דיר, נתיב ולוי. "לירושלמים יש יותר עומק ורוחניות". צילום: יואב דודקביץ'

"בירושלים, אם את יוצאת עם מישהו, כדאי שתבדקי אם הוא לא יצא כבר עם חברה שלך", אומרת טל נתיב בחיוך. "לי ולשירלי פעם היה מישהו שבדיעבד הבנו שזה אותו בחור. יצאתי איתו לדייט אחד והוא נעלם, ואז כשסיפרתי לה היא סיפרה שגם היא יצאה איתו, וגם במקרה שלה הוא נעלם". כך, במשפט אחד, מתארת נתיב את מה שבעיניה מאפיין בצורה מובהקת את עולם הרווקות הירושלמי. ותאמינו לה שהיא יודעת. כי לכולנו היו דייטים לא טובים בחיים, אבל לא כולנו משחקים אותם בהצגה.

קינוח? לא, תודה

נתיב (31) היא אחת משלוש הגיבורות המשחקות בהצגה 'מסיבת רווקות', שתעלה מחדש על הבמה בעוד כמה שבועות בתיאטרון פסיק בירושלים. היא משחקת לצד שתי חברותיה, שירלי לוי (30) ומלכי דיר (38), גם הן כאלה שחוו על בשרן את עולם הרווקות הירושלמי.

ההתרחשויות בהצגה אינן לקוחות מתסריט שמישהו כתב בעבורן. אלה סצנות מהחיים האמיתיים, שאותן הן חוות בשנים האחרונות כרווקות בעיר. "אם מדברים על דייטים מוזרים, אז היה לי פעם איזה אחד שיצאתי איתו", נזכרת נתיב.

"הלכנו לטייל בפארק עם אנדרטה והוא נורא התלהב ונכנס להתקף של חיפוש באינטרנט. אנחנו יושבים שם על אבן קטנה והוא ממשיך לדבר על האנדרטה בלי סוף כאילו אני לא קיימת. אנחנו מכירים בקושי שנייה והוא מסתכל יותר בגוגל מאשר עלי. בשלב הזה את מבינה שאין לזה סיכוי. זה עצוב, אבל באותו רגע חשבתי איך אני יוצאת מזה, ולא נעים כי אני יודעת שהוא בא מרחוק. באותו דייט, כעבור זמן מסוים, הוא גם מושיט את ידו לכיווני בכוונה לחבק אותי, ואז כבר התפרצתי ואמרתי לו: 'איך אתה יכול לא לדבר איתי כל הערב ואז פתאום לגעת בי? ממש לא'".

"אני יצאתי פעם עם מישהו שבמפגש שני או שלישי בא ותקע לי ביד זר פרחים", מוסיפה דיר זיכרון משל עצמה. "הסיטואציה היא שאין לו רכב, לי אין רכב ואנחנו נפגשים ברחוב. אני מוצאת את עצמי כל הדייט הולכת עם זר במשך שעתיים. כאילו מה, אני ואזה? מה אני אמורה לעשות עם זה עכשיו? שתי דקות אחרי שנפרדנו והוא הפנה את הגב - זרקתי את זה בפח הקרוב".
נתיב: "יש את הקטע הזה שמוכרים מציעים ורדים כשהם רואים זוגות מתהלכים יחד. אז הלכתי פעם עם איזה בחור ומוכר פרחים שאל אותו אם הוא רוצה לקנות ורד לבחורה. והבחור ענה 'לא', בלי להסס. זה נורא מביך. אפילו את החמישה שקלים האלה הוא לא היה מוכן להוציא עלי. איפה הרומנטיקה?"

בת"א זה נראה יותר טוב

ה'רווקות' היא מושג ששלושתן היו מעדיפות לוותר עליו. בגיל 30 פלוס השעון כבר מתחיל לתקתק והכמיהה לזוגיות ומשפחה מציבה אותן בחיפוש יומיומי אחר האחד. "הייתי גרה בדירות עם שותפים באזור קטמון. נוהגים לקרוא לזה 'הביצה' - אזור של חבר'ה דתיים־רווקים, אבל זה אף פעם לא המשפחה שלך. את מגיעה הביתה בסוף יום ואין מי שיחבק", אומרת דיר, שרק לאחרונה שינתה את הסטטוס שלה ל'נשואה', אחרי שנים של רווקות. "רוב החברות שלי התחתנו בגיל 25. הרווקות אצלי היתה משהו מאוד נוכח, גם בעבודה כשאנשים זרים שואלים אותי משהו על הילדים שלי ואני אומרת שאני לא נשואה, אז ממש רוצים להכיר לי בחורים".

