אשר קשר //

"לדעתי, אני יכולה לכתוב ספר על גולשי הספות שהתארחו אצלנו בבית בשנים האחרונות", מחייכת רחלי איבקר מהיישוב שורשים בחבל משגב. "הסיפור הכי חריג היה של בחור קתולי ממקסיקו שביקש שאחפש לו כומר באזור כי הוא חייב להתוודות בדחיפות".

הוא אמר על מה?

"בסופו של דבר כן, כי זה הציק לו. כשהיה בסיני הוא הכיר מישהי ושכב אתה, ולכן הוא מרגיש נורא ורוצה להתוודות".

משפחת איבקר בתפקיד מדריכי טיולים | צילום: פרטי

ומצאת לו כומר? 

"לקחנו אותו להר האושר, ושם הוא מצא כומר להתוודות לפניו".

זה חלק מהשירות שלכם לאורחים?

"זה היה אירוע חריג במקצת, אבל זה בהחלט חלק מהאירוח שלנו".

היו עוד אורחים שרצו להתוודות?

"היה ההפך. זוג סטודנטים ישראלים שהתחתנו לא מזמן ובחרו להתארח דווקא אצלנו כי יש לנו ילדים והם רצו לדעת איך זה להיות הורים. זה היה ביקור די מלחיץ כי יש לנו שלושה ילדים בגילים שונים. הם בחנו כל סיטואציה בשבע עיניים ורשמו הערות".

ומה היו המסקנות שלהם?

"האמת שהם לא גילו לנו, אבל אני נוטה להאמין שבסדר, כי כמה חודשים אחריהם הגיעו אלינו זוג לסביות מאוסטריה. אחרי שהייה של יומיים בחברת הילדים שלנו הן אמרו לנו שגם הן רוצות ילדים".

מפתח לאורח

גם לי יש וידוי קטן, אבל ממש אין צורך בכומר. עד לא מכבר הייתי בטוח שגלישת ספות היא נחלתם של צעירים שמעמיסים תרמיל על הגב ומחפשים מקום לינה ללא תשלום. מתברר שטעיתי.

במסגרת מסע הספות הווירטואלי שערכתי בשבועיים האחרונים התגלה לי עולם חדש ומופלא של נשים וגברים, זוגות ומשפחות שמארחים גולשי ספות ומתארחים בעצמם בארץ וברחבי העולם, ולא מסיבות כלכליות דווקא אלא בעיקר מסיבות חברתיות.

"קאוצ'סרפינג נועד להכיר תרבויות חדשות, ליצור חברויות ולהתנסות באורח חיים שונה", מסבירים מאיר ואדית ברק (62) מאשקלון, שמארחים גולשי ספות כבר 14 שנים ומתארחים אצל אחרים.

מאיר ואדית ברק. "אנחנו לא מלון" | צילום: אבי רוקח

"אתה פוגש אנשים מכל סוגי האוכלוסיות. אנשים שפותחים דלת ומביאים את העולם אליהם הביתה, לפעמים משום שהם לא יכולים לנסוע בעצמם. הכרנו את זה לראשונה לפני כמה שנים כשהתארחנו בהונגריה אצל זוג שלא היו להם האמצעים לנסוע לחו"ל, ולכן הם החליטו לארח תיירים בדירה הקטנה שלהם בבודפשט. זאת חוויה מדהימה לפגוש כך אנשים, ובעקבותיהם עשינו את זה כאן אצלנו".

הדרך לארח ולהתארח עוברת, כמו כל דבר בחיינו, באינטרנט: אתר couchsurfing.com הוא רשת חברתית שמחברת בין תיירים ואנשים שמוכנים לארח אותם בכל מקום בעולם.

"השימוש באתר חופשי וחינם", מסבירה איבקר (45). "החברים באתר מספקים מידע על עצמם ומעלים את תמונותיהם. ככל שהמידע רב יותר וההמלצות רבות יותר כך עולים הסיכויים שיראו בך אדם אמין כדי לארח ולהתארח".

לא מפריע לכם שמסתובבים אנשים זרים בבית?

"ממש לא. רוב הזמן הם מטיילים בחוץ וכשהם חוזרים כיף לשמוע על החוויות שלהם, אם אנחנו לא נוסעים איתם. פעמים רבות אנחנו משאירים להם מפתח כשאנחנו לא בבית. מדובר באמון בין אנשים זרים, וזה קונספט מדהים".

למה את עושה את זה?

