לוי על הבמה. "מקבל כלים שלא היו לי בחברה הישנה". צילום: ניקלואי בוסיג'ין

הנוכחות של מיכאל לוי בולטת למן הרגע שהוא עולה לבמה. לא מדובר רק בכריזמה הנשפכת ממנו או בסיפורו האישי המרגש, שכולל הספק מרשים של יציאה בשאלה ויציאה מהארון עד גיל 18, אלא בעיקר בנפש של ציפור המגובה בנוכחות מסיבית. "לפני החזרות שקלתי 167 קילוגרמים, אבל נראה לי שכעת הגעתי ל־170 קילו בעקבות הלחץ", הוא צוחק.

האוכל הוא אהבה ישנה של לוי. אם שואלים אותו, זהו גם הזיכרון האחרון שלו מבית ילדותו. "אימא שלי היתה אישה שעסוקה בעבודתה ולא תמיד היתה נמצאת הרבה בבית, אבל הדרך שלה להראות לנו שהיא אוהבת אותנו היתה לבשל לנו. את כל שעותיה הפנויות היא היתה מקדישה לבישול, וכבר מגיל חמש אני זוכר שבכל פעם שהייתי זקוק לתשומת לב אימהית הייתי מגיע למטבח וטועם ממאכליה. זו היתה הדרך שלי להיזכר שהיא אוהבת אותי".

מעבר בין עולמות

מערכת היחסים של לוי עם אימו מורכבת עד מאוד. זו הסיבה שהוא מדבר עליה בלשון עבר אף שהיא עדיין בחיים. "אימי חזרה בתשובה כשהייתי ילד קטן. הקשר עם אבא נותק והיא גידלה אותי לבד", הוא מספר. "היא ניסתה להעניק לי את המיטב, אבל בתוך תוכי הרגשתי תמיד שאני נמצא בעולם שאינני מאמין בו".

בוקר אחד מיכאל החליט לעשות מעשה ולעבור לגור בבית אביו. "הייתי אז בן 12", הוא נזכר במעבר שלו, שהחזיר אותו למעשה אל העולם החילוני.

לוי החל ללמוד בתיכון לאומנויות בגן הפעמון, ושם גילה את יכולת המשחק שלו. היציאה בשאלה עברה בקלות מבחינתו. "הרגשתי שכל החברים שלי מקבלים אותי באהבה. הרגשתי שאני מקבל שם כלים שלא היו לי בחברה הישנה שלי. הבנתי שיש בי יכולות מיוחדות, ולמעשה שם החלה קריירת המשחק שלי".

לאחר התקופה השלווה בתיכון החילוני, בגיל 18 הגיע מהלך דרמטי נוסף בחייו - היציאה מהארון, שהוביל גם להחלטה שלו לנתק את הקשר עם אימו. "ניתוק הקשר לא הגיע מצד אימי אלא מצידי", הוא מפתיע. "הרגשתי שקשה לה לקבל את האחר והחלטתי לנתק את הקשר. דווקא קרובי משפחתי האחרים, שגם הם חרדים, גילו הבנה כלפי ההחלטה שלי, אבל את ההתנהלות שלה היה קשה לי לקבל".

מקור להשראה

מעבר להתמודדות המשפחתית, חלקים בחברה מתקשים לעכל את דמותו המיוחדת של לוי. "לאורך כל החיים נאלצתי להתמודד עם הרבה מאוד תגובות על המשקל שלי או על הרקע שלי, אבל אני חושב שהצלחתי להפוך כל חיסרון כלפי חוץ ליתרון. זה לא היה פשוט בעבורי, אבל אני מרגיש שהצלחתי להביא את עצמי למקום שבו אני מחפש את הטוב בכל מה שאני עובר".   