"אני מאוד רוצה זוגיות", משלימה נתיב, דתייה לשעבר שחזרה בשאלה. "להיות רווקה ירושלמית זה הרבה פעמים להיות חלק מארוחות שבת בעיר וזה באוויר כל הזמן, כולם רוצים לשדך לכולם. עכשיו אני גרה לבד אז זה פוגש אותי כשאני באה הביתה ואין עם מי לחלוק דברים. להיות רווקה פה בעיר זה פשוט לראות באפליקציות שכל הבחורים השווים נמצאים בתל אביב. שם יש מבחר, יש מה לראות".

ואיך אתן מתארות את הרווק הירושלמי?
נתיב: "אני רואה את ההבדל בין הרווקים הירושלמים לתל אביבים. הירושלמים קצת יותר פשוטים ובגדול מחפשים אהבה, רק שלכולם אין מושג איך להגיע לזה. כולם משחקים ואני חושבת שהירושלמים קצת יותר אמיתיים".

טל נתיב. צילום: יואב דודקביץ'
דיר: "בלי להיכנס לסטיגמות, במרכז אנשים יותר קרייריסטים ולעומת זאת ירושלמים קצת יותר עם עומק ורוחניות. שם יש יותר מגוון תרבותי מאשר פה".
לוי: "ירושלמים הם אנשים יותר חמים, יש בהם משהו מכיל כזה. החלום שלי היה לצאת עם מישהו ירושלמי, אבל אני בפועל יוצאת הרבה יותר עם בחורים מהמרכז".

ריח רע ואימוג'ים

מהם תמרורי האזהרה מבחינתכם לדייט גרוע?
"לי יש דברים טכניים שיכולים מאוד להפריע לי", אומרת דיר. "הקול של הבחור מאוד יכול להשפיע עלי. פסלתי פעם מישהו רק בגלל זה. הוא היה מרצה באוניברסיטה ולא יכולתי לדמיין איתו שיחה רגילה כי היה לו קול ממש רשמי ועבה".

בשלב הזה נתיב מתפרצת לשיחה ומשתפת: "אני הרבה זמן לא דיברתי עם מישהו בטלפון כי כל הזמן בעידן הזה מתכתבים, אז סימני האזהרה בשבילי הם אם יש יותר מדי 'חחחחח', אימוג'ים או שגיאות כתיב. בדייט עצמו אני שמה לב לדברים כמו האם הוא מסתכל לי בעיניים או עסוק בדברים אחרים כמו בנייד למשל".

אצל לוי הסימנים המקדימים נוגעים בעיקר לחוסר אסתטיקה מצד הבחור שאיתו היא נפגשת. "אם הוא בא עם ריח רע מהפה או לא התקלח ויש ריח לא טוב של זיעה או לכלוכים מתחת לציפורניים אז אי אפשר לנהל את זה - וזה כבר קרה לי", היא אומרת. "וגם אם הבחור לא משלם בדייט. זה ממש בסיסי. אם הוא אומר חצי-חצי המסך נסגר עליו. אם מדובר בדייטים ראשונים, אני חושבת שזו מחווה שצריכה להתקיים".

עגילים במקום טבעת אירוסין

שלושתן נתקלו בהערות פוגענית בדייטים ובהיכרויות שלהן עם גברים. על חלק מהדברים הן מוכנות למחול, אך יש התנהגויות שאוטומטית גורמות להן לקחת כמה צעדים לאחור. "יצאתי פעם עם גבר שהגיע מחוץ לירושלים והתחלנו הליכה רגלית, ואז הוא אמר: 'אכפת לך להאיט את הקצב'", נזכרת דיר. "אמרתי בסדר והמשכתי ללכת. אחרי כמה דקות הוא עוצר שוב ואומר לי שאני הולכת ממש מהר ומוסיף: 'בואי נעשה דבר כזה: אני אכתיב את הקצב ואת תקבעי לאן הולכים'. הוא אמר את זה בשיא הרצינות בדיבור אגרסיבי ומאוד שתלטני".