"אני אוהבת לפגוש אנשים חדשים מרחבי העולם. כמה אני כבר מגיעה לחו"ל? ככה אני צוברת חוויות חדשות גם בשבילי וגם בשביל הילדים שלי. זאת צורת הסתכלות שונה על החיים כשאתה לא תוחם את עצמך מבחינה תרבותית למקום אחד בלבד". 

גולשים בגיל השלישי

"אני נהנה לפגוש אנשים חדשים", מסביר רובי גלעד (75) מרמת גן. המחמאות על האירוח שהוא מעניק ממלאות את העמוד האישי שלו באתר קאוצ'סרפינג.

רובי גלעד. "שיתנהגו כמו בבית" | צילום: תומי הרפז

"אני מרגיש שחוץ ממה שאני לומד עליהם יש לי גם המון מה ללמד אותם. זה נחמד, כי אנשים שעושים קאוצ'סרפינג הם אנשים שאוהבים בני אדם ורוצים ללמוד דברים בדרך כלל".

גלעד שמע על הרעיון כשהתגורר לבדו באירופה, ובשנים האחרונות החליט לאמץ את השיטה. "אני מארח צעירים, צעירות, סטודנטים, לפעמים גם משפחות. הם מגיעים אליי כי הם רואים את ההמלצות בפרופיל שלי באתר.

"האחרונה הייתה סטודנטית מאוסטריה שלמדה כאן מיקרוביולוגיה. היא הסתייעה בי המון בלימודים שלה, ואני נהניתי מהאוכל שלה. היא הכינה מאכלים טבעוניים טעימים מאוד".

מה הילדים שלך חושבים על זה?

"הבן שלי לא מתערב, אבל הוא אומר שהוא עצמו לא היה יכול לסבול שאנשים זרים יסתובבו בבית שלו. לי זה לא מפריע. כשאתה מזדקן כל הדברים שפעם היו חשובים לך כל כך, כמו סדר, שקט וניקיון, כבר לא משמעותיים רבה כשאתה בודד. אין לי בעיה שאנשים מסתובבים לי בין הרגליים. אם אני רוצה את השקט שלי יש לי חדר ורבע ומרפסת סגורה". 

יש אנשים שאתה לא מסתדר איתם?

"ברור. במקרה כזה אני מבקש מהם בנימוס לעזוב. בדרך כלל בגלישת ספות גבול השהייה הוא יומיים. אין חוקים מוגדרים, אבל זה החוק הלא כתוב".

בדרך כלל מדובר באורח אחד?

"לא תמיד. לפני שנתיים התארחו אצלי סבתא בת 80, בתה בת ה־40 ונכדתה בת ה־20. הם הגיעו ממדגסקר והיה מרתק לארח אותן. המספר הגדול ביותר של אורחים שהיו אצלי בו־זמנית היה חמישה, אבל זה לא היה פשוט כי יש לי שתי ספות ומזרן אחד". 

לא מביך כשמגיע מישהו חדש?

"ממש לא. יש לי נוהל שמוריד את המתח: אחרי שאני פותח להם את הדלת אנחנו מתחבקים, אני מציע להם כוס מים, מצביע על השירותים ונותן להם את שם הרשת, את ה־Fi־Wi ואת הסיסמה. אחר כך אני מראה להם איפה הסדינים והמגבות, מסביר איפה המכולת ואומר להם שמבחינתי הם הגיעו הביתה ושיתנהגו כמו בבית". 

הזוג ברק. "מגיעים בגללנו, לא בגלל העיר" | צילום: אבי רוקח

אתה מבלה איתם?

"תלוי עם מי ואם יש לי זמן. יש כאלה שרוצים להיות איתי כל הזמן. לפעמים אפילו באים איתי לאסוף את הנכד מהגן. לעתים הם רוצים לטייל ומזמינים אותי להצטרף".

אני רוצה שתהיה אבא שלי

מאיר ואדית ברק הספיקו לרכוש חברים חדשים רבים בזכות האירוח בביתם בשכונת אפרידר באשקלון. "גילינו שאתה יכול לטייל במקום מסוים אבל לא באמת להכיר את המקום", אומר מאיר. "ברגע שאתה מתגורר אצל מישהו מקומי זאת חוויה שונה לחלוטין".

גם באשקלון?

"האמת היא שלא מגעים אלינו בגלל העיר אלא בגללנו. אני טייל בתחביבי ומארגן טיולים נפלאים ברחבי הנגב והדרום. אשקלון היא בסיס יציאה נפלא לטיולים. לא פעם אנחנו יוצאים לטיולים עם האורחים שלנו".

