100 שנים בקירוב לאחר שהחל מנהג שליחת איגרות ברכה מודפסות לכבוד השנה החדשה פרץ לחיינו העידן הדיגיטלי ושלח את האיגרות הכתובות אל קטגוריית ה"רטרו".

"אם בשנים האחרונות מישהו עוד שולח איגרות מודפסות, הוא עושה זאת כמי שרוכש כורסה מהמאה ה־19 בשוק הפשפשים", אומרת רחל צרפתי, אוצרת מוזיאון ישראל בירושלים. "הפקסימיליה דחקה הצדה את האיגרות הכתובות, המחשבים והדואר האלקטרוני המשיכו בכך, והסמסים והווטסאפ השלימו את המלאכה.

"הצורך לקנות מעטפה ובול וללכת לדואר אינו קיים עוד. אין עוד דוכני מכירה וכמעט אין איגרות. מגוחך לחשוב על זה כעל עיסוק בעולם שהולך ונעלם, כי זה הפריט שנולד בשלב מאוחר בתחום היודאיקה וקיים בעולמנו בקושי 100 שנים. קצרצר, אם משווים לחנוכיות ולשופרות".

קצר אך משמעותי?

"כן. כי 100 השנים האלה היו משמעותיות וגדושות בטלטלות קיצוניות בעולם היהודי: שתי מלחמות עולם, שואה, הקמת מדינה, והכול מתועד באיגרות האלה.

"הדימויים והדמויות מסגירים את התקופה ואת המקום כמו שהצגנו בתערוכה "כל שנה וברכותיה, 100 שנות איגרות שנה טובה" ובקטלוג המוזאון".

"100 השנים האלה היו משמעותיות וגדושות בטלטלות קיצוניות בעולם היהודי: שתי מלחמות עולם, שואה, הקמת מדינה והכול מתועד באיגרות האלה. הדימויים והדמויות מסגירים את התקופה ואת המקום".

שנות ה־20 | ראש השנה בפסחא

"האיגרת הזו משנות ה-20, היא בעצם כרטיס ברכה לחג הפסחא. יהודי גרמניה היו בתהליך חילון, ועל השולחן נראים מלאכים וביצי החג. הם רק הוסיפו את הכיתוב"

באדיבות אוסף שטייר, מוזיאון ישראל ירושלים

1920 | הסלפי הראשון

כשנעלו האמריקאים את שעריהם בפני מהגרים ממזרח אירופה, שחקנית חדשה הופיעה בעיצוב האיגרות: התנועה הציונית. העולים שהגיעו לתל אביב הצטלמו בבגדיהם הטובים ועיצבו בעצמם את גלויית השנה טובה, אלא שכאן החליפו נופי בניית הארץ את הנופים המצוירים שהיו בצלמנייה. הגלויות ששלחו לקרוביהם בגולה נשאו מסרים כמו הכתובת 'תכלה שנה וקללותיה' מעל דימויי יישוב פלסטיני ערבי, גמל ואוהל, ו'תחל שנה וברכותיה' מעל דימוי חלוץ המעבד את השדות".

באדיבות אוסף שטייר, מוזיאון ישראל ירושלים

שנות ה–20 | ארזתם לבד?

ההגירה הגדולה מאירופה לאמריקה הדרומית ולארצות הברית מאפיינת את העשורים הראשונים: כלי רכב, אווירונים ורכבות הסיעו מהגרים, ויהודים ניצבו על החוף ונשאו את עיניהם לשנה הבאה שתיקח אותם אל הארץ המובטחת, שהייתה אז בדרך כלל ארצות הברית. באיגרת זו נראים יהודים שעומדים בתור לרכבת בליווי הכתובת "נאך ארץ ישראל" (בגרמנית: לארץ ישראל)".

באדיבות אוסף שטייר, מוזיאון ישראל ירושלים

שנות ה–40 | מסרים טעונים באקסודוס

"החיילים היהודים ששירתו בצבא הבריטי ופעלו נגד מדיניות הממשלה הבריטית היו הראשונים שפגשו ניצולי שואה. כאן, בשנות ה-40, מתחילות לצוץ איגרות ועליהן מסרים טעונים, כמו האיגרת שהודפסה בפריז ועליה האונייה אקסודוס".

באדיבות אוסף שטייר, מוזיאון ישראל ירושלים

שנות ה–50 | דיור למשתכן

"בישראל של שנות ה-50 וה-60 צצו דוכנים של כרטיסי ברכה בכל פינת רחוב. העוני והצנע לא קיבלו ביטוי באיגרות האלה. הן הציגו בעיקר את דור הצברים החדש, את החלוצים הצעירים, את החיילים ואת השמש מעל השדות החרושים. קשיי הקליטה נרמזו באופן קלוש, כמו בגלויה שבה נראית משפחה עומדת בפתח אוהל במעברה ומביטה בציפור שנושאת תעודת שיכון במקורה".

באדיבות אוסף שטייר, מוזיאון ישראל ירושלים

מלחמת ששת הימים | בשש אחרי המלחמה

"תופעה מדהימה בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים: האיגרות נעשות גדולות ועמוסות בשדות קרב, מטוסים וגנרלים שדיוקנאותיהם מופיעים בגדול ומשקפים אופוריה עצומה".

באדיבות אוסף שטייר, מוזיאון ישראל ירושלים