שירלי לוי. צילום: יואב דודקביץ'

לוי: "לי היה מישהו שתוך כדי התכתבויות כתב לי: 'טוב, ניסינו, זה לא יעבוד בינינו', וזה היה עוד לפני שנפגשנו".

נתיב: "אצלי היה מישהו שאחרי שיצאנו אמר לי באיזשהו שלב: 'את יותר מדי!' כאילו אני יותר מדי דומיננטית. זה היה מעליב. היה גם גבר שאם נכנסנו לבניין הוא היה פותח את הדלת ואז לא אכפת לו שהיא נטרקת לי בפנים, לא דאג שהיא תישאר פתוחה בשבילי. אני זוכרת ששלושה חודשים אחרי שהתחלנו לצאת עמדנו ברחוב והוא כרע ברך ופתח קופסה. אני פותחת אותה ומה יש בתוכה? זוג עגילים. והוא נקרע מצחוק ואמר: 'עבדתי עלייך'. אני ממש בכיתי. הייתי בטוחה שזאת טבעת".

הרווקות היא גם עבודה

כל השלוש למדו עם השנים לפתח עור של פיל ואחרי דייט אחד שנכשל יש כבר כמה אחרים בדרך. החיפוש אחר בן זוג מתאים הפך לעבודתן השנייה, כשבמקביל הן פיתחו גם כללים של מה מותר ומה אסור. "אני לעולם לא אתחיל עם גבר ואגש אליו פנים אל פנים, אבל באפליקציה או בפייסבוק אני כן ארשה לעצמי לפנות אליו", אומרת לוי.

נתיב: "יש תופעה של גברים שפשוט נעלמים אחרי דייטים. אני למדתי כבר לא להיעלב מזה. לי חשוב שמי שאני יוצאת איתו יהיה נוכח, שיהיה איתי".

דיר: "לי חשוב שיהיה לו מבט נעים, שאני לא ארגיש שהוא סורק אותי יותר מדי, מה אני לובשת, איך אני נראית ומה צורת הגוף שלי. וחשוב שיתקשר ושיחייך. אני חושבת שיש דברים שלא עושים בדייט ראשון. למשל לא צריכים להיכנס לנושאי עומק ועניינים אישיים מדי, כואבים או מציפים, וגם לא לספר על קשרים קודמים".

לוי: "לא צריך להחמיא יותר מדי ובצורה מוגזמת בדייט ראשון. היה לי פעם בחור שישר אמר לי: 'את בחורה להביא להורים' וחשב שעוד רגע אנחנו עוברים לגור ביחד. זה מרתיע כי אין לזה בסיס. היו דייטים שישר בחור הראה לי תמונות של המשפחה שלו וזה לא מתאים. בדיוק כמו שגבר לדעתי לא יכול להגיד לאישה בדייט ראשון 'את רוצה לעלות אלי?' וגם זה קורה".

עולות על הבמה

ההיכרות הראשונית בין שלוש הנשים החלה בסדנאות משחק שבהן השתתפו, עד שלוהקו להצגה 'מסיבת רווקות' בבימויו של עוזי ביטון בתיאטרון פסיק בירושלים. ההצגה עלתה בחודש יוני אחרון ולאחר הפוגה קצרה תשוב לבמה בסוף החודש.

מלכי דיר. צילום: יואב דודקביץ'

גם בהצגה הן קרויות שירלי, טל ומלכי, בדיוק כמו בחיים. הסצנות בנויות על השראה ממקרים שהן חוו בחייהן, אך העובדה שהן מגלמות את עצמן לא בהכרח הופכת את משימת המשחק לקלה יותר. "בהצגה הדמות שלי קצת יותר מוקצנת מאשר בחיים האישיים", אומרת נתיב. "בהצגה אני קצת יותר משוגעת ומפקדת כזאת. טל של ההצגה לא מוכנה שאף אחד יירד עליה. הדמות בהצגה גם קצת מאפיינת את התהליך שעברתי - כי אם פעם הייתי שותקת לגברים שלא מכבדים ולא יודעים איך צריך לנהוג באישה בדייט, אז היום זה כבר לא יקרה לי".