומשפחת חרובי התלבטו רבות מה לעשות עם הגופה של נופר. לאחר שיאיר, אבי המשפחה, הגיע לקולומביה, הם החליטו שלא להביא את הגופה לישראל. "החלטנו לשרוף את הגופה", מסביר ברק. "היו לנו לבטים לא פשוטים. תמיד יותר קל כשיש קבר שאפשר לעלות עליו".

המוות של חרובי הותיר בהלם קהל גדול של אוהבים בישראל ובחו"ל. במכמורת ערכו ערב שירים לכבודו ואילו בטגנגה הכריזה מועצת הכפר כי היא תמשיך עם הפרויקטים שהחל. "הם הבטיחו שימשיכו לשקם את האלמוגים ויפעלו כדי שיהיו ימי ניקיון מרוכזים", מסביר ברק. "אני חושב שזו המתנה הכי טובה שהם יכולים להעניק לנופר ולמורשתו".

 טקס שריפת הגופה

שלושה טקסי זיכרון ערכו לחרובי, המרגש ביותר היה של הקהילה היהודית בטגנגה שערכה בעבורו טקס אשכבה. "ראשי העיר הגיעו למקום והספידו את נופר. הם יצרו תמונת ענק שלו. כולם דיברו על תרומתו העצומה לעתיד של המקום", נזכר אחיו. "העצב ניכר בכל פינה בטגנגה".

השבוע גם הגיעו הצוללנים של האזור והביולוגים הימיים לצלילת כבוד לזכרו של נופר. בצלילה הם קברו את הפסל שהכינו בעיירה לכבודו. בנוסף אליו הם צירפו את האפר שיישאר במקום שנופר אהב יותר מכל

"קשה לעכל את זה שנופר כבר לא איתנו", מסבירה רעייתו. "יחד עם זאת, כמו שאמר לי פעם מישהו חכם, לפעמים גם מלאכים מתים".