 לוי בצעירותו כנער חרדי. צילום: פרטי

לוי, שחגג לאחרונה 25, מנסה להביא את דמותו המורכבת אל הבמה. ביום רביעי הקרוב הוא יעלה אל הבמה ויקריא את הטקסט בעל השם הסמלי 'ירושלים הבנויה - חלום בהקיץ' (ראו מסגרת). "אני אוהב לציין את הסיפור האישי שלי, שעשוי לשמש השראה לאנשים אחרים ששומעים אותו. אבל יותר מכך, אני מרגיש שהמטרה שלי היא לגרום לאנשים לשמוח. אני חש שהעצב השתלט עלינו בשנים האחרונות, ואני חושב שזה קצת חבל. ברגע שנהיה שמחים - השגנו את מטרת ירושלים הבנויה".

"השומן הוא לא חיסרון"

העומס ניכר על לוי. הוא שקוע בחזרות מבוקר ועד ערב והעייפות משתלטת על כולו. בתוך כל הטירוף הנוכחי הוא כבר יודע מה יהיה הצעד הדרמטי הבא בעבורו. "בקרוב אעשה ניתוח לקיצור קיבה. אינני רואה בשומן חיסרון, אלא להפך, אבל אני חושב שהגיע הזמן לשנות את המצב, ואני חושב שזו הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. אם הסיפור שלי יהווה השראה גם בעבור אחרים, אני חושב שהשגתי את המטרה שלי".

השבועות האחרונים שבהם מצוקות הקהילה הגאה עולות לכותרות מטרידים את לוי. גם היחסים של הקהילה החרדית עם הקהילה הלהט"בית. "אני מרגיש שיש כאן בעיה תרבותית גדולה. מצד אחד אני אופטימי מאוד כשאני רואה את המאבקים שאליהם אנחנו יוצאים לאחרונה, אבל מצד שני אני מרגיש שהכיוון שמובילים אותנו אליו שגוי ואינו נכון. כל השנאה בתוך העם וכלפי מיעוטים החיים בתוכנו רעה לעם שלנו", הוא אומר.

לוי מודאג ממצעד הגאווה המתקרב עוד יותר מאשר אדם רגיל. החשש שחוק הפונדקאות יתסיס שוב את הגזרה הרגישה מדאיג אותו. "המקרה של ישי שליסל שרצח את שירה בנקי איננו יוצא דופן", הוא אומר. "יש התססה בלתי פוסקת במגזר החרדי. כשהייתי ילד במגזר גם לי איחלו להרוג ערבי, ואין לי ספק שאם הייתי בגיל המתאים היו מאחלים לי גם להילחם בהומוסקסואלים".

לוי יגיע למצעד הגאווה כשהוא לבוש בצורה צבעונית שהולמת את המעמד. "בתום המצעד יש אירוע שבו אני מתכוון להופיע ולספר את הסיפור שלי בפומבי", הוא חושף. "במסגרת היציאה הפומבית שלי מהארון אני מרגיש שבכל מקום שאני מסוגל להופיע ולספר את הסיפור שלי - כך אעשה".

החזון האוטופי של ירושלים
ביום רביעי הקרוב ייקח מיכאל לוי חלק בערב לזכרו של בוריס שץ, שכתב את האוטופיה 'ירושלים הבנויה - חלום בהקיץ'. הערב יציג את המופע 'בנויה', שמבוסס על חזונו של שץ שבדיוק לפני מאה שנים קיווה שבבוא היום יהודים ומוסלמים יחיו ביחסי שכנות לבביים למרגלות בית המקדש השלישי. 
במרכז המופע עומד טקס פולחני לחגיגות 100 שנים להוצאת האוטופיה, שיעקוב אחר חזונו של שץ וישפוך אור על הדרך שבה ראה האומן את ירושלים ואת ישראל בשנת 2018. במהלכו צפוי הקהל להתוודע לדמותו המיוחדת של שץ, באמצעות המחול, המשחק והטקסטים המעובדים שיציג מיכאל לוי. 
 
'הבנויה', יום ד', בשעה 20:00 - בית מזי"א לתיאטרון