מאיר ואדית ברק והתייר היפני | צילום פרטי

אירחתם מישהו בזמן אחת המלחמות כשאשקלון ספגה טילים?

"לשמחתי, לא", צוחקת אדית.

איך אתם בוחרים את האנשים שיגיעו אליכם?

מאיר: "לפי הפרופיל שלהם באתר ומה שכתבו עליהם האנשים שאירחו אותם בעבר. יש לי חוקים ברורים בנוגע למי כן ומי לא. אני רוצה אנשים שאוכל לתת להם את המפתח לבית שלי".

מי לא?

"יש עדיפות לזוגות שיוכלו לבלות איתנו, אז נשים וגברים צעירים - לא. רק פעם אחת אישרתי לבחורה צעירה למרות שלא קיבלה ביקורות חיוביות.

"הסכמתי כי היא הייתה טבעונית, וחשבתי שאדית, שמקפידה מאוד על מזון בריא, תיהנה ממנה. עשיתי טעות שלא אחזור עליה, כי היא הסתובבה אצלנו בבית חצי עירומה וזה לא היה נעים.

"אנחנו גם לא מארחים אנשים שמחפשים רק מקום לישון כי יש להם קרובי משפחה באשקלון או באשדוד. זאת לא המשמעות של גלישת ספות. אנחנו לא מלון".

ונוצר קשר עם האורחים?

"קשר משמעותי מאוד. היה אצלנו זוג מהונגריה, ואחרי שבוע שטיילנו איתם האישה, שגדלה ללא אבא - הוא נטש אותה בילדותה - שאלה כשנפרדנו אם אני מוכן להיות אבא שלה.

"לא מזמן היה אצלנו מהנדס אלקטרוניקה יפני בן גילנו שפגשנו כשטיילנו ביפן לפני שלוש שנים. הוא היה אצלנו במשך שבוע ומירר בבכי כשנפרדנו בשדה התעופה. זה היה מרגש מאוד".

לומדים את השטחים

"גולשי הספות שמגיעים לאפרת הם לא אלה שמגיעים לתל אביב בדרך כלל", מסביר וורן פישר (64) מהיישוב אפרת.

"אלה לא חבר'ה שמחפשים רק לישון חינם אלא אנשים מרחבי העולם שתוהים מה באמת קורה פה ורוצים לברר את זה ממקור ראשון. לכן הם מבקרים לא רק ביישובים שלנו אלא גם ברמאללה ובבית לחם.

וורן פישר ואורח במערת המכפלה | צילום: פרטי

"גם שם יש מי שמארח גולשי ספות. אני זוכר את האירוח הראשון שלי ושל רעייתי נוגה. בחור פולני לא יהודי שגם רצה גם לבוא איתי לבית הכנסת בשבת".

יש כאלה שעושים פרובוקציות?

"לא. הייתה פעם מישהי שהגיעה אלינו לאחר שהתארחה ברמאללה אצל בתו של אדם שהיה מקורב לערפאת. רק אחרי שהייתה אצלנו גילינו שהיא פעילה ב־BDS".

"אני הגעתי לקאוצ'סרפינג בעקבות וורן ונוגה", אומרת נעמי באום (63), פסיכולוגית מאפרת. "מי שמגיע לאפרת רוצה להכיר את הסיפור הישראלי־פלסטיני האמיתי. בשבוע שעבר התארחה אצלנו מרים משוודיה וביקשה שאאסוף אותה, אם זה אפשרי כמובן, מבית ג'אלה. היא התארחה שם אצל משפחה פלסטינית".

נעמי באום והתיירת השוודית מרים | צילום: פרטי

ונסעת?

"בהחלט. סקרן אותי לפגוש אותה כי היא מגולשי הספות שהולכים עד הסוף. היא אפילו התארחה בקרוון בהתנחלות הר ברכה לפני כמה שבועות, ואפילו אני לא מכירה אותה ולא ביקרתי בה מעולם. זה כבר ממש הארד קור. לא הבורגנות של אפרת. היה מדהים לפגוש אותה כי היא סיפרה סיפורים מרתקים והיו לה המון שאלות שעל חלקן אפילו לא יכולתי לענות".

לאן לוקחים בחורה שוודית שמגיעה לאפרת?

"היא דווקא רצתה ללכת לקניות, אז לקחתי אותה לקניון של גוש עציון".